הגות הנפש/יסודות/החוויה/סוגים

המצב הנפשי הוא החוויה.

זו תכונה שקשה להסביר את קיומה, ואשר בעבר נחשבה נפרדת מהמצב הפיזי של המוח. כיום יש שעדיין אוחזים בעמדה זו, בדרך זו או אחרת.

יש שתי צורות של מצבי נפש:

• חוויה תפישתית - ייצוג שכלי של תנאים או מציאות: רגשות, תחושות, זכרונות והרהורים.
  
• עיבוד מחשבתי - פעולות שכליות: חישובים כמו הפעלת הגיון, שיקלול, תהליכי הבנה תכנון והחלטה, המושפעים מהידיעה, מסברות אישיות, מרצונות וממאוויים.
  

יש מי שבעיניהם חלק מנושאים אלו אינם נחשבים למצבים נפשיים. לדבריהם, הדיון במצבי הנפש, סיווגם ומהותם, אינו כולל בהכרח את כל התופעות המתוארות והרשומות כאן.

בימינו, לאחר פריצות הדרך הניכרות בתחומי המחשוב, התקשורת, ומדעי המוח, רבים מחשיבים את תהליכי החישוב והתקשורת כתהליכים טכניים שאינם חלק מחקר הנפש ואין צורך לתת להם "הסבר נפשי" או שכלי נפרד מהמדע, ובפרט ממדעי הטבע. תחומים אלו מוסברים לחלוטין על ידי המדע, על ידי הרשתות העצביות במוח, ושילוב שלהם עם מערכת הדם והלימפה, המעבירים תקשורת (חשמלית, הורמונלית וביוכימית) בתוך תאי הגוף וביניהם.

לעומת זאת הדיון לגבי משמעות החוויה של התחושות והחושים, האדמימות של האדום והצלילות של שמי התכלת, ובעניין הנפשי והרוחני נותרו במלא עוזם. במקרים אלו ואין ההסבר הגופני-מוחי-עצבי חזות הכל.

תגובה גופנית נלווית

לרוב מצבי הנפש נלווים גם תגובות גופניות אפייניות. בעת מחשבה עמוקה הגוף נכנס למצב של "ריכוז" דמוי תרדמה וכל המשאבים הולכים למוח, בעת הפחד או בזמן תחושת קור הגוף רועד והשיניים נוקשות השיער סומר העיניים דומעות וההזעה גוברת. בעת המצב הנפשי אנו עשויים לחוש גם את התגובה הגופנית הזו, והיא תתווסף למצב הנפשי הראשי, שהוא החוויה השכלית עצמה: הראיה, החישוב, התכנון, וההיזכרות. כך למשל בזמן התבוננות מרוכזת יש עפעוף מוגבר ודמיעה, ואם נשים לב לזה, המצב הנפשי של "התבוננות מרוכזת" יכלול שילוב של הריכוז השכלי וההתבוננות, עם מצב נפשי נוסף של תחושה גופנית של עפעוף ודמיעה.

הבעיה הקשה

לאחר ירידת קרנה של ייחודיות השכל האנושי, בעקבות התקדמות רבה בתחום חקר המוח במקביל להתקדמות בצעדי ענק במדעי המחשב והחישוב, (ולאחר ניצחון המחשב נגד רב אמן השחמט גרי קספרוב), בשנת 1995 הציג חוקר העצבים הבלשן והוגה הדיעות האוסטרלי מאוניברסיטת ניו יורק דוד חלמרס (דייויד צ'למרס) את הגדרת "הבעיה הקשה". ההבנה כיצד המוח מחשב את התמונה או המנגינה, הכרת הקולטנים בעין ובאוזן, מיפוי מרכזי העצבים וידיעת מסלולי החישוב המוחיים, הבנת החומר והמבנה של המוליך העצבי והכרת דרכי ההתפתחות התורשתית לפרטיה, כל אלה כבר עמדו פתורים על ידי המדע. אפילו התנועה והנשימה של התא החי ואופני התפשטות הנגיפים אינם כבר בגדר תעלומה. נראה שכל שאלות החיים כבר נענו.

