לדלג לתוכן

ויקעברית/פסודו/צלילים/קץ וסוף

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

ויקיספר:ויקעברית חלק פסודו של יום, תחום יצירת מלים מצלילי הטבע פרק על קץ וסוף.


הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.




פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.



קץ וסוף קשורים זה בזה מהבחינה המשמעית. אך גם מהבחינה הצלילית הרבה מלים הקשורות בסוף קשורות בקץ. אך מעניין שגם חורף קשור בקיץ ואולי במוות, למרות שהמטר הוא המביא עמו חיים. ראו בהמשך #על החורף

היסוד הצלילי של המילה קץ[עריכה]

קץ במקרא פירושו קיצוץ התאנה, ויש לשער שהוא מצליל הקציצה. קצה התאנה נקרא עוקץ. אולי מצליל העקיצה בעת ניתוק העוקץ מן הדבורה, או מצלילי ה"עקצוצים" של קוצי הקוצים היבשים, כשדורכים עליהם בשדות. קוצים בקיץ הם בקץ השנה כי אלה הם ימי מות הצמחיה החד שנתית שצמחה ועלתה בעונת הגשמים, החורף, העורף ברוחותיו, רוחות ערב.

הקץ הוא לכן גם העונה "האחרונה" של השנה. אף שאם פותחים בעונת האביב, הקיץ הוא רק קץ העונה השמחה והנעימה ותחילת העונות הקיצוניות שבקצה (שתי מלים הקשורות לעניין הקץ, הקצה שבקצוות, והקיצוני שמקצין על פי הקצוות. ההקצאה קשורה לקיצוץ ויצירת קצה לכל חלק בחלוקה, והקציעה קשורה לפרי שנקצץ.

מלים קשורות לקיצבה וקיצוץ[עריכה]

  • קצה
  • קציצה: מצלילי הקיצוץ והקצירה
    • קצץ, חתך, חילק חלק, בצע, חצה, מצה, חצץ, חרץ חריץ, פרס פרוסה, כבש, כיווץ.

הערות: חצץ: פעולת החציצה, מצה: לחם עוני, כבש: פעולת הכיבוש, כווץ: ביידיש קוועֶטש - כוץ.

    • כתת, דך, דק
    • באנגלית קוט Cut, צפ Chop.
    • מיצה, מיץ, מצץ, מוץ, חָמֵץ.
    • קצר - פעולת קצירה, קצר - תיאור לא ארוך, בצר, חצב, חציר, חצֵר.
    • עמר, עומר, ערם, ערימה.
  • קיצץ, קָצַב מלשון תקציב, היקצה: קבע קצה.
    • קבע, הגביל: גבל - גבול, גבל בערבית גַּבַּע ובעברית גֶּבע.
    • צר: אָצַר, נָצַר, יצר, הצר.
    • צר: דק, דקדק, הידק, דך, מדוכה.
    • צר, מיצר, צרה, צוּר, מצור וצרים, צורה.

מלים קשורות אך רחוקות יותר[עריכה]

ארוך לעומת קצר[עריכה]

בהקשר לארוך, המילה הנגדית לקצר:

אולי קשור לרוח - במשמעות כיוון ומרחק. וצלילי הרוח החיה והנשימה הארוכה ברגעי הרוגע והמנוחה.
  • ארוך, ארך, עָרַך עֶרך. רָחַק מרחק. דרך ארוכה.
  • אורח, דָּרַךְ וצעד על דֶּרֶך, אורֵח הַאוֹרֵחַ, ברח, ובאופן רחוק יותר: כֶּרֶך.
    • הלך, ברח: באנגלית ולכ walk, בערבית רַח. דֶּרֶך: בארמית אורַח בגרמנית וֶוג (שקל: באנגלית ויך weigh)
  • אֶרֶך רוח, רווח, רָגַע רֶגע, דרך, אורח.
  • ארך: אורך, רך, מרח, מך, מֹח - נימוח, חמאה, מחה, מחאה, כָּרַך, חַלַק החליק, קֶמח.
  • חרון אף, חמת אף. ארך אף, ריח הרחה. לח ליחה.

רחב לעומת צר[עריכה]

בהקשר לרחב, המילה הנגדית לדק וצר, שמשמעותו יָצַר מרחק:

בלשון חכמינו כלומר בעברית המשנה רחוב היא רחבת העיר בה מתכנסים ומתוועדים.
  • רחב, רחוב ורחבה לעומת חצר, הרחבה, מרחב. רחק מרחק רחוק.
  • שָמַן וְשֶׁמֶן ושומן

מלים לא קשורות: רחץ, רצף[עריכה]

מילים עם צליל שאינם קשורים לקץ או להקצאה ומילותיהם:

  • רחץ: שטף, שצף, קצף. מצלילי המים השוצפים, ובהשאלה גם צלילי האדם הכועס - שוצף או קוצף.
    • רָצַף ריצפה, חצץ - מצליל ריצוף האבנים. וקרוב לו: שיבוץ משבצת, ריקוע כסף, צרף כסף ושרף בכבשן. (ראו מילות אש)

היסוד הצלילי של המילה סוף[עריכה]

ברשימה הבאה יש מלים קשורים בדרך צלילית או משמעותית למילה סוף.

