ויקעברית/פסודו/צלילים/לחם ומלחמה

חזרה לדף הראשי של הויקיספר ויקעברית

התפתחות לשון האדם מצלילים: לחם ומלחמה

מזון וזין, גורן גרעין וגרון, שבר במשמעות מזון ובמשמעות שבור. חרב חורף עריפה וחורבן.

נשק ושקשוק ההשקה והנשיקה, קרב קירבה וקרבן, פגש, פצע ופשע. ניגף נגף וגיפף בגוף. (דחף, נגח).

אין כמעט ספק שהרבה מהמילים קשורים בצלילים הקשורים אליהם. ראינו את זה באברי הנשימה ופעולותיהם, כמו אף אנף חרון וגרון, רוח חיים נישוף ונשמה וריח, ובמילים המתארות אופני ביטוי כמו שיר שריקה וציפור.

אולם הקשר בין לחם ומלחמה הוטל בספק, על פי המחקר ההיסטורי המסתמך בעיקר על כתבים עתיקים ומהם ברור שהמילה לחם בשפות שקדמו לעברית בוטאה כבעיצור כֿ רפה ולעומתה מלחמה במקורה היתה בעיצור אחר - ח לועית (סדקית לועית /ḥ/) ולא חוככת (/χ/). באופן זה, אומרים החוקרים, מי שחושב שיש קשר בין המלים, הוא כמו מי שחושב שמלח ומלך קשורים זה בזה ונובעים אחד מהשני, בניגוד לכל תיעוד בשפות הקדומות הקרובות לעברית: בבלית, אכדית, מואבית, אוגריתית, כנענית צידונית, מצרית עתיקה לניביה, ושפת דרום ערב. ובשפות השמיות האחיות לעברית: ערבית, ארמית, גז, אמהרית, קופטית וטיגריניה.

ועדיין, יש חוקרים המוצאים קשר בין שתי מלים אלו, לחם ומלחמה, דרך פירושו במשמעות קדומה של בשר, או בדרכים אחרות.

הקשר בין המילים האלו לצלילים המקוריים שהובילו אליהם פחות מובהק מזה של מלים כמו שמות אברי הדיבור, ומלים הקשורים לנשימה, אך הוא עדיין קיים. מאמר זה נסוב על כך. וראו ויקעברית/פסודו/צלילים/קץ וסוף (להשלים)

ראו בסוף דף פרק זה רשימת מילים הקשורות למלחמה ומזון

צלילי שקשוק המלחמה

נשק הוא מצליל ההשקה והשקשוק, מֲַשָּׁק כלי המלחמה, עם ק גרונית כאשר שתי אלות (נאבוטים) נפגשים. גם המילה פּגֿש נשמעת כמו הפיצוץ. פַּץ' - מכה בשפות הגרמניות, וביידיש פאטש. ברור שהוא מגיע מצליל המכה. כמו המילה bang באנגלית, שמהדהד את צלילי הנגינה של /ŋ/ נג הנשמעים בצליל הנמשך של הגונג. כמובן שהעיצור ג בסוף המילה גונג אינה מושמעת, אלא מסמנת לנו שזו נ ענבלית עם מרכז הלשון צמוד לחיך העליון האחורי, כמו בשם המשחק פינג פונג.

הפגישה

לחם לוחם והלחמה, קרבות קירבה והקרבה, משק נקישות נשק השקה ונישוק, פגיעה ופגישה.

הן לדעת אברהם שטאל והן לדעת רות אלמגור-רמון הפגישה והקירבה שבמילות המלחמה (הֶלְחֵם, נשק, קרב) קשור לקירבת הלוחמים זה לזה. אלמגור-רמון סבורה שהמילה לחם קשורה לתחושת הקירבה שמזון מביא עמו, ושטאל סבור שלחם - במשמעות בשר, קשור להיצמדות של העור לבשר.