אבל נותרה כמעט אך ורק בעיה אחת לא פתורה. מהיכן מגיעה החוויה שכל אדם הנשאל עליה מכיר באופן אישי. מהיכן האדמימות של האדום ותחושת הכאב של הכאב? זוהי "השאלה הקשה".

פרופסור דניאל דנט הציג את השאלה על גב העטיפה האחורי של ספרו "מוּדעוּת מוסברת", כתופעה על פיה נחזה תעתוע ראיה של טבעת ורודה אשר צפה במרחק קצר מהעמוד המודפס, למרות שאין שום צבע ורוד באיזור האמור. לטענתו, זוהי תופעה לא מוסברת שמסתמכת על החוויה האנושית. (או אולי להיפך, הוא רוצה שנשתכנע שאין שום דבר מוזר או נפלא בזה, וגם מחשב שיקלוט בדומה לאדם את מה שהוא רואה, יטעה כמוהו וידווח על טבעת ורודה הנחזית שם.)

סוגי מצבי הנפש האפשריים

מצבי הנפש המופיעים להלן מחולקים לפי שני סוגיהם. העיבוד המחשבתי קודם, כי בעבר זו נחשבה עיקר הבעיה, אף שכיום רוב ההוגים והמדענים משוכנעים שהיא פתירה, או שבחישובים שכליים אין שום עניין לנפש, לתהליך נפשי, או למצב נפשי - שכלי.

עיבוד מחשבתי

סברה אישית (האמנה, ידיעה),

החישוב השכלי והידיעה

בעבר, החישוב השכלי נחשב פלא, שחלקו, החישוב המילולי או המופשט, נחשבו ליכולת ייחודית לאדם לעומת בעלי חיים.

עם פיתוח המכונות, המחשבים, התקשורת, וההתפתחויות במדעי החומר החי (ביוכימיה), מדעי החיים, מדעי העצב (נוירולוגיה) ומדעי המוח וההבנה (קוגניציה), כולל הדמיות והסברים ליכולות החישוב של בעלי חיים, מחשבים ורובוטים, ירד מעט מן הקסם של יכולות אלו, אך עדיין נותרה תופעת ה"הבנה" כפלא אחרון שהמכונה לא יכולה לשחזר ולהגיע אליה.

כיום נערכים דיונים על ההבדלים בין אופני ההגעה לתוצאות מחושבות וממוחשבות ויש המנסים לשכנע לכאן או לכאן, שחוויית הידיעה היא "רק" תוצר של תהליכי חישוב מוחיים גופניים, או שיש "משהו" מעבר לכך. והאם בעל חי, או מחשב, מסוגלים לחשוב כאדם, ולחוש כאדם.

הדיון בחוויה האנושית של הידיעה נותר על כנו, אבל איבד משהו מזהרו.

להרחבה בעניין מצבי הנפש של בעלי חיים ושל רובוטים ומחשבים ראו הגות הנפש/יסודות/החוויה/בעלי החוויה

סברה אישית (האמנה)

א. סברות אישיות (או הַאֲמַנוִת).
סברה אישית היא ידיעה או טענה המקובלת על האדם הסבור אותה, ואין זה חשוב לעניינינו כמה נבדקה סברה זו וגם לא אם היא אכן נמצאה סבירה (כלומר לא חשוב אם סביר לומר שאכן במציאות סברה זו נכונה או לא).

סברה אישית היא תופעה שכלית האצורה (או אגורה) רוב הזמן בזיכרון בלי מוּדעוּת אליה, ובעת הצורך, כאשר נדרשת החלטה או הבנה, היא נשלפת מן הזיכרון (בתהליך של היכר או היזכרות), ועל פיה מתקבלות החלטות ותגובות.

דוגמאות: סברה שעכשיו בוקר, שיורד גשם, שאתמול היה חם, שהאדם שאני מדבר איתו הוא רבי צבי הירש מאוסטרו-פוליא, שהשוקולד הזה טעים, (דוגמא לסברה מדומיינת) שחד הקרן עליו אני הוזה בהקיץ מדבר בקול צפצפני, או (דוגמא לסברה כוזבת) שחמש ועוד שתיים הן תשע.

