פסיכולוגיה של החינוך/פרקים בפסיכולוגיה חינוכית/תאוריות למידה

ויקיפדיה: למידה ויקימילון: למידה

למידה היא תהליך אשר תוצאתו היא שינוי התנהגותי מגמתי, כתוצאה מניסיון.

גורמים המשפיעים על אופן הלמידה

• גורמים חברתיים.
• גורמים קוגנטיביים (הכרתיים)
• גורמים מוטוריים (הנעתיים)

תופעות שמקורן אינו בלמידה

ויקיפדיה: רפלקס

• רפלקסים - אלו תופעות נורשות המתרחשות אוטומטית בעת קליטת גירוי מסוים. למשל רפלקס ההקאה או רפלקס המצמוץ או הרפלקס להרחיק במהרה את ידינו מעצם חם.

ויקיפדיה: אינסטינקט

• אינסטינקט - תופעה זו מורכבת יותר מהרפלקס. למשל תפיסה של אגרטל נופל, תוך התחשבות לא-מודעת בקצב הנפילה.

ויקיפדיה: החתמה

• החתמה (גם: הטבעה, imprinting) - תופעה זו היא ההיקשרות של צאצא להוריו, והם אליו. לדוגמה, הניסוי המפורסם של לורנס, בו אווזים אשר זה-עתה בקעו, החלו לעקוב אחריו, מכיוון שהוא היה הגירוי הדינמי היחיד שהם קיבלו ב"תקופה הקריטית" הסמוכה לבקיעתם. תופעה זו אינה נחשבת למידה מכיוון שהינה מתבססת על מנגנון תורשתי ועל פרק זמן מוגבל.
• בשלות - בשלות היא המוכנות של אורגניזם לפעילות חדשה כלשהי, הנובעת משינויים פיזיולוגיים, ובאה במקביל עם למידה. ללא בשלות לא תיתכן למידה. הליכה ובשלות מינית הן דוגמאות לתופעת הבשלות. בעוד שנכות אינה תוצאה של התפתחות פיזיולוגית, ניתן לראות את השפעתה כשייכת לתופעת הבשלות: האורגניזם נתון במצב פיזיולוגי חדש אשר מחייב למידה.
• שינויים זמניים - כשמם כן הם: השפעתם לא מחזיקה לאורך זמן (פרט לסמים אולי). שינויים כאלה נובעים, בין השאר, מפציעה, ממחלה, מעייפות ומשימוש בתרופות. שימו לב כי חוויה רוחנית או טראומה יכולות בהחלט לגרום לשינויים קבועים.

מדידת הלמידה

ניתן "למדוד" את השפעת הלמידה בתנאי שהתנהגות הנחקר גלויה, כך שהביטוי ההתנהגותי ומאפייניו הם המדדים להשפעת הלמידה. בלמידה אשר מתאפיינת ברכישת מיומנות, המדד הוא הביצוע. הביצוע יכול להימדד לפי איכותו, מהירותו ועוד.

חקר הלמידה

רציונליזם

ויקיפדיה: רציונליזם

(דקארט, שפינוזה, לייבניץ)

על פי הרציונליזים, חלק מהידע של האדם הוא מולד, והיכולת לחשוב באופן רציונלי היא מולדת. את שאר המידע האדם רוכש עם הניסיון.

גישה זו מנוגדת לאמפיריציזם.

אמפיריציזם

ויקיפדיה: אמפיריציזם, טאבולה ראסה

(לוק, ברקלי, יום)

על פי האמפיריציזם, אדם שנולד הוא תחילה "טאבולה ראסה" (לוח חלק), וכל הידע של האדם נרכש מניסיון ומתצפיות, בפרט החשיבה הרציונלית. לאחר שנאספו מספיק פריטי מידע, מתבצע תהליך אינדוקטיבי המביא להסקת מסקנה.

גישה זו מנוגדת לרציונליזם.

על פי האסוציאניזם, שהתפתח מהאפיריציזם, האדם מפתח קשר אסוציאטיבי בין המציאות הגשמית לבין התחושה הרוחנית של אותה מציאות.