• כלי הנשק נושקים זה לזה ונוקשים זה בזה בקולות שקשוק.
• ניגף, מלשון התגפפות הגופים וקרוב לו נָגַף - מילה מקראית לדחיפה חזקה מהגוף הפוגע. מילה זו קשורה למילים נֶגע, פֶּגע, מגיפה, נוגף (במקרא: הנני נוגף את מצרים בצפרדעים)
• לוחמי המלחמה בחום הקרב עוברים הלחמה בחום כמו שקורה למתכת (אמנם הלחם והלחמה מילים חדשות)
• פגע פָּצַע, נפגע, פגש. פֶּצע,פציעה. פיצוי. פשע

משה פלאם (כותב שורות אלו) סבור שהמילה לחם במשמעות מזון דגנים קשורה למילה חם שבעצמה מגיעה מצליל האפיה או מצליל אנחת הסיפוק כשטועמים מאפה חם, וקשור אולי גם עם צליל הלישה של חומר עם מרקם נימוח. (חם, חמר, מֵח, נימוח). נשק הוא מצליל שקשוק קרקוש וצחצחות החרבות וקודם לכן בטרם היו חרבות, קול משק ופגישת האלות. הקרב הוא אכן מלשון התקרבות הכוחות אלו לאלו, וקירבת המילים קרב וחרב הם, לפי השערתו, קשורים בצליל החיתוך הדומה לחלף (סכין שחיטה בארמית).

עיצורי צלילי הפגישה

העיצורים הבאים קשורים בקירבה בהשקה ובפגישה:

• פּ דגושה היוצאת בין השפתיים באטימה ושחרור פתאומי (עיצורים אלה נקראים אוטמים או פוצצים)
• ג רפה, וילונית (מרכז עליון של לשון מוצמד לחיך עליון באחורי הפה) קולית אוטמת ומעט מאונפפת. נשמעת כבעברית החדשה /g/.
• ש - שורקת, ס מהסה. איננו יודעים כיצד הושמעה שׂ שמאלית בעבר, כנראה סוג של צליל

ח או ה. העיצור ש באכדית הפך לעיצור ה בשאר השפות השמיות.

• פ פוצצת מן הפה לפני הנשיפה
• ח - לועית מחרחרת וגם ה מהוסה, או ע - לועית מביעה הבעות
• נג - מאונפפת, יתכן שבמילים העתיקות העיצור נ לא היה עיצור נפרד אלא תוספת אנפוף על העיצור אליו הנון צמודה. נג - הוא נ ארוכה עם הלשון על החיך

• עיצורים קוליים מחוככים ומאונפפים: ג - גרונית, "וילונית", יתכן שהיתה בעבר יותר מחוככת או מאונפפת וארוכה ולא סותמת כמו זו של ימינו. בכל מקרה גם העיצור ג מאונפפת. ר - מחוככת מגורגרת חיכית צרפתית. ז גם היא מאונפפת עם הקוליות ורעד השיניים.

מילים של קירבה השקה ושקשוק

• גש (ניגש), פגש, השקה, הישקה, שיקוי, שקשוק, נשק (נשיקה), נֶשֶק, נגף
• קרב, קרבן, הקרבה, קרב (מלחמה)

חרב עזיבה וחורבן

(אותיות צ ש, ר, פ ב. דו-תנועה אַי)

חרב, ריב, חירוף נפש (צלילי חרחור ונשיפה), חרפה, עריפה, חורב, חורף, חריף, מחרחרי ריב ומלחמה, חורבן. רוח קרב.

הרף - מלשון רפיון, אך גם סוג של עריפה: הרף עין.

ערב - קשור עם הרף העין, ועם המילים ערף - ערבות (מלים מקראיות של שעות הבוקר והערב, מזג האויר ורוחות המלחמה הנראות בשמים).

לחם בערבית הוא בשר, והמילה בשר קשורה לשחיטה, ואולי למעמד חלוקתו לפי השררה וכך קשר למילה שַׂר, הוא המלך באכדית.

מלחמה קשורה בעזיבה חורבן התייבשות ומוות. יובש קשור לצלילי הפה החרב והיבש, או לצלילי הקוצים של הקיץ. באופן מפתיע, באכדית קיץ וחורף הפוכים:

באכדית:

• חַרפּו - עת הקיץ, או תחילת הקציר בתחילת הקיץ.
• כּוּצוּ - קור וחורף, וגם במשמעות כבשים.

