ויקעברית/פסודו/צלילים/רגש
- פסודו של יום - התפתחות השפה מצלילי טבע: רגשות
בזמן התרגשות האדם משמיע צלילים שונים. נקישות שיניים, התנשפויות ואפילו לחשושים והשתתקות.
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
בדף זה נרשום באופן כללי את המילים שיש בהם צלילים וההסבר המשוער להן. בהרחבה נכתוב דף לרגשות ולתחושות הבאות:
/חש ממש, /שמח וצחק, /כעס ורעד, /צער ובכי, /קור וחום (דף הפניה לכמה נושאים אחרים),
הערה: רוב העמוד הזה להלן צריך לעבור לדף כעס ורעד.
רעד
[עריכה]רעד ומילים דומות לה באים מצליל הרטט, נקישת השיניים והברכיים, והתנשפויות רעידה מפחד ומקור.
- רעד, פחד, רטט, חשד, חשש
- קר, ברד (בערבית זו המילה לקור), קרר.
רעידת האדמה קושרה עם רעש חזק, וכך גם פחד ורעד קשור ברעש:
- רעש, רעד, רחש (רעש מלחשש), חשש, רגש.
- מילים מקראיות:
- חלחלה - לח מלשון הלחות בגוף בעת החלחלה הן בזיעה הן התגברות הפרשת רוק בפה ובאף, ולעתים גם האדם משתין מתוך פחד, או מאבד שליטה על סוגריו, ומוציא צואה, הנקראת במילה המקראית חריון ובערבית חרא - מצליל החרחור והנפיחה, הנובע מן הגוף בעת פעולה גופנית זו.
הערה: המילה לח - באה מצליל הכחכוח וההתלועעות של הליחה בגרון.
- חלחלה - לח מלשון הלחות בגוף בעת החלחלה הן בזיעה הן התגברות הפרשת רוק בפה ובאף, ולעתים גם האדם משתין מתוך פחד, או מאבד שליטה על סוגריו, ומוציא צואה, הנקראת במילה המקראית חריון ובערבית חרא - מצליל החרחור והנפיחה, הנובע מן הגוף בעת פעולה גופנית זו.
- חל, חילה, תחינה, תפילה, התחנחן, מצא חן - ביקש מאוד. ביקש רחמים. מצלילי החנחון האנפיים והחוככים המושמעים בעת ההתחננות, התפילה, והחלחלה.
- חש וגם חשש, רגש ורעש באים מצליל רחשי הפה והשיניים הגועשות ונוקשות בעת התגברות הפחד.
- רחש - מחבת המרחשת המקראית משמיעה רחש לחש מרעיש מן האש.
- רֶגֶש - חש, מלשון תחושה, חוש, מישש, ממש - באים מצליל החיכוך בעת המגּע.
- המילא גע נאמרת בצליל גּ' שהוא למעשה דו עיצור קולי דש... או דז'... ומכיל את צליל העיצור ש.
- התחושה או החוש הצמודים לפעולות גופניות בלתי רצוניות מזוהות עם "רגשות". סימור שיער, הזעה, רעד, חיוך, התמתחות, עוררות (מהפרשת אדרנלין), הפרשת ליחה, הפרשת דמעות, ועוד ועוד. להשלים: ראו בויקיספר הגות הנפש על נסיונות ההסבר המדעי לתחושות הרגש המוּדע.
ביטוי המילה רעד
[עריכה]
עיצורים: בּ ק ר ד - נקישות שיניים וצלילי רעדה: המילה רעד קשורה לקור ולברד.
ר רוטטת בחוד הלשון באיזור שמעל לשיניים כמו R הספרדית אך עם פחות רטיטות (עיצור מכתשי מקיש).
ר רוטטת מפיקה צליל של רטט ורעד הדומה לצליל השיניים או הברכיים הנוקשות. וכך רעדדדד וגם רטטטט וגם ברדדדד וגם קרררר.
ובאנגלית הפקת צליל הקור בתיאורים של איורונים (ספרים מאויירים בדמויות המדברים באמצעות "בלון דיבור") נכתב Brrrrr.
