לדלג לתוכן

מסע היסטורי אל עולמה של ספרד/הנוצרים החדשים והאנוסים

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

שנאת היהודים התפשטה בחברה הכללית בחצי האי האיברי. היסטוריונים מנו מספר סיבות לכך, בהן היותם של היהודים מיעוט שונה, וכן בשל עיסוקם בגביית מיסים לשלטונות. פורעי מס גדולים הינם סוחרים גדולים וחוכרי גביית המס. רק בעת החדשה המדינה מתחילה בגביית מסים. נאמר שעל פי הערכת גזברי המלך בשטח מסוים אפשר לגבות מליון מטבעות. בינואר נותנים 800,000 מטבעות ואת השאר נותנים לחיילים שעורכים את הגבייה. אחוז היהודים בקרב חוכרי המסים עמד על 15%. אחוז היהודים העשירים בקרב האוכלוסייה – 7%. בערך 93% מן העשירים היו נוצרים.

תעסוקה יהודית בתקופה שאחרי הרקונקיסטה[עריכה]

שלבי הרקונקיסטה

בתקופת הרקונקיסטה ולאחריה יהודים לא עסקו בתחום הצאן בשל הגילדה החזקה, אשר לא איפשרה את כניסתם. הם היו סוחרים קטנים והמון בעלי מלאכה. מיעוט רופאים. ימאים, בעלי חלקות אדמה קטנות. עד הגירוש, בשל הרקונקיסטה – בין היהודים החזיקו כרמי זיתים, גני ירק וגפנים. נפחים וכורכי ספרים. בסראגוס ובטולדו היו יהודיות שעסקו בזנות. היו כנופיות של פושעים מכל הדתות. לעומת אזורים המוכרים לנו החל ממסעי הצלב – אנגליה, צרפת, איטליה ואשכנז, בהן עסקו בהלוואה בריבית, בספרד אין אנו מוצאים שיהודים עוסקים בכך. זאת, משום שכל אדם בחברה היה מלווה. בתנאי הרקונקיסטה רק נוצרים היו מצהירים וכותבים על הלוואות. ברגע שמפרנס המשפחה מפסיק את עבודתו הוא יורד מנכסיו, ולכן ישנה תנודה בין פורעי מס בינוניים וקטנים.

חלוקה למדרגות מס לפי כמות יהודים[עריכה]

  • פורעי מס גדולים – 3%.
  • פורעי מס בינוניים וקטנים– בספרד הנוצרית כאן נמצאים 72% מן האוכלוסייה היהודית. סוחרים קטנים והמון בעלי מלאכה. מיעוט רופאים. ימאים, בעלי חלקות אדמה קטנות. עד הגירוש, בשל הרקונקיסטה – בין היהודים החזיקו כרמי זיתים, גני ירק וגפנים. נפחים וכורכי ספרים.
  • 25% מן היהודים עניים מרודים שאינם מסוגלים לשלם מס. הכתר פוטר אותם מתשלום מס, כלומר טוען לקהילה היהודית שלא תכפה עליהם לשלם את שאין להם.

מדינות ספרד: פורטוגל, קסטיליה, נבארה וארגון.

מעבר על רשימות של מפקדי אוכלוסין בספרד של ימי הביניים מראה לנו שכרבע מן האוכלוסייה היהודית של ספרד לא שילמו מסים. יהודים ומוסלמים שילמו מס במרוכז ולכן היו צריכים לשלם גם על אלו שלא יכולים לשלם. לכן נטל המסים היה מתחלק אחרת. הכלכלה היהודית בספרד בימי הביניים מאוד דומה לכלכלה הנוצרית הכללית. במאה ה-15 מספר העניים היהודים יילך וייגדל. אחוז העניים בטורקיה, לשם היגרו יהודים, עבר את 40%.

תופעת הנוצרים החדשים - האנוסים[עריכה]

המאבקים בין נוצרים ליהודים בספרד של ימי הביניים היו על רקע דתי ואתני ולא רק כלכלי. מאבקים תוך נוצריים היו על רקע כלכלי. שנאת ישראל הייתה מעורבת בטיעונים של הנוצרים. לעומת זאת, האיסלם לא יצא נגד המסחר ולא פעל כנגד העוני כלפי החברה הנוצרית. התפיסה השלילית של היהודים בחברה הנוצרית מתחילה מן המאה ה-12 ובאה לידי ביטוי, בין השאר: ריח יהודי, אף וזנב וכמובן היהודים שכונו "רוצחי ישו".

במאה ה-13 כמעט הושלמה הרקונקיסטה ונוצרו כל המדינות של ממלכת ספרד: פורטוגל – 91,000 קמ"ר – ליסבון. נבארה – 10,000 קמ"ר- פמפלונה. ארגון – 100,000 קמ"ר – סראגוסה. מורכבת מ-7 יחידות שונות. קסטיליה – 400,000 קמ"ר – בערים שונות ישב החצר – ליאון. גרנדה – מוסלמית - 30,000 קמ"ר.

