כיתוב תמונה
כרגיל, תחום האינטגרציה מחולק למלבנים אשר יש לחשב את שטחם. אם מסכמים n מלבנים, נגדיר את הפעולה הבאה:
I
n
f
(
x
)
=
∫
x
x
+
n
h
f
(
t
)
d
t
,
n
∈
N
{\displaystyle I_{n}f(x)=\int \limits _{x}^{x+nh}f(t)dt\quad ,\quad n\in \mathbb {N} }
עלינו למצוא קשר אופרטורי בין
I
n
{\displaystyle \ I_{n}}
לבין האופרטורים שפיתחנו, על מנת לייצג סכום כנ"ל. נבצע לכן את הפעולות הבאות:
D
I
n
f
(
x
)
=
∫
x
x
+
n
h
D
f
(
t
)
d
t
=
∫
x
x
+
n
h
d
f
d
t
d
t
=
f
(
x
+
n
h
)
−
f
(
x
)
=
(
E
n
−
1
)
f
(
x
)
⇒
I
n
f
(
x
)
=
D
−
1
(
E
n
−
1
)
f
(
x
)
{\displaystyle {\begin{aligned}DI_{n}f(x)&=\int \limits _{x}^{x+nh}Df(t)dt=\int \limits _{x}^{x+nh}{\frac {df}{dt}}dt=f(x+nh)-f(x)=(E^{n}-1)f(x)\\&\Rightarrow I_{n}f(x)=D^{-1}(E^{n}-1)f(x)\end{aligned}}}
אינטגרציה לפי הפרשים קדמיים[ עריכה ]
I
n
f
(
x
)
=
h
ln
(
1
+
Δ
)
[
(
1
+
Δ
)
n
−
1
]
f
(
x
)
{\displaystyle I_{n}f(x)={\frac {h}{\ln(1+\Delta )}}{\bigl [}(1+\Delta )^{n}-1{\bigr ]}f(x)}
ההמשך הוא לפתח לטור טיילור ולקחת מקדמים ראשונים כקירוב. הטור של הכופל הימני הוא:
(
1
+
Δ
)
n
−
1
=
1
+
n
Δ
+
n
(
n
−
1
)
2
Δ
2
+
⋯
−
1
{\displaystyle (1+\Delta )^{n}-1=1+n\Delta +{\frac {n(n-1)}{2}}\Delta ^{2}+\cdots -1}
מאחר ואיננו יודעים את הטור של הכופל השמאלי, נשתמש בקשר
1
ln
(
1
+
Δ
)
ln
(
1
+
Δ
)
=
1
{\displaystyle {\frac {1}{\ln(1+\Delta )}}\ln(1+\Delta )=1}
, כאשר מניחים שהטור של הכופל השמאלי הוא מהצורה:
1
ln
(
1
+
Δ
)
=
a
0
Δ
+
a
1
+
a
2
Δ
+
a
3
Δ
2
+
⋯
{\displaystyle {\frac {1}{\ln(1+\Delta )}}={\frac {a_{0}}{\Delta }}+a_{1}+a_{2}\Delta +a_{3}\Delta ^{2}+\cdots }
נבצע השוואת מקדמים של החזקות של
Δ
{\displaystyle \Delta }
ונקבל:
(
a
0
Δ
+
a
1
+
a
2
Δ
+
a
3
Δ
2
+
⋯
)
(
Δ
−
Δ
2
2
+
Δ
3
3
−
⋯
)
=
1
⇒
1
ln
(
1
+
Δ
)
=
1
Δ
+
1
2
−
Δ
12
+
Δ
2
24
−
19
720
Δ
3
+
⋯
⇒
I
n
f
(
x
)
=
h
(
1
Δ
+
1
2
−
Δ
12
+
⋯
)
[
n
Δ
+
n
(
n
−
1
)
2
Δ
2
+
⋯
]
f
(
x
)
⇒
∫
x
x
+
n
h
f
(
t
)
d
t
=
n
h
[
1
+
n
2
Δ
+
n
(
2
n
−
3
)
12
Δ
2
+
n
(
n
−
2
)
2
24
Δ
3
+
n
(
6
n
3
−
45
n
2
+
110
n
−
90
)
720
Δ
4
+
⋯
]
f
(
x
)