שמות המונח סברה (או האמנה)
סברות אישיות נקראות בעברית גם אמונות בעקבות התרגום מאנגלית, beliefs.
בספרות המקצועית בתחום ההגות (הפילוסופיה) הן נקראות "האמנות" כדי להבדילם מן האמונה שהיא קבלת טענות ללא הוכחה, כמו אמונה דתית, או אמונה תְּפֵלה, או אמונה במנהיג.

החיסרון העצום במילה האמנה היא המשמעויות הנוספות של המילה הכתובה הזו, שילוב של ה היידוע והמילה אמנה שהיא הסכם חברתי, וברבים האמנות משמעותה שילוב של ה הידיעה והמילה אמנות, שהיא מלאכת המחשבת של ריגוש על ידי ציור פיסול נגינה ריקוד הצגה וסיפור.

חיסרון נוסף הוא קשירת המילה לאמונה לא בדוקה. זהו חיסרון, כי ההאמנה כוללת גם את הידיעה הבדוקה, ואז לא שייך לחבר אותה אם השורש אמן ופעולת האמון. אין צורך לתרגם מילולית את בּיליף מאנגלית, כי יש לנו מילה מוצלחת יותר: סברה, אותה סבור האדם.

גם למונח סברה יש חסרונות:
א. יש גם לה משמעות נוספת של מחשבה לא בדוקה. מחשבה בדוקה נחשבת ידיעה. ואילו סברה היא רק מחשבה "שנראית" לחושב, אך אינו בטוח בה.
ב. עם ה'-היידוע (ה"י הידיעה) המילה "הסברה" מקבלת משמעות של פעולת ההֶסְבֵּר, שכל כך חסרה לנו במישור הבינלאומי, לאחר שהשבת אבדה בשמחת שחורה. (ספר זה נכתב שנתיים קודם, אך עודכן לקראת שנה לטבח).

חישובים והבנה

חישוב חשבוני, הגיוני, השוואה, משימות היכר (מוזיקה, תמונה, אך גם היזכרות בתחושות והשוואת עוצמות) - כל אלה הניתנים כיום להיעשות באמצעות מחשב או באמצעים הקשורים במדעי החומר ובמדעי החיים, ולכן ברובם הדיון הנפשי בהם ננטש.

אלן טיורינג, מפצח הצופן הנאצי במלחמת העולם השניה, ואחד ממציאי המחשב הראשונים, הכין את מבחן טיורינג - הבודק אם מחשב מסוגל לענות על שאלות אדם כך שהבודק לא יוכל להכיר בינו לבין בן אדם. החוקר היהודי דוגלס הופשטדטר סיפר שתלמידיו עשו לו תרגיל הפוך בו הם התכתבו אתו כאילו היו מחשב, בשעה שחשב שהוא בודק מחשב במבחן טיורינג. התוצאה היתה שלא הצליח להבחין בין השניים.

בתרגיל החשיבה על המוח הסיני של חוקר ההבנה (מדעי הקוגניציה) נד בלוך (בלוק) מאוניברסיטת ניו יורק, אם כל אחד מהסינים ידמה בפעולותיו את אחד מתאי העצבים במוח, תתקבל תוצאה דמוית פעולת המוח, אך לא יהא זה מוח אנושי ולכן לא תהיה הבנה. לעומתו דניאל דנט טוען שיש בטבע ריבוי דרכים להגיע לאותה תוצאה. ובפרט המוח של אדם אחד מגיע לתוצאות דומות אך לא בהכרח זהות, ובכל זאת אנו מחשיבים את שני המוחות השונים כמבינים.

בתרגיל החשיבה החדר הסיני של הוגה הדעות וחוקר המוח ג'ון צירל (סירל) הוא מנסה להוכיח מכך שהוא מבצע חישובים על פי כללים הרשומים לו במחברת, בדומה לתכנית מחשב להבנת סינית, ומוסר החוצה את הפלט בסינית אך למעשה הוא (האיש בתוך "חדר המחשב" אינו מבין סינית, שמכאן, שיש מצב שבו מכונה נראית כמבינה סינית, למרות שבחינה מקרוב מוכיחה שהיא אינה יודעת סינית. גם על מסקנות תרגיל החשיבה הזה חולק דנט וטוען שאם "החדר" מצליח לפתור את השאלות בסינית בצורה טובה, אזי "החדר" אכן מבין סינית.