מחילוף זה באכדית יתכן לשער שחורף מקורו במשמעות של קיץ, או לפחות סופו של הקיץ, במשמעות מקום חָרֵב, שאין בו צמיחה.

לעומתו קיץ מסתבר יותר שמגיע מקולות הקציצה והקיצוץ של הקוצים המשמיעים פצפוצים בדריכה עליהם. כך קוץ, וגם קץ - במשמעות סוף, מקיץ - במשמעות קץ השינה.

כידוע המילה ערב קשורה לרוח הערבית, "הערבות", בהן רוכב האל. בשירת משה בפרשת האזינו, "יערוף כמטר לקחי" אך פעמים רבות מוזכר במקרא "ערבות מואב" ובמקום אחד מוזכר: אַל תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר... (משחק מלים של שיכול אותיות ערב ועבר) כלומר הערבות הם מקום יבש, כך האל רוכב עם השמש (או אל השמש עצמו רוכב) ועובר בשמים נטולי העננים.

מילות יובש עזיבה וחורבן:

• חָרַב, ערף, חֵרֵף, גידף, חירוף, הֶרב, הֶרף, הדף, חורבה, חָרֵב, חורף (בו אין פריחה), חרפה, חריף
• יבש, באש, בוץ, ביצה, בוש, בושה, כבש, כיבוש, כבישה.
• ציה, צמא, קיץ, קץ, קצה.
• נגב, ניגף, גיפף

חירוף וגידוף קשורים לצלילי המרמור הגידוף והחרחור המושמעים בשעת כעס וקללה, עם הרבה מאוד כיח וליחה, וקצף היוצא מן השפתיים. (קֶצֶף הוא כעס, בעברית המקראית הישנה).

זין ומזון

כפי שניתן לקרא לגבי זרע, זרוע גרעין וגורן דגן וגן, מזון והזנה, המילה זן נובעת בהקשרים של צליל ג'ן או ז'ן המתקבלים מערימות הגרעינים המתחככים זה בזה בגורן. לפי יגאל ידין בספרו תורת המלחמה בארצות המקרא, בשלש מהדורותיו, החרב התפתחה מכלים חקלאיים ששימשו קודם לייצור המזון, והמגל (או המעגילה) קדמו לחרב.

רשימת אותיות החקלאות הימית והיבשתית

אם נתבונן ברשימת שמות אותיות האלף בית מן האות מ והלאה, מלאה בחקלאות ימית הן בצורת האותיות הכנעניות והן בשמותיהם הכנעניים: מם - מים בצורת גלים, נון - בצורה ובמשמעות דג, סמך שהוא סומכי - דגי סמך, והאות סצורתה הכנענית: אידרת דג (הרחבה על כך בהמשך), עין שהוא מעיין וצורתו עיגול, פה שצורתו פה ויתכן שקשור עם פי הבאר, צדי - מצודת הדגים וצורתו רשת, קוף - שצורתו מחט, והוא מתפרש בכל המחקרים כקוף המחט לתיקון (לתיקון רשת הדייגים) שין - צורת W ומהותו אולי שיני סכין חיתוך הדגים, וצורת X או + עבור תיו - המסייע לציון מספר הדגים שניצודו. אם השערה זו נכונה, יש לראות בחלקה הראשון של רשימת האותיות, רשימה של חקלאות יבשתית. ואכן היא מתחילה בשור פרה עגל ועטינים (אלף, בית, גימל, דלת).

האות סמך בתיעוד העתיק מצויירת כמספר קווים אופקיים זו מעל זו, וקו אנכי החוצה אותם. לפי ההקשר הימי, יתכן שמדובר באידרת דג. עם השנים קוצר הסימן לשלושה קווים בלבד, וחיברו אותם יחד במשיכת קולמוס אחת כך שהתקבל סימן הדולר עם פס יחיד $. כאשר הפס הוסר, נותרנו עם S, וממקומו ברשימה היוונית והלטינית QRST, אלה הם אותיות ק ר שׂ ת, וכך זהו צליל ס.