{\displaystyle {\begin{aligned}&\left({\frac {a_{0}}{\Delta }}+a_{1}+a_{2}\Delta +a_{3}\Delta ^{2}+\cdots \right)\left(\Delta -{\frac {\Delta ^{2}}{2}}+{\frac {\Delta ^{3}}{3}}-\cdots \right)=1\\&\Rightarrow \quad {\frac {1}{\ln(1+\Delta )}}={\frac {1}{\Delta }}+{\frac {1}{2}}-{\frac {\Delta }{12}}+{\frac {\Delta ^{2}}{24}}-{\frac {19}{720}}\Delta ^{3}+\cdots \\&\Rightarrow \quad I_{n}f(x)=h\left({\frac {1}{\Delta }}+{\dfrac {1}{2}}-{\frac {\Delta }{12}}+\cdots \right)\left[n\Delta +{\frac {n(n-1)}{2}}\Delta ^{2}+\cdots \right]f(x)\\&\Rightarrow \quad \int \limits _{x}^{x+nh}f(t)dt=nh\left[1+{\frac {n}{2}}\Delta +{\frac {n(2n-3)}{12}}\Delta ^{2}+{\frac {n(n-2)^{2}}{24}}\Delta ^{3}+{\frac {n(6n^{3}-45n^{2}+110n-90)}{720}}\Delta ^{4}+\cdots \right]f(x)\end{aligned}}}
נשים לב כי באפשרותנו כעת לקבוע שני פרמטרים (קיימות שתי דרגות חופש) – הן מספר המלבנים בחלוקה והן מספר האיברים בטור להתחשב בהם (
h
,
n
{\displaystyle h,n}
תלויים זה בזה). בחירות שונות שלהם יתנו דיוקים שונים. למשל, אם נבחר
n
=
2
{\displaystyle n=2}
וניקח 3 איברים, נקבל שגיאה לפי
O
(
h
5
)
{\displaystyle O(h^{5})}
.
קירוב ראשון: סכום פשוט[ עריכה ]
כרגיל, נבטא את השגיאה באמצעות משפט לגראנז' ונסמנה בסוגריים מסולסלים:
I
1
f
(
x
)
=
∫
x
x
+
h
f
(
x
)
d
x
=
h
(
1
+
Δ
2
−
Δ
2
12
+
⋯
)
f
(
x
)
≈
h
f
(
x
)
+
{
h
2
2
f
′
(
c
)
}
{\displaystyle I_{1}f(x)=\int \limits _{x}^{x+h}f(x)dx=h\left(1+{\frac {\Delta }{2}}-{\frac {\Delta ^{2}}{12}}+\cdots \right)f(x)\approx hf(x)+\left\{{\frac {h^{2}}{2}}f'(c)\right\}}
המשמעות הגאומטרית היא מלבן אחד הנלקח לפי הנקודה השמאלית. אם הפונקציה מונוטונית עולה – זהו סכום תחתון, ואם היא מונוטונית יורדת – סכום עליון.
קירוב שני: שיטת הטרפז[ עריכה ]
I
1
f
(
x
)
=
h
f
(
x
)
+
h
Δ
f
(
x
)
2
+
{
−
h
3
12
f
″
(
c
)
}
=
[
h
f
(
x
)
+
h
2
[
f
(
x
+
h
)
−
f
(
x
)
]
]
+
{
−
h
3
12
f
″
(
c
)
}
=
h
2
[
f
(
x
)
+
f
(
x
+
h
)
]
+
{
−
h
3
12
f
″
(
c
)
}
{\displaystyle {\begin{aligned}I_{1}f(x)&=hf(x)+{\frac {h\Delta f(x)}{2}}+\left\{-{\frac {h^{3}}{12}}f''(c)\right\}\\&=\left[hf(x)+{\frac {h}{2}}{\bigl [}f(x+h)-f(x){\bigr ]}\right]+\left\{-{\frac {h^{3}}{12}}f''(c)\right\}\\&={\frac {h}{2}}{\bigl [}f(x)+f(x+h){\bigr ]}+\left\{-{\frac {h^{3}}{12}}f''(c)\right\}\end{aligned}}}
נשים לב כי
h
{\displaystyle h}
הוא אורך תחום האינטגרל, אשר כופל סכום משוקלל (במקרה זה יש שתי נקודות ולכן המשקלים שווים ל־0.5) של ערכי הפונקציה בתחום, וסכום המשקלים הוא 1.