1236- קורדובה.

מקובל שכשבמאה ה-13, הרקונקיסטה הולכת ונשלמת, מתחילים לפעול הרבה יותר גורמים כנסייתים בתחום החינוך. הדומיניקנים והפרנציסקנים: שני מסדרים אלו פועלים ומטיפים. הם קמו רק בתחילת המאה ה-13. הכנסייה הכירה בהם בהדרגה. עולה תעמולה מאוד דתית. מלבד מארגון הדרומית, כמעט שלא נותרה אוכלוסיה מוסלמית. הרקונקיסטה כללה גירוש מוסלמי רחב. לכן ברוב המקומות, האוכלוסייה הלא נוצרית היחידה הייתה האוכלוסיה היהודית.

1250 – בסראגוסה, אנו עדים לעלילת הדם הראשונה על אדמה ספרדית: האשמת יהודי בהרג ילד לטובת פולחן.

1263 – ויכוח ברצלונה: הויכוח הראשון על אדמה ספרדית נגד התלמוד. דובר היהודים היה הרמב"ן - רבי משה בן נחמן – איש קבלה, רופא ואיש מנהל בחצר המלך. הצד היהודי ניצח להערכתנו לפי הנתונים הבאים:

א. בסופו של דבר הרמב"ן נאלץ לעזוב את ספרד בשל לחץ רציני כי הוא הואשם שקילל את המלכות.

ב. 18 שנה מאוחר יותר, דומיניקני הוציא ספר בשם "פגיון האמונה" - הספר לפולמוסים כנגד יהודים.

מלחמת אזרחים[עריכה]

1366-1369 – משתוללת בקסטיליה מלחמת אזרחים קשה. המלחמה בין המלך פדרו האכזר לבין אחיו למחצה, אנריקה רוצח האח. טיפ למטייל: בטולדו – נותרו בשלמותם שני בתי כנסת מן המאה ה-13 ומן המאה ה-14. בית הכנסת מן המאה ה-14 הוקם על ידי שמואל אבולעפיה, איש חצר. ביתו נקרא ביתו של אל-גרקו (הצייר). המלך פדרו האכזר חשב שאבולעפיה, גזברו מרמה אותו. הוא עינה את אבולעפיה בעקירת שיניו למוות. המלחמה הזו היא מערכה במלחמת מאה השנים, חלק ממלחמה שהיתה בין אנגליה לצרפת. לצדו של אנריקה היו הרבה מאוד חיילים צרפתים. ואחת הסיסמאות של אנריקה הייתה: "אנחנו נטהר את קסטיליה מן ההשפעה היהודית." חלק מהגזברים היו יהודים, רובם היו נוצרים. חלק מחוכרי המס הגדולים היו יהודים. אנריקה ניצח, וכמובן שלא הוציא את היהודים מתפקידיהם. פן נוסף של שינוי – להוציא את היהודים המתפקדים בחצר המלך.

מהלכים של התנצרות יהודים בספרד של ימי הביניים[עריכה]

1. פרן מרטינז – ferran martinez כומר, היה ממונה על ניהול נכסי הכנסייה בעיירה בשם אסיחה – Ecija. נמצאת בין סביליה לקורדובה, לא על הנהר. ב-1378 החל להטיף, סיסמתו: "יש לכפות את הנצרות על כל היהודים, יש להפוך את כל בתי הנסת לכנסיות." יהודי קורדובה, סביליה ואחרים שלחו משלחת למלך, לבישוף. וביקשו שיעשה מעשה. הם השתיקו את פרן אך ב-1390 הבישוף והמלך מתו, האיש חזר לסורו. 1391 – גזירות קנ"א – בחודש יוני, פרן עם תומכים החלו בפרעות בעיר סביליה: "טבילה או מוות." זו סיסמא שמבחינה תיאולוגית היא אנטי נוצרית. מיוני עד אוקטובר 1391, הפרעות התפשטו, והגיעו לכל מקום בקסטיליה ולהמון מקומות בארגון. לפעמים אותם פורעים עברו ממקום למקום. השלטון מנסה לעצור את הפרעות, היהודים הרי הם חלק מן המרקם האנושי, הם משלמים מסים. ישנו ויכוח סביב הנתונים. מקובל שמתקופת השנים 1391-1414, 33%-40% מן היהודים התנצרו. 33%-20% מתו על קידוש השם. ובערך 33%-40% נשארו יהודים. אם היו כ-500,000 יהודים בספרד – 150,000 התנצרו, מספר דומה נהרגו, ומספר דומה נשארו יהודים. אנו מדברים על ראשית חורבנה של התפוצה היהודית הגדולה בימי הביניים. פרופ' חיים ביינארד עבר על כל מסמך אפשרי – גירוש היהודים מספרד. ספר של 50 שנים. מקובל שבגירוש היו 200,000 יהודים. כיצד הצליחו להישאר יהודים – היו מקומות שיהודים הצליחו להתגונן. היו מועצות עירוניות שהביאו חיילים נוצרים כדי להגן על היהודים. היו יהודים שיצאו את ביתם בזמן הפרעות. קורים מספר דברים: א. התפרקות המשפחות. בשכונות היהודים ישנם כעת נוצרים חדשים ויהודים גם יחד. בתוך המשפחה, בחודריה (השכונה היהודית) היו משפחות חצויות. ב. מעמד משפטי חדש – האנשים שהוטבלו לנצרות chritianos nuevos – נוצרים חדשים. תמיד מכוון לנוצרים ממוצא יהודי. מדובר על המרה בכוח.

