מסע היסטורי אל עולמה של ספרד/פרננדו ואיסבל - לידתה של ספרד
ביום 19/10/1469 – צלצלו הפעמונים של הקתדרלה בוויאדוליד (Valladolid). החתן היה בן 17, גבוה, רזה, עיניו שחורות. הכלה הייתה בת 18, קצת שמנמנה. שערה ארוך והחלק היה בצבע חום כהה. היא הייתה נסיכת קסטיליה, הוא היה נסיך ארגון. הם היו אמורים להביא את ספרד לעולם. כשפרננדו ואיסבל התחתנו היו על שטח חצי האי האיברי 5 מדינות (4 מדינות נוצריות ואחת מוסלמית). ב-1516 כשהוא נפטר היו בחצי האי האיברי 2 מדינות – ספרד ופורטוגל. הם איחדו וכבשו חלק מהמדינות ולכן איתם נולדה ספרד. ישנם היסטוריונים המגדירים אותם "המלכים המודרנים" הראשונים.
חלפו מספר שנים מן החתונה. בדצמבר 1474, מיהרה איסבל לעיר סגוביה על מנת להיות מוכתרת בקתדרלה שלה. מספר ימים קודם לכן נפטר אחיה, אנריקה האימפוטנט, מלך קסטיליה. כמה שנים לפני כן הם חתמו על הסכם. לפי ההסכם אם הוא ימות לפניה בלי להשאיר יורשים, היא תתפוס את מקומו. אבל הייתה לו בת רשמית – חואנה בת ה-11, שלפי הרכילות, הייתה בתו של מאהב של המלכה. מלחמת האזרחים פרצה מפני שהיו אנשי חצר שלא רצו את איסבל עם פרננדו. בשל בעיות שהיו לפני כן כבר, נפתחה מלחמת אזרחים.
מלחמת האזרחים
[עריכה]מחנה ראשון: איסבל עם אצילים שתמכו בה, ואיתם ממלכת ארגון. מחנה שני: חואנה עם אלפונסו מלך פורטוגל יחד עם אצילים נוספים. אלפונסו נישא לחואנה.
אפשרויות: קסטיליה תתאחד עם ארגון, או קסטיליה תתאחד עם פורטוגל. בכתובתם של פ' וא' היה כתוב – היא תשלוט במלכותו, כפי שהוא ישלוט במלכותה. היה ברור כבר לפני 5 שנים שהם ישלטו ויאחדו את ארגון וקסטיליה. 1476 – הוכרעה המלחמה . הנסיך פרננדו (כי אביו לא מת עדיין) והמלכה איסבל.
ססמתם הייתה: "חרב אחת וקהילת מאמינים אחת." כלומר, אנחנו רוצים להחזיר את ספרד לימי הוויזיגותים.
מחקר שנעשה. עקב אחר הספרות שפרננדו קרא בימי חייו. הוא קרא את תולדות ספרד הוויזיגותית. איסבל הייתה מאוד אדוקה ומאמינה.
קורטס דה מדריגל
[עריכה]1476 - כונס קורטֶס של קסטיליה– הביטוי הספרדי לפרלמנט ובמשמעותו 'חצר'. כונסה אסיפת המעמדות. קורטס ישנו מ-1182. הכמורה, האצולה ונציגי הערים. לרשותם עמד צבא של אצילים שתמך בהם. הם רצו כסף בקופה ושקט. לא עוד מלחמות אזרחים. הם חתמו את העניין של צבא אצילים. מדיניות ריכוז מתחילה. מי שהתנגד איבד אדמות או ראש. מי שתמך קיבל אדמות מאצילים שהתנגדו. נוצרה שכבה של נאמני הכתר. הם הקימו צבא מאוחד של קסטיליה. הם הצליחו לשכנע את האצילים לשלם מסים. ישנם תותחים, אך מעט. מן המאה ה-14. הכוח החזק הוא כוח רכוב – פרשים. אם תהיינה מלחמות בעתיד, יגוייסו כל האצילים למלחמות תחתם. החיילים ימומנו כשכירים על ידי הכתר.