כעס
[עריכה]על המילה "כעס" כתבו רונית גדיש ותמר קציר באתר האקדמיה ללשון עברית.[1]
באכדית
[עריכה]- עֶזו או עֶזזו - (אין באכדית ע, היא מוחלפת בעיצור אֶ בסגול)
- אששוּ - חשש (אין באכדית ח, היא מוחלפת בעיצור אַ בפתח) וראו להלן הקשר עם כעס.
- עֶכצו - מילים דומות לכעס בשיכול אותיות קיימות באכדית עֶכּצוּ שמשמעותו: אויב, אמיץ, חצוף ומסוכן. ומזכיר את המקראות משירת "האזינו": לולי כעס אויב אגוּר... (כלומר: אם לא הייתי מפחד מההתרגשות של האויב...) [2]
- ראאבּו או רחבּו - רעד.
- שבשו - כעס האלים.
- קדרוּ - פראי, תקיף
מקראית מאוחרת
[עריכה]יש המציגים את המילה כעס כעברית מקראית מאוחרת בלבד, בהשפעת הארמית. בחומשי התורה המילה מופיעה רק בספר דברים ובספר שופטים. המילה נפוצה מאוד בספרים מאוחרים: ירמיהו, יחזקאל, ודברי הימים, בספר נחמיה. וכן בקהלת, כדבריו הידועים: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" אך היא קיימת גם בספר שמואל ומלכים. על חנה מסופר: וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעִמהּ כי סגר ה' בעד רחמה. וכך חנה אומרת: אל תתן את אמתך לפני בת בליעל כי מרב שיחי וכעסי דברתי עד הנה.
על נדב בנו של ירבעם בן נבט, שהומת בידי בעשא, מסופר בספר מלכים: ויהי כמלכו הכה את כל בית ירבעם, לא השאיר כל נשמה לירבעם עד השמדו כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו אחיה השילני, על חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל בכעסו אשר הכעיס את ה' Lהי ישראל.
אם נכון שכל אלו הם עברית מקראית מאוחרת יש לראות חמש היקרויות בספר תהלים כמאוחרות: לדוגמא (מזמור 6) עששה מכעס עיני עתקה בכל צוררי.
לא סביר שהמילה הגיעה מארמית כי בתרגומי התורה הקדומים, המילה
כעס ורגז
[עריכה]- כעס ורגז. יש לשים לב להגיה העתיקה , מבחינה פונטית:
- יש כאן ארבע אותיות קרובות בצליל ומתחלפות ביניהן
- ע /ʕ/ - לועית או גרונית ענבלית. (בערבית האותיות עין ורין נראות דומות ושמותיהם דומים)
- ג /g/ - כפי שנהגית בפי יהודי עירק ותימן, מחוככת גרונית ענבלית מגורגרת הנשמעת כמו R צרפתית בימינו
- ר /ʁ/ - מחוככת גרונית ענבלית מגורגרת כמו R צרפתית בימינו, כמו גרגור מים, (וכמו בעברית העדכנית)
- כ /χ/ רפה - חוככת. דומה לעיצור ר המגורגרת, אך כ לא קולית.
- ח - חוככת, סדקית, גרונית
- חילופי אותיות חכ"ר - ידועה כחילופי גרוניים חטופים. חילופי גיח"כ כחילופי חיכיים.[3][4]
- ויש כאן עוד שלש אותיות קרובות בצליל המתחלפות ביניהן. שתיים מהן (שׂ ס) זהות בימינו לחלוטין וההבדל ביניהן לשלישית (ז) היא בקוליות של ז. שלושתן ממקום חיתוך מכתשי דו-שיני, כלומר עם חוד הלשון במוצא הפה המכתשי (בקדמת החיך העליון ליד השיניים) ונעזרת במעבר אוויר דרך השיניים החשופות.
- שׂ שמאלית /s/ - כיום זהה לעיצור ס. בעבר כנראה נהגתה בצורה אחרת, דומה לאחת מחמש צורות ההגיה של צ.
- ס /s/ - בלתי קולית
- ז /z/ - קולית
- וכך חילופי המילים כעס - (רעש - רעד - רעם) - רגז: החלפות: כ-ר, ע-ג, ס-ז.
