הגות הנפש/יסודות/החוויה/האני

		הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

על חווית העצמי - שאלת מיהו אני

יסודות צליליים של השפה: עצמי ונפשי - העצם והנשיפה

בערבית כשאדם מדבר על עצמו הוא אומר נַפשׂי نفسي. מלשון נפש והתנשפות.

בעברית כיום משמש הביטוי "אני עצמי" המגיע מן העברית המקראית בה לבן הארמי מכיר בקרבת המשפחה של אחיינו יעקב ואומר לו: אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה! כלומר העצמות והשרירים שלך הן בעצם שלי, שנינו, דרך משפחתנו, בעצם גוף אחד. כך גם בארמית.

אך בעברית מקראית כאשר דיבר אדם על "עצמו" הוא אמר "נפשי" (כלומר הנשיפה שלי, רוחי) בדומה למסופר על אותה נשימה ראשונה של אדם הראשון בשעת בריאתו, כאשר הונשם: וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה. ובמבול שבימי נח: כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה - מֵתוּ!

המילים נפש נשמה הפחה חי רוח אף - כל אלו הן מלים הבאות מצלילי ההתנשפות והחרחור היוצאים מהפה ומן האף של האדם ושל רבים מהיצורים החיים והנושמים. בעבר הלא כל כך רחוק, מי שלא השמיע קול כזה נחשב לספק "בעל חי". בהלכה היהודית למשל התקבלה הדיעה שמותר היה להרוג כינים בשבת על אף איסור ההריגה הגורף. אמנם היתה דעה אחרת. אמר רבי אליעזר: ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל.

המתחכים אחר צלילי מלים עתיקות סבורים שהמילה עצם מקורה מצליל ההתפצפצות והשבירה של עצמות יבשות. המילה דומה בכל השפות השמיות, כשבאפריקה העיצור צדי מושמע גם כיום, כצליל ריטוש טש המסומן כיום צ' כמו במילה צ'יפס (שמשמעותה המקורית שבב עץ, וגם היא באה מצליל פעולה דומה).