- כמורה - הבעיה עם הכמורה:
מינויים של תפקידים רמים. היה נהוג שאצולה קנו תפקידים ומשרות גבוהים. פרננדו ואיסבל מטעמים כלכליים ודתיים. מחליטים לשים לזה סוף. איסבל טוענת שרק ראויים לתפקיד מבחינת מוסר וכלכלה יתמנו לתפקיד. רוב רובם של בעלי התפקידים יגיעו מן האצולה. מה שיקרה עכשיו, איסבל תביא את האנשים שלה. סיקסטוס ה-4 הינו האפיפיור. הוא בעייתי. משלחות מגיעות אליו ומספרות שהוא יתחזק, אך אנו מעוניינים לטהר את הכנסייה. הוא בעתיד יתיר את הקמת האינקוויזיציה. עוד דבר שקרה – לא התירו פילגשים לשכבת הכמרים. לא תמיד הצליחו. יש כאן ניסיון להעלות את רמתם המוסרית של הכמרים. איסבל ופרננדו משקיעים רבות בהקמת אוניברסיטאות בשביל השכלת הכמרים. פרננדו ואיסבל קבעו ש-2/9 מן המעשר של הכנסייה יעבור לקופת הכתר. מנזר X מקבל 90 סולידים. 20 הכנסייה צריכה להעביר לכתר. מעשר הוא החלק ה-10 שכל מאמין צריך לתת לכנסייה. הייתה התנגדות רבה, יש עניין של מו"מ. 1482-1492 – האפיפיור אינוקנטיוס ה-10. האפ' הראשון שהביא לרומא את בניו. 1492-1503 – האפיפיור אלכסנדר ה-6. שמו: רודריגו דה בורחיה. אפיפיור ספרדי מושחת שאין כמותו. ילדיו נרשמו כאחייניו. הייתה מדיניות, אך הייתה גם שחיתות. ילדיו המשיכו את השחיתות, הרעילו את בעליהם. בנו צ'זרה, עליו יתבסס מקיאבלי כשיכתוב את הנסיך.
- אנשי הערים: (עד 20,000 תושבים.)
חלקם תמכו באיסבל, חלק בחואנה הצעירה. הגיעו נציגי הערים, שהגיעו משני הצדדים של מלחמת האזרחים. איסבל ופרננדו: לערים יהיה אסור להחזיק כוח צבאי. לכל עיר היה כוח מזויין שדואג להגנה דרך מסים, הגנה מערים אחרות ומפורעי חוק. סדר וביטחון לשם קיום מסחר, בתוך הערים ובדרכים. פרננדו ואיסבל הציעו כי הערים ישלמו מסים והם יקימו את "האחווה הקדושה של ערי קסטיליה", מעין משטרה ו/או מג"ב. כוח שיטור.
תופעת הנוצרים החדשים
[עריכה]האוכלוסייה היהודית חלוקה לפורעי מס גדולים, בינוניים וקטנים ועניים. אחוזי המתנצרים רוב-רובם, היו בינוניים קטנים ועניים. אחוז המתנצרים בין פורעי המס הגדולים היה גדול יותר מאשר הבינוניים/קטנים/עניים. סנדלר שהיה יהודי, מתנצר וממשיך להיות סנדלר. רופא יהודי מתנצר וממשיך להיות רופא. המחקר מדבר על תעסוקה בדר"כ. באמצע המאה ה-15, דור שלישי למתנצרים, נתפסו כנוצרים חדשים, כמתייהדים. כי אולי בסתר מקיימים את מצוות הדת היהודית. ישנם נישואים בין משפחות, ע"פ כל המחקרים, כמעט ולא היו נישואים בין נוצרים ותיקים ונוצרים חדשים. הנישואים אנדוגמים: הנישואין היו רק בתוך קהילת הנוצרים החדשים. היו נוצרים חדשים שהיו קתולים טהורים. היו מן הנוצרים החדשים שבגיל 10-15, נתפסו על ידי בני משפחתם ושוכנעו שלא להתמסר לנצרות. ולקיים בסתר את מצוות הדת היהודית. הילד יתוודה בפני הכומר והיה הולך לכנסייה, אך יקיים את מצוות הדת היהודית. יש לנו אוטוביוגרפיות וכתבי עדויות מעינויי האינקוויזיציה. חלק נוסף מן הנוצרים החדשים, היו ספקנים בממסד הכנסייתי: 1. קבוצה אחת הם נוצרים אדוקים מאוד שהפכו למיסטיקנים (אלומבראדוס – מוארים) – דיברו על הארות אישיות. שלא נזקקים לתיווך הכנסייתי. חלק מהם אפילו הפכו לקדושים. 2. במקביל יצאו מהם חלק גדול של ההומניסטים הספרדים – נוצרים עם פתיחות מסויימת. מוכנים לקבל ניתוח ביקורתי של כתבי הקודש. Fray luis de leon – מרצה לתאולוגיה באוניברסיטת סלמנקה. אחרי 5 שנים בכלא של חקירה, בתקופת האינקוויזיציה חזר ללמד. בקתדרה שלו חזר ללמד ואמר: כפי שאמרנו אתמול.