קירוב זה נקרא קירוב טרפזי לאינטגרל ומסומן, במקרה הכללי, על ידי:
I
n
=
T
^
(
h
)
=
∑
i
=
1
n
h
2
[
f
(
x
i
−
h
)
+
f
(
x
i
)
]
{\displaystyle I_{n}={\hat {T}}(h)=\sum _{i=1}^{n}{\frac {h}{2}}{\bigl [}f(x_{i}-h)+f(x_{i}){\bigr ]}}
ניתן להראות כי ההתכנסות היא ריבועית, כלומר
T
^
(
h
)
−
I
n
=
O
(
h
2
)
=
O
(
1
n
2
)
{\displaystyle {\hat {T}}(h)-I_{n}=O(h^{2})=O\left({\frac {1}{n^{2}}}\right)}
.
נתבונן בשיטת אינטגרציה המבוססת על שיטת הטרפז:
∫
0
h
f
(
x
)
d
x
=
h
[
A
f
(
0
)
+
B
f
(
θ
h
)
]
+
R
,
0
<
θ
<
1
{\displaystyle \int \limits _{0}^{h}f(x)dx=h{\bigl [}Af(0)+Bf(\theta h){\bigr ]}+R\ ,\ 0<\theta <1}
שימו לב כי
θ
{\displaystyle \theta }
קובעת גובה הטרפז, וככל שהיא מתקרבת ל־1 כך שטח הטרפז גדול יותר.
ננסה למצוא את הקבועים כפונקציה של
θ
{\displaystyle \theta }
. לשם כך נפתח את את שני האגפים לטור טיילור ונשווה מקדמים:
LHS
:
∫
0
h
(
f
(
0
)
+
x
f
′
(
0
)
+
x
2
2
!
f
″
(
0
)
+
⋯
)
d
x
=
(
x
f
(
0
)
+
x
2
2
!
f
′
(
0
)
+
x
3
3
!
f
″
(
0
)
+
⋯
)
|
0
h
=
h
f
(
0
)
+
h
2
2
!
f
′
(
0
)
+
h
3
3
!
f
″
(
0
)
+
⋯
RHS
:
h
A
f
(
0
)
+
h
B
[
f
(
0
)
+
θ
h
f
′
(
0
)
+
(
θ
h
)
2
2
!
f
″
(
0
)
+
(
θ
h
)
3
3
!
f
‴
(
0
)
+
⋯
]
+
R
{\displaystyle {\begin{aligned}{\text{LHS}}:&\quad \int \limits _{0}^{h}\left(f(0)+xf'(0)+{\frac {x^{2}}{2!}}f''(0)+\cdots \right)dx=\left(xf(0)+{\frac {x^{2}}{2!}}f'(0)+{\frac {x^{3}}{3!}}f''(0)+\cdots \right){\Bigg |}_{0}^{h}=hf(0)+{\frac {h^{2}}{2!}}f'(0)+{\frac {h^{3}}{3!}}f''(0)+\cdots \\{\text{RHS}}:&\quad hAf(0)+hB\left[f(0)+\theta hf'(0)+{\frac {(\theta h)^{2}}{2!}}f''(0)+{\frac {(\theta h)^{3}}{3!}}f'''(0)+\cdots \right]+R\end{aligned}}}
מהשוואת מקדמים של f',f נקבל:
A
=
1
−
1
2
θ
,
B
=
1
2
θ
{\displaystyle A=1-{\tfrac {1}{2\theta }},\ B={\tfrac {1}{2\theta }}}
ואז:
∫
0
h
f
(
x
)
d
x
=
h
[
(
1
−
1
2
p
)
f
(
0
)
+
1
2
p
f
(
θ
h
)
]
+
R
{\displaystyle \int \limits _{0}^{h}f(x)dx=h\left[\left(1-{\tfrac {1}{2p}}\right)f(0)+{\tfrac {1}{2p}}f(\theta h)\right]+R}
מאחר ומצאנו ערכיהם של שני הקבועים A,B, למעשה קטענו את הטור טיילור של האניטגרל החל מהאיבר השלישי. לכן הביטוי לשארית (שגיאה) של אגף שמאל (באמצעות משפט לגראנז') הוא:
R
L
H
S
=
h
3
3
!
