הגות הנפש/נושאים/שאלות/קיום

<< לפרק הקודם (השאלות)      | בחזרה לעמוד הראשי |       לפרק הבא (השתלשלות וסיבתיות) >>

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

מדעי הקיים ומדעי הידיעה

• אפיסטמולוגיה - חקר הידע: תורת ההכרה, מה אנו יודעים, ומה אנו יכולים לדעת.
• אונטולוגיה - חקר הקיים, או: חקר היש. מה אכן קיים במציאות ומה רק בדמיון, והאם יש מציאות כלל.

האם קיימת מציאות או שהכל מדומיין ומה אפשר לדעת

על שאלה זו ענה רנה דקארט בשנת 1637 (ה'שצ"ז) "אני חושב, משמע אני קיים." במסתו דיון על השיטה (שם המאמר הוא משחק מילים בצרפתית ולטינית עם שמו שלו): כלומר אם אני השואל יכול לענות בחיוב, אז אני יכול להניח שאני קיים. מעבר לכך אינני יכול לדעת, וגם ידיעה זו היא השערה "מסתברת" בלבד.

הפילוסוף היהודי גרמני הרמן כהן ענה לתלמידו שלא הבין את תשובת דקארט: "ולמי אכפת?". כלומר, ממה נפשך: אם אתה קיים השאלה מעסיקה אותך, ואם אינך קיים, אין צורך לענות תשובה כי זה לא מעסיק אותך.

האם קיים דבר מבלעדי - (בלעדנות - סוליפסיזם)

אם כן, אני אכן קיים, אבל לא ברור אם יש עוד מציאות.

סביר שקיים עולם בלעדיך, אך אין דרך להוכיח זאת. אנו נדון כאן בהנחה שיש מציאות ושהמדע מייצג אותה היטב, וייצוג זה משתפר והולך עם השנים.

גישת אני ואפסי עוד: התפישה הקיצונית שרק אני קיים נקראת סוליפסיזם אונטולוגי. העמדה ההגותית (פילוסופית) לפיה אין גם אפשרות לדעת דבר מבלעדי עצמנו, ואולי (בעקבות המדע) גם על עצמנו איננו יכולים לדעת דבר, נקראת סוליפסיזם אפיסטמולוגי.

לשניהם לא נתייחס במהלך ספר זה, ונניח שהעולם קיים ואפשר לדעת עליו בעזרת חושינו ומחקרינו, ובאמצעות מחשבותינו. ועם זאת נבדוק עד כמה אנו יכולים להגדיר ולהבין את העולם לפי המתקבל מהמחקר.

האם אוכל לדעת על דבר מחוץ לי

זו בעיית הידיעה של אפלטון. לפיה אנו משולים לאדם היושב במערה וצופה בצללים על הקיר אך אינו רואה את המציאות עצמה.

פתרונו של אפלטון היה שאנו נולדים עם כל הידיעות ורק "נזכרים" בהם. ביהדות יש אגדה עממית שכרגע לא ידועה מקורה, על הילד הלומד את כל התורה כולה במעי אמו, ומלאך מכה על פיו ומשכיחו את כל תורתו טרם הוא יוצא לאויר לעולם. מכה זו, לפי האגדה, היא שהותירה בנו, בני האדם, את השקע תחת האף.

בגלל בעיית הידיעה, התחום של הגות הנפש מנסה לשכנע אותנו בהתאם לידוע לנו ולמקובל על דעתנו כפירוש סביר ומניח את הדעת למציאות הנצפית ובעיקר למציאות הנחווית.

היקף החוויות הנפשיות: לנו, לאחר, לבעלי חיים, למחשבים

• האם יש לי חוויות נפשיות או שזו אשליה? כך או כך, איך הם נוצרים?
• האם חוויות האחרים דומות לשלי?
• האם גם בעלי חיים כלולים בחווים, כלומר האם הם "בעלי נפש"? והאם זו אותה חוויה?
• האם מכונות מתוחכמות או "מחשבים", או "רובוטים" יכולים להיות בעלי חוויה כזו?

כאמור במבוא, החוויה הנפשית היא תחושת האדמימות של הצבע האדום, תחושת הריח הבשום של ההדס, תחושת הפחד השמחה והרגשות, וכן תחושות גופניות כמו רעב. לאלה יש להוסיף את הדמיונות, המאוויים, התקוות וגם המחשבות החישוביות.

הלומדים את התחום משתכנעים מתיאורי החוויה הנפשית, והיכרותם עצמם עם חוויה זו, שהיא אכן קיימת. כמובן שאין לדעת אם זו אותה החוויה באנשים אחרים, אך אפשר לעשות ניסויים מתוחכמים בהם מוחלף הקלט - למשל היפוך צבעים, או בדיקת ההצהבה של הראיה באנשים מבוגרים, ולהסיק מסקנות רבות המקרבות אותנו לעמדה שאכן רובנו בני האדם חווים את העולם באופן דומה.

יחד עם זה שנדרש שכנוע לגבי החוויות של האחרים, ההגות החדשה נעזרת בניסויים ובידיעות ממדעי המוח, חקר העצבים, מדעי החומר ומדעי החיים, (הנשענים על מדעי היקום והטבע - פיזיקה) וכמובן מהניסויים במדעי ההתנהגות וחקר הנפש (הפסיכולוגיה) ובראשם חקר ההבנה (הפסיכולוגיה הקוגניטיבית), וכן מההתקדמות הרבה במקביל במדעי המחשב והתקשורת, ובחקר הבלשנות.

תרגילי חשיבה - לשכנוע באופן מניח את הדעת

השאלה לגבי נפש בעלי החיים, ונפש המכונה או המחשב, תידון בארוכה במהלך ספר זה.

התשובות לשאלות אלו ניתנים על ידי תרגילים מחשבתיים שבהם ההוגים מנסים לשכנע את השומעים בצדקת דבריהם, באופן המניח את הדעת לאור הממצאים.

קוואליה וקוואנטיקה - וגלגולי ויכוחים עתיקים ולפעמים ארכאיים שאינם מתאימים לימינו

הרבה מהויכוח הוא גלגול של ויכוחים ישנים, וחלקם חסרי אחיזה במציאות, אחרים עם עקבות ברורים המוליכים לטעויות קדומות מתקופה שטרם המדע. ועם זאת הספר הנדון יוצא מנקודת מוצא מדעית, ומתמודדת עם השאלות הללו של מוּדעוּת של תפישה ושל חוויה איכותנית - השונה מהותית מהתיאור התופעתי החמרי והטבעי. תכונות ייחודיות אלו נקראות קוואליה - מלשון איכות, להבדיל מקוואנטיקה - תופעה כמותית. גם על זה נדון באריכות בספר.