מתמטיקה תיכונית/הסתברות/תולדות הסטטיסטיקה וההסתברות
|
מבוא
הסתברות קלאסית
בחינות הבגרות
השאלונים הרלבנטים הם |
הרשימה הנתונה מציגה אירועים מכרזיים וכיווני התפתחות בסטסטיסטיקה והסתברות. הרשימה היא "מבחר טעימות" ורחוקה מלהיות ממצה.
- המאה התשיעית - אל-כנדי משתמש בסטטיסטיקה כדי לפענח טקסטים מוצפנים. עד היום יש שימוש נרחב בשיטות סטטיסטיות כגון ניתוח תדירויות לשבירת הצפנות.
- המאה ה-16 - החל העיסוק בהסתברות בעבודתו של המתמטיקאי האיטלקי ג'ירולמו קרדאנו, שהיה מהמר נלהב. גם בתחום זה השימוש בהסתברות נמשך עד היום. פחות על ידי המהמרים ויותר בידי בתי הקזינו ומפעלי הפיס השונים.
- 1654 - פייר דה פרמה לבין בלז פסקל מתכתבים בעניין הדרכים לחישוב ההסתברות במשחקי מזל מסוימים. התכתבות זו נחשבת להולדת חקר ההסתברות.
- 1693 - היילי חוקר את תוחלת החיים. בעתיד המחקר יאפשר ביטוחי חיים ויעלה את השאלה "האם כדאי לעשות ביטוח?".
- 1713 - מתפרסם ספרו של יאקוב ברנולי "ars conjectandi" (אמנות הניחוש). הספר מציג משחקי מזל מנקודת מבט מתמטית, יישומים לכלכלה ופוליטיקה והוכחה של החוק החלש של המספרים הגדולים עבור משתני ברנולי.
- 1718 - דה-מואבר הגדיר את מושג האי-תלות. מושג זה חשוב במיוחד כי הוא בחומר לבחינת הבגרות.
- 1739 - יום מציג הסתייגות פילוסופית מאינדוקציה לפיה לא מובטח שהשמש תזרח מחר?. מאז הצטברו מעל 250 שנים של ראיות שאינן מקובלות עליו.
- 1761 - בייס מגלה את חוק בייס. החוק מאפשר לחקור את הסיכוי לתאימות בין השמות של החוקר והחוק.
- 1801 - גאוס מגלה את אסטרואיד קרס ואת שיטת הריבועים הפחותים במכה אחת
- 1805 - לז'נדר מפרסם את שיטת הריבועים הפחותים. כן, אותה שיטה שגאוס השתמש בה כמה שנים קודם מבלי לפרסמה. מי שחשב שעיסוק במתמטיקה הוא נטול רגשות מוזמן להתעמק בפרטים.
- 1888 - פרנסיס גולטון מגדיר את הקורלציה. נראה שההגדרה הובילה לויכוחים על היחס בין קורלציה לסיבתיות אבל לא בטוחים בכך.
- 1867 - צ'בישב מוכיח את חוק המספרים הגדולים. שנים אחר כך המשפט מובן באופן שגוי כ"תאספו מספיק מידע ואז יקרה קסם והכל יהיה טוב".
- 1933 - ביסוס אקסיומטי לתורת ההסתברות ניתן בשנת 1933, באמצעות האקסיומות של קולמוגורוב. ההסתברות הופכת להיות תקפה באותה המידה כמו גיאומטריה.
- 2016 - מערכת בינה מלאכותית מנצחת אמן גו אנושי. בסוף כל deep learning יושבת הסתברות עם נרגילה.