- צלילים אלה מתאימים לקולות המושמעים בעת ההתרגשות ולשמות האיברים המפיקים את הקולות האלה:
- אנף - (איבר האף נקרא בערבית "אנף") המילה המקראית לפעולת הכעס.
- חרון אף: נחרות וחרחורים המושמעים בעת הכעס מן האף. וגם הליחה והכיח הנמצאים באף.
- ליחה, כֿיח, לח, חרון, (במקור בעיצור כֿ רפה, מצליל הכיחכוח), רקיקה, רוק
- ודומים להם איברי הגוף: חיך, חניכיים.
- קרוב ל"כעס" במקרא, מילת הפעולה קָצַף ("פרעה קצף על עבדיו", בראשית, פרשיית שר המשקים ושר האופים)
- העיצור הסופי פ רפֶה המחוכך,
- מתאים עם המילה חירף או גידף,
- ועם המילה קֶצֶף על שם הרוק היוצא מן מבין השפתיים והשיניים בשעת הכעס.
- זעף, זעם - זעף וזעם עם גרוניות ואנפיות.
- רעד - נקישת שיניים ורעידת לשון המשמיעה דּ דּ דּ דּ.
- ברד - רגש הקור הוא בערבית בַּרַדּ, קר, קדר (קודר), ובשפות גרמניות: קולד או קאלט. קדירה - הכלי בו מקררים מים. ובלטינית קלדריה מלשון קליאו.
- וקרוב לו רעש (רעידה) ורחש, חש, וגם חשש וחשד.
מלים אחרות לכעס
[עריכה]במקרא
[עריכה]כעס מקראי
- אנף הִתְאַנֵּף, עֶברה התעבר, רעם התרעם תרעומת, זלעפה (גשם זלעפות),
- זָעַם, זָעַף (פ) זַעַף (שם פעולה),
- חֵמָה, חָרָה אפו, חָרוֹן אף, כּעַס הִכְעִיס, קָצַף, קֶצֶף, רָגָּז התרגז, רָתַּח
בלשון ימינו
[עריכה]- הִתְעַצְבֵּן (פועל), הִתְרַתֵּחַ
התנשפוית
[עריכה]קרובים לכל אלו ההתנשפויות:
- נשף, נשב נשם, נשמה, הפחה, רוח, ריח, הפיק,
- הביע (מבוע ובועות מן הביעבוע)
ואברי הפה:
- פה (עם פ רפה), שפה, אף, שן, לשון, לוע
ומהם מלים עם צלילי היניקה:
- ינק (תינוק), בלע, הביע, לעט, פלט, הקיא.
אוצר מלים
[עריכה]- רעד, כעס, פחד, חשש, רגש, רחש, געש.
- שמח, עידוד, צחק, גיחך (חיך), חייך, חוכא, לץ, התלוצץ, ליצן, יש, ששון, שׂשׂ ישׂושׂ, כן, אכן. הלל, הולל, בדח. ובלעז הומור.
- מלים לועזיות לשחוק: שחוק - הומור. לעג מר - אירוניה. חיקוי נלעג - פרודיה. עוקצנות ארסית - סרקזם. ליצנות מטופשת - סלפסטיק. התחכמות חודרנית ומלוטשת - הומור יבש. משחקי מלים - אינואנדו. עומד לו - סטנדאפ. בדיחה עצובה - פוליטיקה.
- עצב, עצבים, צעק, צער, שתק, שקט, יללה, יבבה, צעף, יגון, ניגון, המיה
- קולות צער וכאב: הגיון, בכי, נהי, דמע, עין, יגון, הגיון, ניגון, צליל נוגה, הגה, הגות, ניגון, המה מלשון המיה.
- במקרא: נהי, הי, הוי, אבוי, אח. גרמנית: וויין, אנגלית: קריי, כאב, והשמעתו: אֿי, בגרמנית אויך, ובאנגלית אאוץ'. ביידיש: אוי ווי.
בדיחה (אולי בהרצאה של המורה לתולדות הלשון במכללת עציון):