f
″
(
c
)
{\displaystyle \ R_{LHS}={\tfrac {h^{3}}{3!}}f''(c)}
, ואילו השארית (השגיאה) של הטור באגף ימין הוא:
R
R
H
S
=
h
B
[
(
θ
h
)
3
3
!
f
‴
(
c
)
]
{\displaystyle \ R_{RHS}=hB\left[{\tfrac {(\theta h)^{3}}{3!}}f'''(c)\right]}
.
כעת אם נעביר אגפים על מנת לחלץ את R נקבל:
R
=
R
L
H
S
−
R
R
H
S
=
h
3
3
!
f
″
(
c
)
−
h
B
[
(
θ
h
)
3
3
!
f
‴
(
c
)
]
=
h
3
12
(
2
−
3
θ
)
f
″
(
c
)
{\displaystyle \ R=R_{LHS}-R_{RHS}={\tfrac {h^{3}}{3!}}f''(c)-hB\left[{\tfrac {(\theta h)^{3}}{3!}}f'''(c)\right]={\tfrac {h^{3}}{12}}(2-3\theta )f''(c)}
כלומר השיטה היא מסדר שני, ועבור
θ
=
2
3
{\displaystyle \ \theta ={\tfrac {2}{3}}}
נקבל שיטה מסדר 3 (במקרה זה יש לבצע הערכת שגיאה מחדש). כלומר אם נקח בחשבון רק שליש מהמרחק בין שתי נקודות עוקבות, ונשקלל את ערכי הפונקציה בשתי הנקודות העוקבות במשקלים
1
4
,
3
4
{\displaystyle \ {\tfrac {1}{4}},{\tfrac {3}{4}}}
נקבל קירוב טוב יותר.
נניח כי חילקנו את תחום האינטגרציה ל-N מלבנים בעלי רוחב h כל אחד. נחשב את האינטגרל המתאים לפי שיטת הטרפז:
I
=
∫
0
N
h
f
(
x
)
d
x
=
∫
0
h
f
(
x
)
d
x
+
∫
h
2
h
f
(
x
)
d
x
+
∫
2
h
3
h
f
(
x
)
d
x
+
.
.
.
+
∫
(
N
−
1
)
h
N
h
f
(
x
)
d
x
≈
{\displaystyle \ I=\int \limits _{0}^{Nh}f(x)dx=\int \limits _{0}^{h}f(x)dx+\int \limits _{h}^{2h}f(x)dx+\int \limits _{2h}^{3h}f(x)dx+...+\int \limits _{(N-1)h}^{Nh}f(x)dx\approx }
≈
h
2
[
f
(
0
)
+
f
(
h
)
]
+
h
2
[
f
(
h
)
+
f
(
2
h
)
]
+
h
2
[
f
(
2
h
)
+
f
(
3
h
)
]
+
.
.
.
