חומרי בניה/חומרי מליטה
חומרי מליטה הם חומרים המאפשרים הדבקה של חומרי בנייה מוצקים. בדרך כלל, ובחיבור זה בפרט, מדובר בחומרים מינרליים. המילה הלטינית צמנט שימשה בימי הביניים לתיאור של תערובת חומר מליטה, אגרגט דק ומים. בשפות אחדות, כגון צרפתית, המילה צמנט משמשת גם לדבק. בעברית משמשות המילים באופן הבא:
- המילה צמנט, באנגלית Cement, משמשת לתיאור אבקה של חומר מליטה מינרלי בלבד.
- המילה דייס, באנגלית Grout, משמשת לתיאור תערובת של חומר מליטה, מים, ואבקות אחרות.
- המילה מלט, באנגלית Mortar, משמשת בעברית לתיאור תערובת של חומר מליטה, מים ואגרגטים דקים (חול).
- המילה בטון, באנגלית Concrete, משמשת לתיאור תערובת של חומר מליטה, מים, אגרגטים דקים ואגרגטים גסים (חצץ).
באופן דומה, יש המכנים את המלט בטון בלי גס, ואת הדייס בטון ללא אגרגטים.
התהליך בו עיסה צמנטית (תערובת צמנט ומים) מאבדת את הפלסטיות והופכת למוצק נקרא התקשרות, באנגלית Curing. עליה בחוזק המוצק המתקבל לאחר ההתקשרות נקראת התקשות או הקשייה, באנגלית Hardening.
חומרי המליטה מתחלקים לשתי קבוצות:
1. חומרי מליטה אויריים – חומרי מליטה שאינם מתקשים, או שאינם מתקיימים במים
2. חומרי מליטה הידראוליים (בעבר כונו הידרבליים) – חומרי מליטה המתקשים ומתקיימים במים.
דוגמאות של חומרי מליטה האוויריים הן: בוץ, גבס, וסיד כבוי. דוגמאות לחומרי מליטה הידראוליים הן: סיד הידראולי, צמנט רומי, צמנט סיגים, וצמנט פורטלנד.