דרוויניזם

ויקיפדיה: דרוויניזם חברתי

תאוריה חברתית שפיתח הרברט ספנסר, המבוססת על עקרון הברירה הטבעית והאבולוציה של דארווין, שעל פיה התחרות בין אומות וקהילות אנלוגית לתחרות בין מינים של בעלי חיים על משאבים טבעיים. לכן, על מנת לשרוד, על האדם ללמוד להסתגל לסביבתו, והישרדותו מותנית בלמידה מהירה. ולהיפך, הצורך לשרוד מניע את היכולת ללמוד.

פונקנציונליזם

ויקיפדיה: פונקנציונליזם

הפונקציונליזם מתאר את הדרכים בהם המוסדות החברתיים מספקים את הצרכים של היחיד ושומרים על היציבות החברתית.

עניין מרכזי הוא בפונקציונליות של ההכרה. התנהגותו של אורגניזם מונעת על ידי ההכרה, ומטרתה היא לעזור לאותו אורגניזם לשרוד. אך האם ההכרה פונקציונלית לאדם היחיד או לחברה ככלל? כאן יש שתי גישות, כלהלן.

פונקציונליזם פסיכולוגי

תאוריה זו תיארה את התפקיד שיש לתופעות התרבותיות בסיפוק צרכיו של היחיד.

פונקציונליזם סטרוקטורלי

ויקיפדיה: פונקציונליזם-סטרוקטורלי

תאוריה זו בוחנת את השפעת "פונקציה קולקטיבית" (למשל: נישואין, פנסיה, דת, חוקה) על המערכת החברתית ככלל.

סטרוקטורליזם

ויקיפדיה: סטרוקטורליזם

מטרת סטרוקטורליזם היא לאתר ולזהות את מבנה התודעה. טיצ'נר זיהה שלוש קטגוריות:

1. תחושות.
2. רגשות.
3. דימויים.

איתור מרכיבים אילו יעשה באמצעות האינטרוספקציה, שכן החוויה נתפסת הכי טוב בידי האדם שחווה אותה. סטרוקטורליסטים ביקשו למצוא קווים כלליים משותפים לכלל בני האדם ולא שמו דגש על מקורות השוני (מתוך ויקיפדיה).

ביהביוריזם

ויקיפדיה: ביהביוריזם

תאוריית למידה המתמקדת בהתנהגות הגלויה, המוחצנת, בטענה שהתת-מודע אינו שמיש. לפי תאוריה זו, התודעה אינה נושא המחקר הפסיכולוגי, מכיוון שאינה ניתנת למדידה בכלים אוביקטיביים. חקר הלמידה נעשה על ידי מעקב אחר שינויים התנהגותיים המתרחשים בעקבות צבירת ניסיון.

על פי תאוריית הלמידה הביהייביוריסטית, למידה וחינוך נתפסים כמיועדים לשינוי התנהגותם של יחידים בתהליך של ניסוי וטעיה. בתהליך זה ניתן חיזוק חיובי להתנהגויות הרצויות וחיזוק שלילי לאלו שאינן רצויות (למשל טעות בנושא הנלמד). (מתוך ויקיפדיה)

הביהביוריזם פותח על ידי התבוננות בבעלי-חיים, תוך התעלמות מכל מה שאינו מבוטא במעשים, והסקה מכך לגבי בני אדם. הביהביוריזם עלה בשנת 1912 כהתנגדות לגישה הפרוידיאנית שעסקה בתת-מודע. כיום הגישה הביהביוריסטית אינה מקובלת, ומתנגדיה הם הגישה הקוגנטיבית, הגישה החברתית, ועוד.

מטרת הביהביוריסטים הייתה לכמת את הפסיכולוגיה ולהפכה למדע אשר ניתן לחוקרו בצורה אמפירית במעבדה. עם התפתחות הנוירולוגיה ותורת האבולוציה, הביהביוריזם איבד מאחיזתו, מכיוון שהתברר כי תהליכי הלמידה אינם זהים בקרב כל בעלי החיים.

הביהביוריזם מתבסס על תופעת ההתנייה. התנייה היא תוצר של למידה, אשר מקשרת בין התנהגויות ותופעות. קיימים שני סוגים של התניות: קלאסית ואופרנטית.