גלגולי המילה לחם - וההקשר לבשר ושחיטה

בערבית לחם הוא בשר ופת או רפת הוא הלחם. בעברית החדשה לחם ובשר הם מושגים נפרדים: לחם - מתאר מאפה מקמח של דגן. בשר הוא השרירים והחלק הנאכל מהבהמות. המילה פת משמשת פחות כיום, ולחם החליף אותה לחלוטין.

מזון באכדית

בשפה האכדית, שהשתמרה לאורך מאות שנים בתעודות בכתב יתדות, המילים הבאות עשויות לשפוך אור על המקור של המילים.

• ריפּיתוּ - לחם, (גם בערבית רפאת) מלשון פתּ, ופיתּה הבאים מצליל ההטחה של הפת על הטבון שמו הערבי של התנור (מלשון הנור - האש המבוערת בו). יש לשער שהצליל המקורי היה פֿ רפה, יחד עם תֿ' רפה שנהגתה בעבר th כמו במילה האנגלית sabbath. וראו להלן "אפו".
• אֶפּוּ - מאפה, מעשה האפיה. - צלילו הרך של האש אףףף, וקולות האפיה, שכיום חסרים בגלל התנור השותק, הסגור היטב. מתכתב עם צלילי הפת הנאפית.
• שירוּ - בשר, כמו המילה סיר, וכמו השיח הבוער סירה קוצנית, הנקראים במקרא "סירים".

• אכּלוּ - מזון, אוכל או לחם (אוכל בערבית אַכֻּל اكل). נראה שיש קשר בין כ ל שבמילה אכּל לצלילי המילה לחם, אלא שהוחלפה ואוחדה הכֿ הרפה עם צליל העיצור הלועי ח טרם הגיעה לעברית. ובמקרא אחי יוסף "ישבו לאכול לחם". כמובן שאין לזה משמעות למחקר המקור, אבל מראה שהצלילים האלו נמצאים במחשבתם של המדברים על אוכל ועל לחם.
• נחתם אכלי - נחתום, אופה לחם.
• מתֿצת - קרב בין ניצים (כבמקרא: מצה ומריבה)
• קרבו - קרב
• גרו - להתגרות ולצאת למלחמה. ראו במקרא: צא והתגר בם מלחמה.
• גרשתוּ - סוג לחם (שעורים? גריסים?)

אברהם שטאל בספרו מציין שבמקרא אמנם לחם בדרך כלל הוא מאפה דגנים, אך יש עדות אולי למשמעותו כבשר בדברי הנביא צפניה: וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר, וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים. מהתקבולת מתקבל הרושם שהלחם כאן הוא בשר. פרופ' רות אלמגור-רמון הסבירה שהכוונה למזון העיקרי, וכך בתרבות הרועים הנוודים הערבים, או הציידים הלקטים, המשמעות היתה לבשר, אך בתרבות החקלאית הקבועה לחם הפך להיות מרכזי.

קולות לחימה כעס ושוד

• חירוף, גידוף - וצלילים אחרים של קללה. וראו ויקעברית/פסודו/צלילים#קול ודיבור
• שוד ושבר
  • תרועה, הריעו, ריעים - ואולי גם רוע ורשע.
  • שופר ושברים: צופר, ציפור, שריקה, שיר.
• ענה, עונה, עת, הד, (קול) עידוּת, (מי) עידה, (מקום) יעד, (זמן) מועד, סעד.

מילים בהקשרן למלחמה ולמזון

כשמדברים על צלילי המלחמה יש לזכור שהמלחמה בעת העתיקה נערכה ללא פיצוצים וללא קולות ירי רובה. היו במקומם שריקות חיצים, קולות המאבק וזעקות קרב.