+
h
2
[
f
(
(
N
−
1
)
h
)
+
f
(
N
h
)
]
{\displaystyle \ \approx {h \over 2}[f(0)+f(h)]+{h \over 2}[f(h)+f(2h)]+{h \over 2}[f(2h)+f(3h)]+...+{h \over 2}[f((N-1)h)+f(Nh)]}
נשים לב כי בביטוי הנ"ל, פרט לשתי הנקודות הקיצוניות, מחשבים כל נקודה פעמיים. לכן על מנת לחסוך כמחצית מזמן החישוב, נכתוב ביטוי יעיל יותר:
I
=
h
[
f
(
0
)
+
f
(
N
h
)
2
+
f
(
h
)
+
f
(
2
h
)
+
.
.
.
+
f
(
(
N
−
1
)
h
)
]
{\displaystyle \ I=h\left[{f(0)+f(Nh) \over 2}+f(h)+f(2h)+...+f((N-1)h)\right]}
כאשר נדרש דיוק ε בחישוב האינטגרל, עלינו לבחור ב-h (או לחילופין - N) מתאים.
הצורה הכללית ביותר לבדיקת התכנסות היא אנאלוגית לבדיקת התכנסות של סדרת סכומים חלקיים:
|
I
s
−
I
t
|
<
ϵ
{\displaystyle \ |I_{s}-I_{t}|<\epsilon }
שיטה זו היא מסורבלת ולכן לשם הדיון, נפתח שיטה ישירה אחרת אשר תתייחס לשיטת הטרפז.
I
=
h
2
[
f
(
0
)
+
f
(
h
)
]
+
h
2
[
f
(
h
)
+
f
(
2
h
)
]
+
h
2
[
f
(
2
h
)
+
f
(
3
h
)
]
+
.
.
.
+
h
2
[
f
(
(
N
−
1
)
h
)
+
f
(
N
h
)
]
+
{\displaystyle \ I={h \over 2}[f(0)+f(h)]+{h \over 2}[f(h)+f(2h)]+{h \over 2}[f(2h)+f(3h)]+...+{h \over 2}[f((N-1)h)+f(Nh)]+}
−
{
h
3
12
f
″
(
c
1
)
+
h
3
12
f
″
(
c
2
)
+
.
.
.
+
h
3
12
f
″
(
c
N
)
}
{\displaystyle \ -\left\{{h^{3} \over 12}f''(c_{1})+{h^{3} \over 12}f''(c_{2})+...+{h^{3} \over 12}f''(c_{N})\right\}}
כאשר ci היא השגיאה בכל תת-תחום. השגיאה הכוללת היא:
R
N
=
h
3
12
[
f
″
(
c
1
)
+
f
″
(
c
2
)
+
.
.
.
+
f
″
(
c
N
)
]
{\displaystyle \ R_{N}={h^{3} \over 12}[f''(c_{1})+f''(c_{2})+...+f''(c_{N})]}
לכן נדרוש:
|
R
N
|
≤
h
3
12
[
|
f
″
(
c
1
)
|
+
|
f
″
(
c
2
)
|
+
.
.
.
+
|
f
″
(
c
N
)
|
]
<
ϵ
{\displaystyle \ |R_{N}|\leq {h^{3} \over 12}\left[\left|f''(c_{1})\right|+\left|f''(c_{2})\right|+...+\left|f''(c_{N})\right|\right]<\epsilon }
על מנת לפשט את החישוב נגדיר:
M
=
max
1
≤
i
≤
N
{
|
f
″
(
c
i
)
|
}
{\displaystyle \ M=\max _{1\leq i\leq N}\{|f''(c_{i})|\}}
, או לחילופין, כאשר f נתונה והיא אנליטית, ניתן פשוט לקחת את
M
=
max
a
≤
x
≤
b
{
|
f
″
(
x
)
|
}
{\displaystyle \ M=\max _{a\leq x\leq b}\{|f''(x)|\}}
. כך נקבל חסם על Rn ולכן גם על h,N בהתאם לביטוי הבא:
|
R
N
|
≤
h
3
12
M
N
<
ϵ
,
N
=
b
−
a
h
⇒
h
<
12
ϵ
M
(
b
−
a
)
,
N
>
M
(
b
−
a
)
3
12
ϵ
{\displaystyle \ |R_{N}|\leq {h^{3} \over 12}MN<\epsilon ,\quad N={b-a \over h}\quad \Rightarrow \quad h<{\sqrt {12\epsilon \over M(b-a)}}\ ,\quad N>{\sqrt {M(b-a)^{3} \over 12\epsilon }}}
מקרים פרטיים:
אם f מונוטונית עולה אז גם
f
″
{\displaystyle \ f''}
מונוטונית עולה ואז
M
=
|
f
″
(
b
)
|
{\displaystyle \ M=|f''(b)|}
.