התנייה קלאסית

ויקיפדיה: התניה קלאסית

(פאבלוב, ברה"מ)

נניח כי לבעל-חיים קיימת תגובתיות פיזיולוגית לתופעה מסוימת, למשל כלב המזיל ריר למראה אומצה, במידה ונתנה את הגשת האומצה בצלצול פעמון, הכלב ילמד להזיל ריר עם השמע הפעמון עוד בטרם הוגשה לו האומצה. ראוי לציין כי לא ניתן לבצע התניה לאחור, כלומר השמעת הפעמון לאחר הגשת האומצה לא תגרום לכלב להזיל ריר בפעם הבאה כאשר נשמיע תחילה את הפעמון.

ניתן לומר כי ההתנייה הקלאסית הינה תופעה פסיבית מכיוון שהתופעה הפיזיולוגית מתרחשת באופן בלתי רצוני. ההתנייה הקלאסית מקשרת בין מצב חדש לתגובה קיימת, כך שלא מתרחש תהליך למידה במלוא מובן המילה.

ההתניה הקלאסית יעילה במיוחד בקרב ילדים קטנים.

מושגים:

• גירוי בלתי מותנה - גירוי הגורם לתגובה קבועה, למשל יובש בעין מביא להזלת דמעות. אין צורך בלמידה לשם קבלת התגובה, מכיוון שהיא מופיעה מאליה (רפלקס).
• תגובה בלתי מותנית - תגובה הנגרמת מגירוי בלתי מותנה. התגובה הבלתי מותנית ניתנת למדידה. התגובה היא למעשה רפלקס. בהמשך לדוגמה הקודמת - הזלת הדמעות היא התגובה הבלתי מותנית (היובש הוא הגירוי הבלתי מותנה).
• גירוי מותנה (גירוי ניטראלי) - גירוי אשר באופן כללי לא מביא לתגובה מסוימת. על מנת ללמד בעל חיים או אדם להגיב באופן כלשהו, יש להפעיל את הגירוי המותנה לפני הגירוי הבלתי מותנה, ובצמוד אליו. באופן זה, היצור ילמד לקשר בין הגירוי הניטראלי (מותנה) לגירוי האוטומטי (בלתי מותנה), כך שהגירוי שהיה בעבר ניטראלי יגרום כעת לתגובה הבלתי מותנית המתאימה. בניסוי הכלב והאומצה - הפעמון הוא הגירוי המותנה (הניטראלי), והאומצה היא הגירוי הבלתי מותנה. הזלת הריר היא תגובה בלתי מותנית.
• תגובה מותנית - התגובה הנלמדת, שמופיעה אצל היצור לאחר הצגת הגירוי המותנה (שבעבר היה ניטראלי). התגובה המותנית לא תמיד זהה לתגובה הבלתי מותנית (מבחינת עוצמה למשל).

ניסוי ווטסון:

ווטסון השמיע לבנו (אלברט) מוזיקה רועשת בכל פעם שאלברט התקרב לבובה שאהב. המוזיקה הרועשת לא הייתה נעימה וגרמה לאלברט לבכות. בהמשך, כאשר אלברט ראה את הבובה החל לבכות גם ללא השמעת המוזיקה.

ההתנייה הקלאסית מושפעת מהגורמים הבאים, לפי סדר השפעה:

1. פרק הזמן בין הצגת הגירוי המותנה להצגת הגירוי הבלתי מותנה. אם זמן זה קצר מדי או ארוך מדי, תוצאות הלמידה פוחתות. פרק הזמן האופטימלי הוא כחצי שנייה. אם ההתניה הינה בו-זמנית (כמו בניסוי ווטסון), מצד אחד תהליך הלמידה מהיר יותר, ומצד שני הדעיכה מהירה יותר.

   התניה מאוחרת: אם מציגים את הגירוי המותנה אחרי הגירוי הבלתי מותנה, קיים סיכוי נמוך ללמידה.

2. עוצמת הגירוי המותנה. ראוי לציין כי משך הגירוי לא משפיע על הלמידה.
3. תדירות הצגת ההתניה.
4. עוצמת הגירוי הבלתי מותנה.