2. 1402 ואילך, תחילת מאה 15 – וסנס פרר הקדוש מתחיל להטיף – vicens ferrer. נחשב לאחד מן המטיפים הגדולים בהיסטוריה והיה קדוש מטעם הכנסייה. הסתובב בארגון מלווה בפלגלנטים – אנשים שמלקים את עצמם. הוא גורם לכך שזונות מחליטות להיות נזירות. עשירים מרוקנים את כיסיאהם, רוצחים מתוודים על פשעים שעשו. זוהי אקסטזה דתית. ע"פ הערכות שונות: למעלה מ-15,000 יהודים התנצרו מתוך שכנוע. העובדה שיהודי הולך לשמוע מטיף נוצרי אומר "דרשני", יהודי מאמין לא רואה כל מופע, לא כל הצגה.

קצת לפני 1391 – לפני פרעות קנ"א, הרב שלמה הלוי, רבה של העיר בורגוס התנצר. אם תרצו, מתוך רצון מוחלט – והפך ל Pablo de Santa Maria. הוא היה קרוב לגיל 50. יחד איתו הביא אל הטבילה, שניים מילדיו, ואילו אשתו וחלק מילדיו נותרו יהודים. הוא הופך לכומר ומתנזר מאישתו. הוא היה יהודי משכיל בצורה בלתי רגילה, התמצא בפרשנות נוצרית, היה מקורב לחצר. ברגע שהתנצר שרף את כל הגשרים, וכבר אינו בקשר עם הקהילה. תוך 20 שנה היה לבישוף העיר בורגוס. הוא עשה זאת מתוך סיבה אחת - אמונה.

לפבלו, ישנו יהודי ידיד, יהושע הלורקי, רופא. לשמחת ההיסטוריונים, נשארו חלק מחליפות מכתביהם לאחר פרעות קנ"א. יהושע שואל: מדוע התנצרת? ישנן 4 סיבות:

1. מתוך פחד.

2. שררה – מהרגע שיהודי מתנצר, כל המשרות פתוחות בפניו.

3. יאוש – ספקנות באמונה, אך שקט של תפיסת הרוב.

4. מה שקרה לך לא קרה לחכמינו הגדולים – הייתה לך הארה.

חלפו מספר שנים וויסנס פרר ביחד עם פבלו מריה (אקס רב) כדי שיהושע לורקי יתנצר – ושמו - גרונימוס דה סנקטה פידיי. המגד"ף בפי היהודים. מ' – מגיסטר.

3. פולמוס טורטוסה – 1413-1414 – עיר דרומית לברצלונה. ויסנס, פבלו והמגד"ף מחליטים שטוב יהיה אם יהיה ויכוח כנגד היהודים. המטיף יהיה המגד"ף – לורקי לשעבר. דובר הנצרות יהיה גבר בן 60 עם ידע עצום בתלמוד ובתורה. משכנעים את המלך והוא מכנס לעיר טורטוסה 12 רבנים מקהילות שונות. כמעט שנתיים אורך הויכוח פברואר 1413-נובמבר 1414. במהלך 21 חודשים, נערכו 69 מפגשים. במהלך אותה תקופה כנסייה שוחת כמים למקומות בהם ישנן יהודים, הכנסייה הפיצה את השמועה כי הרבנים של היהודים התנצרו (אף אחד מהם לא התנצר), השמועה השפיעה והתפשטה – ויהודים רבים התנצרו. אנו יודעים על כמה משפחות מקורבות לחצר שכנראה כבר רצו להתנצר, רצו שררה וכוח. הרוב התנצרו מתוך ייאוש.

תיאולוגית הנוצרים החדשים הם נוצרים. מבחינה אתנית הם לא התקבלו על ידי חברת הרחוב. מן הכלל האחד יצאו, אל הכלל החדש לא הגיעו. אם היו יהודים טובים, היו מעדיפים למות. מבחינת רוב הנוצרים בשתי המאות הראשונות הנוצרים מתייחסים אליהם כיהודים. מבחינת הרבנים הגישה אליהם כישראל.

קישורים חיצוניים[עריכה]