לדלג לתוכן

אנליזה נומרית/אופרטורים של הפרשים סופיים

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
הפרשים סופיים

תפקיד מרכזי נוסף שיש לאנליזה הנומרית הוא אינטרפולציה, חישוב אינטגלים וחישוב נגזרות של פונקציות אשר ערכן ידוע בנקודות בדידות בלבד, כפי שמתקבל בדרך כלל מניסויים מדעיים. על מנת לפתח את הנוסחאות המתאימות, נניח כי המרחקים על ציר x בין כל שתי נקודות סמוכות הם שווים, כך שמתקיים  xi=x0+ih כאשר x0 היא הנקודה הראשונה שעבורה ידוע ערך הפונקציה ו-h הוא המרחק בין שתי נקודות סמוכות. עקב הנחת מרחקים שווים, אנו יכולים כעת להגדיר סט של אופרטורים לינאריים אשר בעזרתם נייצג פעולות על מערך הנקודות שברשותינו, כגון תזוזה לנקודה הבאה (אופרטור הזזה) ומציאת הפרשים בין שתי נקודות (אופרטור הפרשים). השיטות לפיתוח נוסחאות מקורבות בדרך זו נקראות "שיטות הפרשים סופיים" (Finite Difference).

האופרטורים הלנאריים

[עריכה]
שם האופרטור כתיב מתמטי
אופרטור הזזה:  E[f(x)]=f(x+h),Ek[f(x)]=f(x+kh)
אופרטור הפרשים אחוריים:  ∇[f(x)]=f(x)−f(x−h)
אופרטור הפרשים קידמיים:  Δ[f(x)]=f(x+h)−f(x)
אופרטור הפרשים מרכזיים:  δ[f(x)]=f(x+h2)−f(x−h2)
אופרטור מיצוע:  μ[f(x)]=12[f(x+h2)+f(x−h2)]
אופרטור גזירה:  D[f(x)]=∂f∂x
אופרטור הזהות:  I[f(x)]=f(x)

אופרטורים נוספים

[עריכה]
  • אופרטור הפרשים סופיים:  Γ.
    אם אבר השגיאה של נוסחה מקורבת הוא  Γnf(xi) אז על פי משפט לגראנז' השגיאה תהיה  h(n)f(n)(c).

זהויות אופרטוריות

[עריכה]
=  E  Δ  ∇  δ  hD
 E  E  I+Δ  (I−∇)−1  I+δ22+δI+δ24  ehD
 Δ  E−I  Δ  (I−∇)−1−I  δ22+δI+δ24  ehD−I
 ∇  I−E−1  I−(I+Δ)−1  ∇  −δ22+δI+δ24  I−ehD
 δ  E12−E−12  Δ(I+Δ)−12  ∇(I−∇)−12  δ  2sinh⁡(hD2)
 μ  12(E12−E−12)  (I+Δ2)(I+Δ)−12  (I−∇2)(I−∇)−12  I+δ24  cosh⁡(hD2)
 hD  ln⁡(E)  ln⁡(I+Δ)  −ln⁡(I−∇)  2sinh−1(δ2)  hD

הוכחות

[עריכה]
  • הוכחת  E=ehD:

 Ef(x)=f(x+h)=f(x)+hf′(x)+h22!f″(x)+h33!f‴(x)+...=
 =f(x)+hDf(x)+h22!D2f(x)+h33!D3f(x)+...=
 =[1+hD+(hD)22!+(hD)33!+...]f(x)=ehDf(x)

  • הוכחת  E=1+Δ:

 Ef(x)=f(x+h)=f(x)+f(x+h)−f(x)=f(x)+Δf(x)=(1+Δ)f(x)

  • הוכחת  ∇=1−E−1:
 [I−E−1]f(x)=f(x)−f(x−h)=∇f(x)
  • הוכחת  δ=2sinh⁡(hD2) :

 δf(x)=E12f(x)−E−12f(x)=(E12−E−12)f(x)=
 =[ehD2−e−hD2]f(x)=2sinh⁡hD2f(x)