דעיכה והחלמה ספונטנית

• דעיכה - במידה ונציג את הגירוי המותנה (פעמון) ללא הצגת הגירוי הבלתי מותנה (אומצה) אחריו, התגובה הבלתי מותנית (ריר) של הנלמד תפחת ותיעלם.
  
• החלמה ספונטנית - הניסיון הראה שאם לאחר דעיכה מפסיקים את הניסוי לזמן מה וחוזרים להציג את הגירוי המותנה, הנלמד מגלה שיקום מסוים בתגובתיות שלו כלפי הגירוי המותנה.

התנייה אופרנטית

ויקיפדיה: התניה אופרנטית

(תורנדייק, ארה"ב)

בגישת ההתנייה האופרנטית, הלמידה תתבצע באמצעות הפעלת "פרס" ו"עונש", כך שבעל החיים לומד התנהגות מסויימת במטרה ל"הרוויח" כמה שיותר ו"להפגע" כמה שפחות. אם לדוגמה נביחתו של כלב על זרים תתוגמל בפרוסת סלאמי, ואילו ביצוע צרכים בבית תתוגמל בנעילה בתוך ארון חשוך, הכלב ילמד לנבוח על זרים ולא לעשות צרכים בבית (שימו לב כי הדוגמה היא להבהרה בלבד ואינה עצה ליישום! אין להתעלל בבעלי חיים!).

בעוד שהחיזוקים (חיובי, שלילי) יעודדו חזרה על ההתנהגות, ענישה תפחית את הופעת ההתנהגות.

• חיזוק ראשוני - גירוי המעודד תגובה באופן טבעי, ללא צורך בלמידה.
• חיזוק משני - דומה לחיזוק הראשוני, ניתן במהלך תהליך הלמידה.

חוק התוצאה - בהתניה האופרנטית, למידה היא התהליך בין גירוי לתגובה, אשר מתקבל בשיטת ניסוי ותעייה. במידה והתגובה רצויה, הקשר בין הגירוי לאותה תגובה יתחזק.

ניתן לומר כי ההתנייה האופרנטית הינה תופעה אקטיבית מכיוון שיש לפעול בדרך מסוימת על מנת להשיג את המבוקש.

השוואה בין התניה קלאסית להתניה אופרנטית

1. פאסיביות (התניה קלאסית) לעומת אקטיביות (התניה אופרנטית).
2. למידה - בהתניה אופרנטית מתרחשת למידה ושינוי התנהגותי, בעוד שבהתניה קלאסית אין שינוי התנהגותי.
3. תזמון החיזוק - בהתניה קלאסית החיזוק הוא לפני הצגת הגירוי, ובהתניה אופרנטית החיזוק הוא לאחר שהוצגה התנהגות רצויה.
4. אסוציאציה - בהתניה קלסאית מתפתח קשר אסוציאטיבי בין הגירוי המותנה לבין התגובה המותנית, ובהתניה האופרנטית מתפתח קשר אסוציאטיבי בין התגובה הרצויה לבין החיזוק.
5. רמיזה - בהתניה קלאסית, הגירוי המותנה רומז לגירוי הבלתי מותנה, בעוד שבהתניה אופרנטית אין רמיזה.
6. תגובה מותנית - בהתניה אופרנטית אין תגובה מותנית, אלא תגובה נלמדת, והיא אינה דומה לתגובה הבלתי מותנית, בניגוד להתניה קלאסית.

הגישה הקוגנטיבית

הגישה הקוגנטיבית מעניקה חשיבות לתהליכים המתרחשים בהכרה, ומפחיתה מחשיבות ההתנהגות הנצפית.

בגישה זו, בניגוד לתאוריה הביהביוריסטית, גם כאשר לא ניתנים חיזוקים מתרחש תהליך למידה. לעתים לא ניתן למדוד הביטויים ההתנהגותיים של הלמידה, אך היא מתרחשת.

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

הגישה החברתית

ויקיפדיה: ניסוי בנדורה

הגישה החברתית מוסיפה לגישה הקוגנטיבית את ההתיחסות להקשר, למצב ולחוויות בעת הלמידה.

