פסיכולוגיה מדוברת/הפרעות מיניות

עיסוק במים מאופין בדיון בשימוש בפיצול (ספליטינג).
פיצול - נטיה ההגנתית להתיחס לחלקים מתוך השלם מתוך קושי לראות ולהכיל את השלם בכללותו. מנגנון הגנה המאפין עצמי לא מגובש. אחד הפיצולים בנושא מין הוא להתיחס בנפרד למין, לקשר ולאהבה. שלבי ההתפתחות המוקדמת שבהם מתפתחת לילד יכולת לבסס קשר ורק אחריו לבטא דחף מיני מבטא כי היכולת לבטא דחף מיני במסגרת של קשר אהבה היא שלב גבוה בהתפתחות היכולת לקשר. הדיון שמפריד בין מין, קשר ואהבה הוא כמו אבחון כאב בפרק היד בלי לבדוק את המקור בכתף, שדרה או במח (209). לא כל מי שמחפש מין ללא קשר הוא בעל הפרעה. עם זאת אנשים שלא התבסס אצלם יכולת לקשר דיו הערוץ המיני מתנתק ממסגרת ההתיחסות של הקשר. הערוץ המיני הופך להיות אמצעי תחליפי להשגת חום ואהבה במקום במסגרת קשר. דהינו היפוך בין תוכן למסגרת. זהו המקור לרב הבעיות המיניות.
לכל דחף מיני יש אוביקט לפורקן גם אם דמיוני. הפרעה או בעיה מינית קשורה להפרעות בקשר. המפגש האינטימי מעורר רגשות טעונים סביב משיכה ודחיה : רצוי או לא רצוי, אהוב או לא אוהב. השאלה בין כמה אני אהוב לעומת אטרקטיבי מיני מהירים מאוד וכל פניה מינית מושבת ריקם וחושפת עצב חשוף של תחושת דחיה שפוצעת את הנרקסיזם. לכן קשה לנתק בעיה מינית מקשר זוכי. בעיות מיניות לא פעם הם תגובה לבעיה אחרת בקשר.
אחד הבעיות הקלאסיות שזוגות מתמודדים עמן היא הפער בין רצונותיהם של הבעל והאשה ביחס לתדירות יחסי המין או דחיה בידי בין הזוג. הסיבה של נשים לדחות בן זוג היא כעס. לרב הן חשות כי בן הזוג עושה הפרדה בין מין ואהבה ומתיחס אליהן באופן חלקי דהינו מתיחס אליהן כאוביקט מיני ולא אדם עם צרכים. הבן זוג כועס ונפגע כי האישה מתיחסת אליו כאל אוביקט חלקי מבלי להתיחס לצרכי המינים (210) ולן אינו מתיחס אליה כבקשתו. כל אחד מבני הזוג חש שהתנהגות השני פוגעת או מסרסרת אותו והם לוכדים בעמדות שלהם ונוצר קונפליקט.
בעיה נוספת היא גיוון בחי המין. נדרשת השקעה אנרגטית כדי לישם רעיונות לגיוון בתחום המיני. חוסר האנרגיה הוא אחד הגורמים לבעית השעמום. חוסר אנגריה נובע מכך ששני בני הזוג מגיעים ליחסי מין כשהם מותשים. קרבה פיזית היא מפגש בין שני גופים, שתי מערכות עצמי, כאשר לכל מערכת יכולת להגיב ולפעול באופן ספונטני. לרב יש פיצול ביחסי המין והתיחסות בתוך האקט עצמו היא חלקית כלומר רק סביב איברים מסוימים או על ציר של מייות. זה לא מפגש בין שתי אישיות שלמות עם רבדים מרובים. מפגש שכולל את כל ההיבטים האלו הוא מפגש שקיימת עמדה של פתיחות הדדית שמאפשרת זרימה ספונטנית בין עצמי לעצמי. כשיש עיפות רבה והפתיחות פחות קיימת בחלק של אותו עצמי זה לא אפשרי. כשיש פתיחות כל מפגש הופך להיות מפגש מחדש שיש בו אלמנט של גילוי יצרתי של הרצונות והצרכים ההדדים של כל אחד מבני הזוג. כשיש שימור פתיחות השעמום לא יאפין את חי המין.
במפגש מיני מביאיים לרב דפוסי התמודדות והתגוננות (2119. המפגש המיני אינו מסגרת של ביצועים אלא מפגש של התיחסות. מה שקובע אינו הצלחה פוזה חדשה או עמידה בסטנדרט אלא כל אחד מבני הזוג מרגיש כי נגעו בו לא רק פיזית אלא רגשית וכך נמנע השעמון. שעמום הוא תולדה של ניכור וחוסר התיחסות הדדיות כאילו מדובר במכשיר מיני ותו לא. ללא התיחסות לאספקטים אחרים. שעמום הוא ביטוי להסתגרות הגנתית של בני הזוג בשל עלבון, חוסר התיחסות או ניתוק.
מפגש מיני יוצר מורכבות המחיבת התפתחות ברמה גגבוהה. אנו נדחפים לעמדה נרקסיסטית, מרוכזים בהנאה של עצמנו והפרטנר הופך להיות כלי להנאתנו. הישאבות לעמדה זו שמנתקת כליל מהוייתו של הפרטנר כעולם בפני עצמו היא נטיה שכיחה ומצביעה על קושי לעשות אינטגרציה בין הצורך שלנו לשלו. הניווט בין צרכים נרקסיסטים לבין צרכיו של האחר מייב לפצל ולא להתיחס חלקית אלא להיות גמישים לצרכי בני הזוג. כשאנו נעים מבעיות מין לבעיות מורבות אנו מוצאים כי הציפול ממשיך להוות מאפין. ההפרעות כוללות הפרעות בתפקוד המיני וסטיות מיניות.