אם f מונוטונית יורדת אז גם
f
″
{\displaystyle \ f''}
מונוטונית יורדת ואז
M
=
|
f
″
(
a
)
|
{\displaystyle \ M=|f''(a)|}
.
במקרה אחר (כללי) נמצא את M על ידי חישוב
|
f
‴
(
x
)
|
=
0
{\displaystyle \ |f'''(x)|=0}
.
דרך אחרת למציאת h המתאים היא חוק ריצ'רדסון לאקסטרפולציה .
כאן מחשבים את ערך האינטרל לפי מלבן ברוחב h ולפי מלבן ברוחב h/2, ולפי השגיאה המתקבלת מחליטים אם לקחת h קטן יותר.
ערך האינטגרל לפי h:
I
¯
(
h
)
I
=
h
2
[
f
(
x
0
)
+
f
(
x
1
)
]
⏞
+
{
−
h
3
12
f
″
(
c
)
}
{\displaystyle \ {\begin{matrix}\ &{\bar {I}}(h)&\ \\I=&\overbrace {{h \over 2}[f(x_{0})+f(x_{1})]} &+\left\{-{h^{3} \over 12}f''(c)\right\}\end{matrix}}}
ערך האינטגרל לפי h/2:
I
¯
(
h
2
)
I
=
h
/
2
2
[
(
f
(
x
0
)
+
f
(
x
1
2
)
)
+
(
f
(
x
1
2
)
+
f
(
x
1
)
)
]
⏞
+
{
−
(
h
/
2
)
3
12
[
f
″
(
c
1
)
+
f
″
(
c
2
)
]
}
{\displaystyle \ {\begin{matrix}\ &{\bar {I}}({h \over 2})&\ \\I=&\overbrace {{h/2 \over 2}[(f(x_{0})+f(x_{1 \over 2}))+(f(x_{1 \over 2})+f(x_{1}))]} &+\left\{-{(h/2)^{3} \over 12}[f''(c_{1})+f''(c_{2})]\right\}\end{matrix}}}
לשם פשטות, נניח כי הנגזרת השניה קבועה, ואז:
k
=
f
″
(
c
)
=
f
″
(
c
1
)
=
f
″
(
c
2
)
{\displaystyle \ k=f''(c)=f''(c_{1})=f''(c_{2})}
, כך שמתקבלות שתי משוואות בשני נעלמים I, k:
{
I
=
I
¯
(
h
)
−
h
3
12
k
I
=
I
¯
(
h
2
)
−
(
h
/
2
)
3
12
2
k
{\displaystyle \ \left\{{\begin{array}{lcl}I&=&{\bar {I}}(h)-{h^{3} \over 12}k\\I&=&{\bar {I}}({h \over 2})-{(h/2)^{3} \over 12}2k\end{array}}\right.}
כאשר נפתור את המשוואות, נקבל את ערכם של k,I, ולכן נידע גם מהי השגיאה שהתקבלה בחישוב. מכאן נחליט אם הדיוק משביע רצון, אחרת ניתן לבחור h אחר. נפתור עבור מקרה כללי:
{
I
=
I
¯
(
h
)
+
k
^
h
R
I
=
I
¯
(
h
2
)
+
2
k
^
(
h
2
)
R
⇒
I
=
2
R
−
1
I
¯
(
h
2
)
−
I
¯
(
h
)
2
R
−
1
−
1
{\displaystyle \ \left\{{\begin{array}{lcl}I&=&{\bar {I}}(h)+{\hat {k}}h^{R}\\I&=&{\bar {I}}({h \over 2})+2{\hat {k}}\left({h \over 2}\right)^{R}\end{array}}\right.\quad \Rightarrow \quad I={\frac {2^{R-1}{\bar {I}}\left({h \over 2}\right)-{\bar {I}}(h)}{2^{R-1}-1}}}
I
2
f
(
x
)
=
∫
x
x
+
2
h
f
(
x
)
d
x
=
2
h
[
1
+
Δ
+
1
6
Δ
2
+
0
−
1
180
Δ
4
+
.
