פסיכולוגיה של החינוך/פרקים בפסיכולוגיה חינוכית/זיכרון ושכחה

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זיכרון הוא היכולת לאגור מידע ולהשתמש בו. בעברית, המילה "זיכרון" מתייחסת הן לתהליך והן לפרטי המידע הנאגר.

בעוד שהתפישה וההכרה משמשות לקליטת גירויים, הזיכרון דרוש לשם המשכיות הלמידה. שני התהליכים העיקריים הם האחסון והשליפה.

מנגנוני זיכרון[עריכה]

מודל שלושת המאגרים[עריכה]

מנגנון תלת-שלבי
מודל זיכרון העבודה

זיכרון תחושתי (sensory memory)[עריכה]

נקרא גם זיכרון החישה. זיכרון זה מסוגל לשמור תמונה ויזואלית או תחשות מגע למשך של עד כשנייה בודדת. ניסויים מראים, שמתוך שורת מספרים, אדם ממוצע מסוגל לשחזר רק כ-4 ספרות. למרות שהמוח קולט הרבה יותר, עד שהאדם משחזר מספר ספרות, הוא שוכח את השאר. כלומר השכחה במקרה זה היא מהירה מאוד.

מידע מהזיכרון התחושתי שעובר עיבוד (קידוד) עובר לשלב הבא:

זיכרון לטווח קצר (short-term memory)[עריכה]

נקרא גם זיכרון עבודה או הזיכרון המודע. זיכרון זה מכיל את מה שנמצא ברגע נתון בתודעתו של האדם, ו"מאגר" זה משתנה כאשר האדם עובר מסוג עיסוק אחד לאחר. לכן קוראים למאגר זה זיכרון העבודה (working memory). עם זאת, במידת הצורך, ניתן לשחזר מידע שלא קשור לפעולה הנוכחית, ממאגר הזיכרון לטווח הארוך.

כמות הפריטים הממוצעת שניתן להחזיק בזיכרון לטווח קצר היא 7, והוא לא נמשך יותר מדקה. יש לשים לב כי "פריט" יכול להיות פיסת מידע גדולה. מצד אחד אוסף המספרים 1,9,4,8,1,9,8,4,2,0,0,0 הינו בעל 12 ספרות אשר למראית עין הינם פריטים בודדים, אך למעשה ניתן לאחסנם כ-3 פריטים בלבד ברגע שהם מקבלים משמעות: 1948 היא שנת קום מדינת ישראל, 1984 הוא שם ספרו המפורסם של ג'ורג' אורוול, ו-2000 מזכירה את באג אלפיים. אם כן, משמעות מפחיתה את מספר הפריטים האפקטיביים.

במידה ומשננים (rehearsal), המידע עובר הצפנה ויכול להיאגר בזיכרון לטווח ארוך. אחרת הוא הולך לאיבוד.

תופעת השיכחה בזיכרון לטווח קצר:

כאמור, ניתן לאחסן 7 פריטים בממוצע, למשך דקה בקירוב. קיימים שני מנגנונים אשר גורמים לשיכחה במאגר זה:
  • התקה - אגירת פריט מידע נוסף על חשבון מידע קיים, אשר בעקבות כך נדחק החוצה. מסיבה זו, כאשר עוברים על רשימה ארוכה של פריטים (במהירות, בלי ניסיון לשנן), בדרך כלל זוכרים את הפריטים האחרונים.
  • דעיכה - שיכחה עקב זמן שעבר. תופעה זו יכולה להתרחש עם או בלי תופעת ההתקה במקביל.

מידע מהזיכרון לטווח קצר שעובר עיבוד (קידוד) עובר לשלב הבא:

זיכרון לטווח ארוך (long-term memory)[עריכה]

ניתן לחלק את הזיכרון לטווח ארוך לשני חלקים, הנבדלים במשך הזיכרון, למשל שתי השאלות: "מה אכלת אתמול?" ו-"מה שם המורה שלך בכיתה א'?" מתייחסות לזיכרון ארוך הטווח, אך ככל הנראה שהתשובה לשאלה השניה תאריך ימים.

לכאן מגיע מידע אשר עבר שינון והצפנה בשלב של זיכרון העבודה. עד היום לא נמצאה מגבלה לקיבולת הזיכרון לטווח הארוך. הבעיה מתעוררת בתהליך השליפה.