• יללה, שלל, זעקה, צעקה, שוועה, שוע, הושע, תשועה, תרועה, ריעים, ענה, עינוי, שוד, שבר, הרס.
• מזון, תזונה, הזנה, זין, דגן, גורן, גרעין, גלעין, גן, זרע, זרוע, גזע, מגן, הגיון נוגֶה, יגון.
• מגן, צינה, צוּר, צר, מצור, אשפה, חמש - חימוש. * לחם מלחמה, הלחם (הלחמה), חם, להב, חָרב, ערף, להב, להבה
• מלך, שר, שורר, סורר, שלט, שליט, שלטון, שורה (חומה, קיר, עיר, גדר), שוּר, ישר.
• ניגף, גפף, לוף, פילח, נגח, נָגע, נֶגע, שחט, טבח, זָבח (מזבח, מטבח), הרג, רצח.
• קרב (לחימה), קירבה, קרבן, הקרבה, מאבק, אבק, דיק, הידוק, דק, כתת, כתש (מכתש)
• נֶשֶׁק, השקה, נשיקה, שקשוק, קלע, חטא, החטאה, קליעה, אבני קלע, פגע, פגש (גם להלן)
• פירוס, פריסה, פיס (ביוונית - במשמעות חיתוך)
• חץ, (ער: שַׂהְם, אנ: רָוּ - מבוטא אַרוֹ), ירי, ירה יריה (אנ: שוּת, ער: רסַס), קשת (ער: כַּוּץ, אנ: בָּוּ - מבוטא בּוֹ), חרב (ער: סַיף, אנ: שׂוָרד), חנית (ער: רוּמְחְ, אנ: שׂפִּּר), אשפה - אשפת חצים

• כָּבַשׁ, כיבוש, כבישה, גש, הקשה, פגש, ניגש, (התנגשות, התנקשות). (אנגלית: קלֶש, קרֶש), גָבַר
• גָבר, גיבור, גֶבֶר, גבורה, כביר (ער: במשמעות גדול), קבר, קבורה, בכור, בכורה, ביכר, ניצח, נֶצח, צחצחות חרב.
• גבר, כביר, ניצח, נצחון, מנצח. (אנ: וין)
• חלש, חלושה, שתק, שקט.
• נפל, כשל, מכשול, נכשל, מָוֶת (ער: מַוּת), מת, היכה, מכה, הך, ירך, שוק, פצע, פגע, ערף בחרב.
• חַיל, חִיל, חלחלה, צבא, גדוד, גד, שוד.
• שׂר, שורה, חומה, קיר, עיר, גדר.
• צור, מצור, מיצר, צר, צרר, צרור (במשמעות מקראית: אבני חצץ), חצץ, חוצץ, אבן, סלע, שיש, קלע
• הדה, ידה, יד, ירי, ירא, מורא יראה.
• פת, פיתה, לפת, אפתר, פיתוי, פיתיון, פתי, רפת, ער: ריפת, feast פיסט, ביצורים, בצר, בוסר, (אנ: butcher בוטחר) טבח זבח מזבח, מטבחיים

עברית ושפות אירופה - דיון השוואתי

המילים עבור מלחמה בשפות האירופיות הרומיות והגרמניות הקדומות שונות מאוד מן העברית:

• וָּר, בַּטְּל, מוניטיון
• וִּין, לוז לוסט,

לעומת זאת בשמות כלי המלחמה החרב והחנית חץ וקשת יש איזשהו קשר ברור יותר בין הצליל המתקבל מהכלי, וכך גם מריבה fight ופגיעה מפגש והתנגשות clash crash.

• שׂוָרד, שׂפִּר sword speer
• בוטחר בוצ'ר, שוחט או בית מטבחיים. butcher, והשוו בוצר ענבים. וענבי בוסר.
• פַֿיִת פֿיחת (מריבה), קלֶש קרֶש, ולעומתם באנגלית עתיקה פִיט - בשר (בערבית לחם), וכיום פוּד - מזון

קישורים חיצונים

• (באנגלית) - על Lehem והמילה Milhama להשלים
• נשק במקרא אתר דעת.
• (באנגלית) על לחם ומלחמה - במיצג פוליטי לאחר מלחמת יום הכיפורים במדבר סיני.