1449 – בעיר טולדו, במסגרת מלחמת אזרחים, אחת מיני רבות. איש מועצת העיר, תופס את השלטון של העיר טולדו. הוא עוצר 14 נוצרים חדשים עשירים מאוד. עורך להם משפט שדה, כאילו משפט אינקוויזיציה. מאשים אותם בהתייהדות ושורף אותם. מדובר כאן באינטרסים כלכליים-פוליטיים. אף היסטוריון לא יודע, זה מה שמשערים. לא הצליחו להחרים את רכושם מכיוון שלא היו אנשי כנסייה. הוא הוציא "פקודת צו מטולדו". הפקודה אומרת: בעתיד לא יוכלו למלא תפקידי מנהל – "אלה מן היהודים", כמו בוועידת טולדו הרביעית - 633. האיש ואנשיו נוצחו, האפיפיור המלך ביטלו את פקודת טולדו, הפקודה בלתי נוצרית. "פקודת צו טולדו" פתחה ויכוח בן 12 שנים. ויכוח בין אינטלקטואלים – אנשי כנסייה – האם ניתן או לא ניתן לסמוך על נאמנותם של הנוצרים החדשים לכנסיה הנוצרית? מחנה אחד – נוצרים ותיקים – לא ניתן לסמוך עליהם. מחנה שני – נוצרים חדשים ונוצרי ותיק אחד – ניתן לסמוך עליהם. הם מזרע ישראל בבשר.
1461 – אלונסו דה אספינה – הוציא ספר: מצודת האמונה. אומר 2 דברים: א. כדי לבדוק את נאמנותם של הנוצרים החדשים צריך להקים אינקוויזיציה, פירושה חקירה. ב. ללכת בדרכם של אנגליה וצרפת – חייבים לגרש את היהודים. כל עוד יש כאן יהודים, הנוצרים החדשים מקבלים הדרכה מהיהודים. קניית מוצרים כשרים, חגיגת חגים ומועדים. מדובר כאן כאידאולוגיה של פתרון הבעיה.
1460 ואילך – מוסדות שונים מתחילים לדרוש: תקנות לטוהר הדם. כדי להתקבל למסדר צבאי, תפקיד באוניברסיטה, להתקבל למנזר, עליך להוכיח כי אין בדמך 10 דורות דם מזוהם ומזהם של יהודים. במאה ה-16 הוסיפו חלק מהמוסדות – גם של מוסלמים לתקנות אלו. תקנות אלו בוטלו באופן רשמי בספרד ב-1860.
במהלך מלחמת האזרחים של איסבל ותומכיה היו מאבקים בין נוצרים חדשים לוותיקים, בדרך כלל בשל אינטרסים כלכליים.
1477 – איסבל ופרננדו הנסיך – מבקשים מהאפיפיור להקים אינקוויזיציה (Inquisition = חקירה) בכדי לבדוק את נאמנותם של נוצרים חדשים ממוצא יהודי לכתר. מדובר בסביב 2-3% מן האוכלוסייה. הם רוצים לשכה קדושה של אינקוויזיציה בקסטיליה. הם רוצים משרד ממשלתי, שהאינקוויזיטור יהיה ממונה מטעמם ושלהם תהיה שליטה ומעורבות אישית במינוי האינקוויזיטור.
1/1/1481 – התחיל לפעול בית הדין הראשון של האינקוויזיציה בעיר סביליה. זהו בית דין לכל דבר. ישנו אפילו סניגור. רכוש הנידון הוחרם, אבל הוענק.
1. רוב הנידונים היו עניים מרודים. על פי המחקר ההיסטורי, הוא היה מוסד גירעוני – זה נכון כלפי הא' הספרדית והא' הפורטוגלית. היו עוצרים אדם רק כאשר יש לו תיק. היו כללים לחקירה. רוב רובם של האסירים לא עונו. אם הסתפקו בוידויים, לא עינו. יכול להיות שנדונו יהודים לשריפה ולא עונו, אלא היו עדויות נגדם.
1481-1530 – נידונו יותר מ-50,000. 5,000 – נידונו לשריפה. 5,000 – נידונו לשריפה אחרי מותם.
40,000 – נידונו לעבודות שירות, מאסר, להיות חותרים. נתפש כמוסד מחנך.
1836 – בוטלה האינקוויזיציה בספרד.
1479 – ארגון וקסטיליה מתאחדות. פרננדו נהיה למלך. החלטות קורטס דה מדריגל מתקבלות בארגון.
1482 – פרננדו כבר מלך (1479). מלחמת גרנדה – 10 שנים של מלחמה ובה נכבשת גרנדה. 1491 – סוף הרקונקיסטה. חודשיים אחרי כן נחתם "צו גירוש יהודי ספרד".
17/4/1492 - נחתם הסכם עם קולומבוס. דרך חדשה להודו.
לכל בישוף סמכות אינקוויזיטורית בענייני אמונה מאז תחילת הנצרות. מ-1230+ קמה האינקוויזיציה האפיפיורית. בשם הוורד ישנה אינקוויזיציה אפיפיורית. כשיש חשד לכפירה – השליט המקומי מעניק סיוע והחוקר פועל. האינקוויזיטור הוא התובע והשופט בכלל. עד המאה ה-19 – כמעט כל האינקוויזיטורים היו דומיניקנים. וכולם היו שייכים לאליטה האינטלקטואלית של אירופה. לרוב היו ד"ר לתיאולוגיה ומשפטים.