מסע היסטורי אל עולמה של ספרד/הרומניזציה של ספרד
הרומניזציה של ספרד ושלטון האימפריה הרומאית בה התקיימו בשנים 200 לפנה"ס – עד 409 לספירה. במשך 600 שנים עבר חצי האי האיברי תהליך של רומניזציה, עד הגעת השבטים הגרמניים. בתפיסת העולם הרומית תפסו כיבוש שטחים חדשים וקולוניזציה שלהם מקום נכבד. הם לא הסתפקו בהקמת תחנות מסחר בשטחים הכבושים, אלא שאפו לשלוח אנשים להתיישב בהם. החיילים, היו מעוניינים להקים נחלות חדשות בשטחים שנכבשו, ולמעשה, תפיסת שטחים והתנחלות בהם, הייתה אחת הסיבות שבגינה היו אנשים צעירים מוכנים להתגייס לשירות הצבאי. המתנדבים היו בניהם של אזרחי רומא, וחלקם יצרו את הבסיס של האצולה הרומית; שלא עסקה במסחר או במלאכה.
אחת הקולוניות הרומאיות במרכז אירופה היתה קלן, שלימים הפכה לגרמנית.
הרומאים נהגו באופן משתנה בשטחים הנכבשים, בחלקם הם כרתו ברית עם מנהיגי האוכלוסיה הנכבשת, ובחלקם הם הקימו פרובינציה עצמאית. מעמדם של השטחים נקבע לעיתים על פי שיקולים של סדר מנהלי, ואפשרות החלוקה למחוזות, וביחס למחוזות קיימים, וכן בכפוף לשיקולים כלכליים.
בחצי האי האיברי, רשת הדרכים הרומית התפתחה ממזרח למערב, בכיוון כניסתם של הגייסות הרומאים אל שטחו. הכובשים הרומאים העדיפו בתקופה הראשונה להקים ערים – (urbs), כגון במרכז ספרד העיר טולדו (toletum), מרידס (augustus emeritas) וליאון (Leon) – שיבוש של השם הצבאי (legion).
התרבות הרומית, שכללה אמות מידה אדריכליות, והשפה הרומית, הלטינית, אומצה על ידי התושבים המקומיים. למעשה, ישנה תשתית רומית, שסימנה העיקרי הוא קווי המתאר של הרחובות בצורת שתי וערב, כמעט בכל עיר גדולה, בספרד ובפורטוגל. הערים נבנו במשך כמה מאות שנים, בדרך כלל ללא חומות. תכנון הערים הרומי כלל מספר מרכיבים קבועים: הפורום - הכיכר המרכזית, תיאטרון ואמפי-תיאטרון, היפודרומים, בתי מרחץ, מקדשים ואמות מים. עד היום תוואי הכבישים בספרד ופורטוגל הם על פי תוואי הדרכים רומיות. התרבו החומרית המקומית הושפעה מייבוא החומרים על ידי הכובשים הרומים: הקרמיקה, הזכוכית והפלדה שהשפיעה על תעשיית הנשק. הרומאים השפיעו על צריכת המזון; הם הביאו את הגפנים, שמהם הופקו צימוקים, סוכר ויין. פיתוח האזור היה נחוץ לצבא הרומי ולמתיישבים הרומים; במשך תקופות ארוכות, האוכלוסייה נמנעה ממים ושתתה יין. שכן, המים היו מזוהמים.
הכובשים דכאו למעשה את התרבות המקומית ולאט-לאט מתפתחת תרבות רומית-ספרדית. והתושבים המקומים המירו את שפתם ללטינית. עד היום השפות המקומיות במערב אירופה: גליקאית, פורטוגזית, קטלאנית, קסטיליאנית (ספרדית) – הן שפות לטיניות. ככל שהזמן חולף השפה שלהם הפכה להיות השפה המקובלת. בעלי הקרקעות היו רובם ממוצא רומי.
החל מהמאה ה-1 לפנה"ס – נוצרות במרחב חצי האי האיברי יצירות רומיות: הגות וספרות; בהם הוגים מקומיים אשר כתבו בלטינית כגון סנקה. ילידי ספרד, בעלי זכויות רומיות היו אף קיסרים – טריאנוס, אדריאנוס (מרד בר-כוכבא), תיאודוסיוס (הביא לפילוג האמפריה). הפריפריה לאו דווקא מדינית. היצירה הלטינית של איניאס מוכרת מטורקיה, דרך צפון אפריקה ודרך ספרד. האלים, המוטיבים והסיפורים היו רומיים. התרבות הנוצרית הגיעה דרך התרבות הלטינית, זה למעשה המשך ישיר שלה. שמות החודשים ושמות הימים – ספרדית, איטלקית, צרפתית והימים על פי השמות הרומיים.
במשך כמה מאות שנים הייתה החברה המקומית בחצי האי האיברי מורכבת משלוש מעמדות:
1. ילידים שהינם אזרחי רומיים בירושה, באמצעות האב.
2. גברים חופשיים – לא אזרחים וללא זכויות פוליטיות.
3. עבדים.
בשנת 212 לספירה – הקיסר קרקלה העניק אזרחות רומית לכל האזרחים החופשיים.
-
שרידי מבנה רומי בטולדו -
-