כזכור לריכוז בזמן החשיבה, ולקשרים האנושיים שיש לאדם, כמו גם לתגובות הגופניות שלו בזמן החשיבה, יש השפעה ניכרת על תהליך החשיבה עצמו. כך הרגשות העולות באדם העורך את החישובים, זכרונותיו ומצבו "הנפשי" והגופני כאחד, כולם משפיעים על תגובותיו והתנהגותו. כל אלה חסרים בדרך כלל מן ההדמיה והבדיקה במבחן טיורינג.

חוויות תפישתיות

חוויות תפישתיות הן החוויות החושיות, תחושות ורגשות.

לעתים מתלווים לחוויה התפישתית גם תגובות גופניות (רעד, חיוך, בכי, הזעה, סימור שיער) ואלו מתווספות בשלב שני או אולי כבר בשלב ראשון לתחושות שאנו חשים, ומעצימות אותן.

רגשות

אהבה וחיבה או קנאה ושנאה, שמחה וחמלה או עצב וכעס, אהדה והזדהות או לעג ומרירות, קשב ומנוחה או ערות ותזזיתיות, ועוד.

לעתים יש קישור חד ערכי בין הרגש לבין מישהו או משהו מסויים, כמו אהבת אישה לאיש מסויים, אהבת בעל חי לבעליו, שנאת צבע מסויים וכדו', אך לרוב רגשות הם כלליים ויכולים להתקיים ללא יעד מסויים אליו הם מכוונים.

תחושות גופניות

התחושות הגופניות: חום וקור, רעב וצמא, עייפות ועירות, שובע וגועל, וכאב לסוגיו.

כאב יכול להיות כללי או מקומי, רגעי או נמשך. כאב ממכה, וכאב מצריבה, כאב מדומיין, וכאב פנימי - כמו כאב ראש או כאב שיניים ואזניים. יש כאב שמקורו באיבר - כאב ברכיים, כאב גב וכדומה. הכאב, כפי שיודעים להגיד הרופאים, לעתים "מוקרן" על איזור אחר שאינו פגוע או נגוע.

לתחושות הגופניות מתלווה לעתים גם תגובה הגופנית. האדם חש גם את התגובה, בנוסף לתחושה הגופנית המקורית. כך לדוגמא לקור מתלווה לעיתים רעד, ליחה והתכנסות. בסופו של דבר החוויה כוללת גם את תחושת הקור, אך גם את תחושת הרעד בגוף, נקישת השיניים, התגברות הליחה וההתעטשות וכו'.

הנה רשימת תגובות גופניות לדוגמא:

• תגובות לקור, ו"בהשאלה" גם לכעס, ולפחד: רעד ונקישת שיניים, ליחה ולכן שיעול והתעטשות, והתכנסות גופנית והתכסות.
  
• תגובות לחום, ו"בהשאלה" ללחץ: הזעת יתר, בבעלי חיים - הלחתה, ובאדם תחושת יובש בלשון וצמאון, עייפות והאטה.
  
• תגובות לשובע: ליקוק שפתיים, עייפות, ליאות, איברים נפוחים. צמא.
  
• תגובות לצמא: התייבשות הלשון, כאבי ראש, התעלפות, תחושת לחץ.

עיבוד מחשבתי

• תקשורת:

• הבנת מחוות ויצירת מחוות גופניות לתיאום וסיוע הדדי.
• יצירת דיבור וכתיבה ויכולת שמיעה הבנה וקריאה.

התקשורת בדיבור כוללת ניתוח והכרת צלילי הדיבור, ההברות, המילים, התחביר (מבנה המשפטים), המשמעות המילולית והנלווית, והכרת ההקשרים ותרבות השיח.

• זיכרון:

• היכר - ראיית תמונה ומחזה או שמיעת צלילים ושירה, ושליפת נתונים מתאימים כולל השוואה.
• היזכרות - מצב פעיל ויוזמה