סקופה ביוונית היא במשמעות מדרגה או מרפסת ממנה ניתן להשקיף. ממילה זו באה באנגלית scope.

על המילה ישר שורה ושור - בהקשר לחומה ולהשקפה כתבנו (היכן?) במקום אחר בספר זה (להשלים).

  • סף, אסקופה, השקפה סוף שורה (חומה), סטֶפ
  • סוֹף, חג האסיף, איסוף, הוספה (וראו "ולא יסף" בשורה הבאה)
  • נוסף, ולא יסף, תוספת, אסיפה, אספסוף. אוסף. מוסף.
  • סוף: מת, נספה, נאסף אל אבותיו - משמעות משנית הנובעת ממנהג הקבורה העתיק של איסוף עצמות המתים יחד, כפי שנמצא בחקר עתיקות ארצנו.
  • סופה וסער.

יתכן שסער וסערה קשורים בשעירים - השערות הקפואות שהקור העז יוצר. מלים נוספות הקשורות בשיער: סָרַק, שעורה. בהקשר של המילה רחב יש את שרוע (כי קצרה היריעה מהשתרע) וממנה משרעת במשמעות מנעד במרחב.

על החורף[עריכה]

החורף הוא העונה ההפוכה לקיץ. במקום יובש וחום יש בו קור ולחות. אך במחלותיו יש גם יובש בפה נזלת ושיעול. בעברית מקראית אלו הם כנראה קטב מרירי, רשף, קדחת, אש קודחת באף, חרון אף. תופעות החורף הם השעירים - "שערות" הקרח הקפוא המתהווים בקור.

בהקשר לחום עלינו לחזור שוב על מה שכתבנו לגבי אש.

מן הראוי להביא כאן פרק מתהלים הדן במוות ממחלות בעונת החורף, ולהשוותו אולי עם שירת משה בסוף ספר דברים, שירת "האזינו השמים". נתחיל בתהלים פרק ההמשך לתפילת משה, המתחיל במלים יושב בסתר - עליון, בצל שדי יתלונן... (כנראה שאין זו הבטחה לעם או לאדם המתפלל, אלא פאר הבורא שאין מה שעלול לפגוע בו)

לֹֽא תִ֭ירָא
מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה,
- מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם,
- מִ֭דֶּבֶר - בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ,
- מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צׇהֳרָֽיִם!
זיִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ - אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ!
רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט, וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה!! (כלומר ברגע שתביט, מיד, בלי לחכות, כבר תראה את הרשעים נענשים)
כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהֹוָ֣ה מַחְסִ֑י, עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ. (החלטת לשים את דירתך ולשכון מעל הכל)
לֹא תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה, וְ֝נֶ֗גַע לֹא יִקְרַ֥ב בְּאׇהֳלֶֽךָ... (ובגלל זה אי אפשר לפגוע בך)

בשירת האזינו של משה בספר דברים,

הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה!  וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי!
יַעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י,  תִּזַּ֥ל כַּטַּ֖ל אִמְרָתִ֑י,
כִּשְׂעִירִ֣ם עֲלֵי דֶ֔שֶׁא,  וְכִרְבִיבִ֖ים עֲלֵי עֵֽשֶׂב!

בהמשך שירת האזינו משה מספר על זעמו של האל:

כִּי אֵשׁ֙ קָדְחָ֣ה בְאַפִּ֔י וַתִּיקַ֖ד עַד שְׁא֣וֹל תַּחְתִּ֑ית  
וַתֹּ֤אכַל אֶ֙רֶץ֙ וִֽיבֻלָ֔הּ וַתְּלַהֵ֖ט מוֹסְדֵ֥י הָרִֽים.
אַסְפֶּ֥ה עָלֵ֖ימוֹ רָע֑וֹת: חִצַּ֖י אֲכַלֶּה בָּֽם!   
מְזֵ֥י רָעָ֛ב, וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף וְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י,
וְשֶׁן בְּהֵמֹת֙ אֲשַׁלַּח בָּ֔ם, עִם חֲמַ֖ת זֹחֲלֵ֥י עָפָֽר!   
מִחוּץ֙ תְּשַׁכֶּל חֶ֔רֶב וּמֵחֲדָרִ֖ים אֵימָ֑ה!
גַּם בָּחוּר֙ גַּם בְּתוּלָ֔ה, יוֹנֵ֖ק עִם אִ֥ישׁ שֵׂיבָֽה...