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

השוואה בין התאוריה הביהביוריסטית לגישה הקוגנטיבית

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

קונסטרוקטיביזם

ויקיפדיה: קונסטרוקטיביזם

הקונסטרוקטיביזם היא תאוריה המסבירה כיצד ידע נרכש. לפי גישה זו, הלמידה אינה תהליך פאסיבי ותרומת התלמיד איננה פחותה מזו של המורה. מקור השם הוא במילה construct - בנייה, ובעברית: הבניית ידע. אינטרקציה של הלומד עם הסביבה הינה הכרחית להבניית הידע. הקונסטרוקטיביזם מבחין בין סביבת למידה המיועדת להעברת ידע לבין סביבת עבודה להבניית ידע. מטרת הלמידה היא ללמוד ללמוד, כאשר המורה הוא רק מדריך את תהליך הלמידה. הלמידה היא יותר מקבלת ידע. הגישה הקונסטרוקטיביסטית שואפת להעביר בהדרגה את האחריות על תהליך הלמידה מהמורה לתלמיד.

ארבע תפיסות יסוד מאפיינות את הגישה הקונסטרוקטיביסטית ללמידה:

1. אין קיום לידע במנותק מהיודע.
2. למידה היא פעילות הבנייתית.
3. למידה היא פעילות ממוקמת בהקשר.
4. למידה היא פעילות חברתית.

(מתוך ויקיפדיה)

על רקע הקונסטרוקטיביזם הועלת הגדרה חדשה ללמידה: יצירת ידע משותפת עם התלמידים. כמו כן, מעודדים את התלמיד ללמוד דרך העשיה, דרך פעולה אקטיבית. בעניין זה הקונסטרוקטיביזם הושפע רבות מההתפתחות הטכנולוגית: אם בעבר למידה מעשית חייבה את תלמידי הגאוגרפיה לטייל, כיום מקורות המידע נגישים לכולם באמצעות רשת האינטרנט.

על פי הגישה הקונסטרוקציוניסטית של סימור פאפרט, הלמידה הינה יעילה יותר כאשר התלמיד עוסק בבניית תוצר ממשי, בעל משמעות אישית לתלמיד. בכל רגע, הדגש הוא על הבניית הידע החדש, אשר נרכש באופן אקטיבי ומקושר לידע קיים.

שתי תאוריות עיקריות הביאו לקונסטרוקטיביזם: התאוריה ההתפתחותית של פיאז'ה, והתאוריה החברתית של לב ויגוצקי. על פי התאוריה של פיאז'ה, ידע לא נמסר כפי שהוא מאדם לאדם, אלא מתקיים תהליך רכישה שבו התלמיד, תוך כדי 'פגישה עם גירוי', בונה לעצמו את מטעני הידע האישיים בהתאם לידע קוגניטיבי קודם שיש לו ולהקשר שבו מתקיימת הפעילות.

ויקיפדיה: למידה שיתופית

על פי התאוריה של ויגוצקי, למידה משמעותית מתרחשת מתוך שיחה ולמידה שיתופית. קבוצת לימוד מעלה שאלות על הנושא החדש על בסיס ידע קיים והתלמידים לומדים באופן אישי וקבוצתי, כאשר בסוף הפעילות חלק מחברי הקבוצה מוסרים דוח, וחלקה האחר מעריכים את התוצאות.

אם כן, תוכנית הלימודים צריכה לכלול למידה פעילה אשר הופכת את התלמידים ליוצרים אשר צריכים להתמודד עם בעיות על דעת עצמם, ולא לספוג עובדות ושיטות באופן פסיבי. בדרך זו מתפתחות אצל התלמיד דרכי חשיבה וכלים לפתרון בעיות, חשיבה ביקורתית והנמקה.

על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית, תהליך הלמידה כולל שלושה חלקים עיקריים:

1. קוגניטיבי - יצירת הקשרים בין ידע קודם לידע חדש, יישום וסיכום הידע החדש.
2. רגשי (מודעות עצמית) - מציאת אתגרים, שמירת מוטיבציה וביטחון עצמי, גאווה בתוצאות, הפקת הנאה מהלמידה, לדעת לצקת מוטיבציה ללימוד נושא חדש קשה.
3. מטא-קוגניטיבי - קביעת לוח זמנים, תכנון תהליך הלמידה, ניתוח קשיים וכשלונות, הערכת תוצאות.

(מתוך ויקיפדיה)