.
.
]
f
(
x
)
{\displaystyle \ I_{2}f(x)=\int \limits _{x}^{x+2h}f(x)dx=2h\left[1+\Delta +{1 \over 6}\Delta ^{2}+0-{1 \over 180}\Delta ^{4}+...\right]f(x)}
קירוב ראשון: סכום פשוט[ עריכה ]
I
2
f
(
x
)
=
2
h
f
(
x
)
+
{
2
h
2
f
′
(
c
)
}
{\displaystyle I_{2}f(x)=2hf(x)+\left\{2h^{2}f'(c)\right\}}
קירוב זה משתמש בשתי נקודות. זהו קירוב גס, מכיוון שלוקחים מלבן אחד לאורך של שתי נקודות, אשר גובהו נקבע לפי הנקודה הראשונה.
קירוב שני: סכום פשוט דרך נקודת ביניים[ עריכה ]
קירוב זה משתמש בשלוש נקודות, כאשר הנקודה האמצעית קובעת את גובה המלבן, אשר נפרש לאורך שלושת הנקודות.
I
2
f
(
x
)
=
[
2
h
f
(
x
)
+
2
h
Δ
f
(
x
)
]
+
{
1
3
h
3
f
″
(
c
)
}
=
2
h
f
(
x
+
h
)
+
{
1
3
h
3
f
″
(
c
)
}
{\displaystyle \ I_{2}f(x)=[2hf(x)+2h\Delta f(x)]+\left\{{1 \over 3}h^{3}f''(c)\right\}=2hf(x+h)+\left\{{1 \over 3}h^{3}f''(c)\right\}}
קירוב שלישי: שיטת סימפסון[ עריכה ]
I
2
f
(
x
)
=
2
h
[
1
+
Δ
+
1
6
Δ
2
]
f
(
x
)
+
{
−
h
5
90
f
(
4
)
(
c
)
}
=
{\displaystyle \ I_{2}f(x)=2h\left[1+\Delta +{1 \over 6}\Delta ^{2}\right]f(x)+\left\{-{h^{5} \over 90}f^{(4)}(c)\right\}=}
2
h
1
6
[
f
(
x
)
+
4
f
(
x
+
h
)
+
f
(
x
+
2
h
)
]
+
{
−
1
90
h
5
f
(
4
)
(
c
)
}
{\displaystyle \ 2h{1 \over 6}[f(x)+4f(x+h)+f(x+2h)]+\left\{-{1 \over 90}h^{5}f^{(4)}(c)\right\}}
לפי הביטויים שקיבלנו אפשר לראות כי ניתן להשתמש בשיטה רק כאשר יש לנו מספר זוגי של מלבנים.
נשים לב כי 2h הוא אורך תחום האינטגרל, אשר כופל סכום משוקלל של ערכי הפונקציה בתחום, וסכום המשקלים הוא 1. במקרה זה משתמשים ב-3 נקודות במשקלים
1
6
,
4
6
,
1
6
{\displaystyle \ {\tfrac {1}{6}},{\tfrac {4}{6}},{\tfrac {1}{6}}}
.
כמו כן, מאחר והקירוב התקבל על ידי פולינום ממעלה 3, אז שיטה זו תתן תוצאה מדוייקת לכל פולינום עד מעלה 3.
שיקולי דיוק: גם כאן ניתן להפעיל את הכללים שראינו עבור n=1.