  • הוכחת  μ=(I−∇2)(I−∇)−12:
 I−∇=E−1 ⇒ (I−∇2)E12f(x)=(I−∇2)f(x+h2)=
 =f(x+h2)−12(f(x+h2)−f(x−h2))=12(f(x+h2)+f(x−h2))=μf(x)
  • הוכחת  μ=cosh⁡hD2:
 ehD2=E12 ⇒ cosh⁡hD2=ehD2+e−hD22=E12+E−122 ⇒ 
 12(E12f(x)+E−12f(x))=12(f(x+h2)+f(x−h2))=μf(x)
  • הוכחת  μ=(I+δ24)12:
 δ=E12−E−12 ⇒ I+δ24=I+(E12−E−12)24=E+2I+E−14=(E12+E−122)2
 ⇒ (E12+E−122)2=E12+E−122=μ

זהויות נוספות

[עריכה]
  •  EE−1=1:

 EE−1f(x)=E[E−1f(x)]=E[f(x−h)]=f(x)

  • בדומה ניתן להראות כי:  ΔΔ−1=∇∇−1=δδ−1=1.
  • הוכחת  Δ=E∇:
 E∇f(x)=E(f(x)−f(x−h))=f(x+h)−f(x)=Δf(x)
  • האופרטורים  Δ,∇ קומוטטיביים, כלומר מתקיים:  Δ∇=∇Δ.

 ∇Δf(x)=∇(Δf(x))=∇(f(x+h)−f(x))=∇f(x+h)−∇f(x)=
 =[f(x+h)−f(x)]−[f(x)−f(x−h)=f(x+h)−2f(x)+f(x−h)

 Δ∇f(x)=Δ(∇f(x))=Δ(f(x)−f(x−h))=Δf(x)−Δf(x−h)=
 =[f(x+h)−f(x)]−[f(x)−f(x−h)=f(x+h)−2f(x)+f(x−h)

  • מתקיים  δ2=Δ∇=∇Δ :

 δ2f(x)=δ[δf(x)]=δ[f(x+12h)−f(x−12h)]=δf(x+12h)−δf(x−12h)=
 =[f(x+h)−f(x)]−[f(x)−f(x−h)]=f(x+h)−2f(x)+f(x−h)

  • הוכחת  δ(f(x)g(x))=μf(x)δg(x)+μg(x)δf(x):
 μf(x)δg(x)=12[f(x+h2)+f(x−h2)][g(x+h2)−g(x−h2)]
 μg(x)δf(x)=12[g(x+h2)+g(x−h2)][f(x+h2)−f(x−h2)]
 ⇒ μf(x)δg(x)+μg(x)δf(x)=f(x+h2)g(x+h2)−f(x−h2)g(x−h2)=δ(f(x)g(x))
  • כמו כן נית להראות כי:
 μ(fg)=μfμg+0.25δfδg
 μ(fg)=μfμg−0.25δfδgE−12gE12g
  • הוכחת  E12+E−12=2cosh⁡hD2:

 E12+E−12=ehD2+e−hD2=2cosh⁡hD2

  • הוכחת  δnf(xk+n2)=Δnf(xk):
 δnf(xk+n2)=δnEn2f(xk)=[δE12]nf(xk)=[(E12−E−12)E12]nf(xk)=[E−1]nf(xk)=Δnf(xk)=Δnf(xk)
  • הוכחת  II+E=12∑n=0∞(−Δ2)n:
 E=1+Δ ⇒ I+E=2I+Δ ⇒ II+E=I2I+Δ=12(I+Δ2)−1=
 =12[1−1⋅Δ2+(−1)(−1−1)(Δ2)22+(−1)(−1−1)(−1−2)(Δ2)33!]=
 =12[1−Δ2+(Δ2)2−(Δ2)3+...]=12∑n=0∞(−Δ2)n

קישורים חיצוניים

[עריכה]


הפרק הקודם:
שיטות איטרטיביות רב צעדיות
אופרטורים של הפרשים סופיים הפרק הבא:
אינטרפולציה: הפרשים סופיים