לשון/תורת ההגה/דגשים
ישנם שני סוגים עיקריים של דגשים בעברית בת ימינו- דגש קל ודגש חזק.
דגש קל
[עריכה]לדגש הקל אין משמעות לשונית; תפקידו רק לשנות את הגיית האות.
מופיע באותיות בג"ד כפ"ת רק אם הן :
- בראש מילה, למשל : בּגד, פּרח ועוד.
- אחרי שווא נח. למשל במילה : מגְדּל.
במילה "תַּרְגִּיש", לדוגמה, ישנם שני דגשים קלים, הראשון מופיע באות ת' מכיוון שזו באה בתחילת מילה והשני מופיע באות ג' שבאה לאחר שווא נח.
בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי בהגייה והן נהגות בביצוע חוכך: וּבַיִת בבי"ת רפה; בְּכָךְ בכ"ף רפה, לְפָנִים בפ"א רפה.
הערה: מילים לועזיות נהגות כפי שהן בלועזית, כלומר, אינן פועלות לפי "נהלי" הדגשים, כמו במילה, פִילוֹסוֹפְיָה.
עדכון בהחלטת האקדמיה מ01/2019 : אותיות בּ, פּ בראש מילים זרות שומרות בדרך כלל על הגייתן זו גם אחרי אותיות וכל"ב. ואולם הרוצה לרפות אותן, הרשות בידו, למשל: וּבָלון, בְּפִיג'מה, וּפָרִיז, בִּבְרִיטַנְיָה.
דגש חזק
[עריכה]לדגש החזק יש משמעות לשונית. תפקידו להכפיל את האות שבה הוא נמצא, . כלומר, הוא מסמן עיצורים כעיצורים כפולים. הוא גם נקרא דגש כפלן או מכפל. למשל : דבּר (ד-ב-ב-ר).
מופיע בכל האותיות (כולל בגד כפת), פרט באותיות הגרוניות (אל"ף, ה"א, חי"ת ועי"ן) וברי"ש כאשר לפניו יש תנועה (הניקוד שווא אינו נחשב לתנועה).
ממיינים את הדגש החזק לשני סוגים עיקריים :
- דגש חזק תבניתי.
- דגש חזק משלים.
הדגש החזק התבניתי
[עריכה]זהו דגש שמופיע כחלק בלתי נפרד מניקוד המלה. הוא חלק מתבנית המלה.
דגש תבניתי מופיע הן בפעלים והן בשמות :
1. דגש תבניתי בפעלים – מופיע רק בבניינים הכבדים : פִעֵל, פֻעַל והִתְפַעֵל והוא עומד בשני תנאים:
- מופיע רק בעי"ן הפועל (האות השנייה של השורש).
- פ"א הפועל (האות הראשונה של השורש) חייבת להופיע במלה.
הערה : דגש תבניתי יכול להופיע במלה, לא יותר מפעם אחת. כלומר, אם קיימים עוד דגשים חזקים במילה, הם דגש חזק משלים.
2. דגש תבניתי בשמות – מופיע בכמה תבניות למשל במשקל קַטָּל (עיסוקים; נגר, דפס, חזן, זמר, גנב), קטֶּלֶת (מחלות; אדמת, חזרת. בעלות מקצוע; זמרת, גננת ועוד משמעויות), קִטָּלון (בעיקר מצב גוף ונפש; דיכאון, שיטיון, זיכרון), קִטֵּל (בעלי מום; איטר, עוור, טיפש, גיבן) ועוד.
הדגש החזק המשלים
[עריכה]דגש המשלים אות שחסרה. "נפילת" האות נגרמת משתי סיבות :
- התלכדות עיצורים זהים = התמזגות.
- הדמות מלאה.
התלכדות 2 עיצורים/התמזגות/היבלעות
[עריכה]מצב שבו שתי אותיות זהות, אחת של שורש המלה, והשנייה מוספית, נפגשות (נמצאות זו ליד זו). לכן, במקום לכתוב אותן פעמיים, כותבים אותן פעם אחת עם דגש משלים.
בדרך כלל, התלכדות נוצרת כאשר :
- למ"ד הפועל היא נו"ן או תי"ו
- בגזרת הכפולים (כשעי"ן הפועל זהה ללמ"ד הפועל).
- בבניין התפעל כשפ"א הפועל היא תי"ו.
דוגמאות:
- *ישננו –(התלכדות שני עיצורים זהים)-> ישנּו.
- *חגגים –(התלכדות שני עיצורים זהים)-> חגּים.
- * התתמם –(התלכדות שני עיצורים זהים)-> התּמם.
הדמות מלאה
[עריכה]זהו מצב שנוצר עקב קשיים בהגייה, ולכן אות מסוימת הופכת להיות זהה לאות שאחריה ובסופו של דבר מתלכדת אתה.
דוגמאות :
- * ינכנס --> *יככנס-->יכּנס
- *ילקח –(למ"ד נדמתה לקו"ף הדמות מלאה)-> *יקקח –(התלכדות 2 עיצורם זהים)-> יקּח.
ראה גם
[עריכה]- חלוקה להברות במקרה של דגש חזק
- בניין - דגש בפעלים ; בניינים בעלי דגשים וסוג הדגשים.