ניתן לראות הקבלה בין מנגנון הזיכרון של האדם לבין זה של המחשב: הזיכרון התחושתי, המהיר, דומה לזיכרון המטמון של המעבד, זיכרון העבודה הוא הזיכרון לגישה אקראית (RAM), והזיכרון לטווח ארוך הוא כל מדיה לאחסון נתונים, אשר מונחת אי-שם במדף מרוחק כלשהו של ארון מאובק.

תופעת השיכחה בזיכרון לטווח ארוך:

  • דעיכה - מידע אשר אוחסן לפני זמן רב ולא שוחזר מאז, נוטה להחלש (באופן פסיבי). כלומר תופעת הדעיכה היא פונקציה של זמן.
  • הפרעה - השפעה חיצונית אשר מפריעה לשחזר את המידע. לדוגמה: חלקות קשב. כלומר תופעת ההפרעה היא פונקציה של הנסיבות.
  • מיקום סדרתי - שיכחה עקב קשיי שחזור פריטי מידע הנמצאים במיקום לא נגיש של רשימת פריטים. תופעת המיקום הסדרתי מורכבת משתי השפעות
  • השפעת האחרוניות (recency) - הפריטים המופיעים בסוף הרשימה זכורים טוב יותר משאר פריטי הרשימה.
  • השפעת הראשוניות (primacy) - פריטי מידע המופיעים בתחילת רשימה זכורים טוב יותר מהפריטים באמצע הרשימה, אך פחות טוב מפריטים המופיעים בסוף הרשימה.
לדוגמה, מרכיבים של מתכון לעוגה: המרכיבים מסודרים בדרך כלל לפי סדר ההכנה, ולכן ניזכור תמיד כי יש ציפוי שוקולד (בסוף) וכי צריך ביצים (התחלה), אך הפריטים באמצע יהיו קשים יותר לשחזור.

סוגי זיכרון לטווח ארוך:

  • זיכרון דקלרטיבי
  • זיכרון סמנטי (זיכרון של מידע) - כל המידע שיש לנו אודות העולם.
  • זיכרון אפיזודלי (זיכרון של אירועים) - נקלט על ידי ראיה ושמיעה. חשוב עבור התפיסה החזותית.
  • זיכרון פרוצדורלי (זיכרון של מיומנות) - זיכרון זה אינו מודע, ואנו משתמשים בו בלי לדעת על קיומו. למשל: שמירת שיווי משקל כאשר עומדים על הרגליים, רכיבה על אופניים, כתיבה, הקלדה עיוורת ועוד. לעתים, זיכרון זה אינו נפגע במקרים של טראומה בזיכרון.

מודל הרמות[עריכה]

תומכי מודל הרמות חולקים על מודל שלושת המאגרים וטוענים כי אין הפרדה ברורה בין זיכרון העבודה לזיכרון לטווח ארוך. במודל הרמות, הזיכרון מחולק לרמות (עקבות), וככלל שמידע מסוים חשוב לנו יותר, כך העקבה שלו עמוקה יותר והזמן שיקח לו להמחק יהיה ארוך יותר.

מנגנוני זיכרון נוספים[עריכה]

זיכרון צילומי[עריכה]

הזיכרון הצילומי הוא מנגנון של זיכרון העבודה, אך שמפעיל אזורים שונים במוח מאילו של זיכרון העבודה. הזיכרון הצילומי משמש לזכירת תמונה (שלמה או חלקית), על כל פרטיה. מנגנון זה פעיל בעיקר בקרב ילדים, המסוגלים לזכור תמונה או מסמך כתוב על כל פרטיהם.

זיכרון מרחבי[עריכה]

הזיכרון המרחבי חשוב לשם התמצאות במרחב.

הזיכרון המרחבי מקושר לאונת המוח הימנית, ואילו המילולי - לזו השמאלית. נמצא כי אצל יונקים ממין זכר הזיכרון המרחבי טוב יותר, וכי גודל ההיפוקמפוס (חלק במערכת הלימבית במוח) מנבא על יכולת הזיכרון המרחבי.

תהליך ההיזכרות[עריכה]

  1. הצפנה (גם: קידוד) - "תרגום" המידע הנקלט על ידי החושים למבנה שיכול להשמר בזיכרון. מידע מילולי מקודד בדרך כלל לפי משמעות: את המבנה התחבירי של המשפט קשה לשחזר, בעוד שתוכנו קל לשחזור.
  2. אחסון - מיקום המידע המוצפן בזיכרון לשם גישה מאוחרת. טכניקת האחסון הבולטת ביותר היא השינון (rehearsal). כמו כן, תהליך האחסון מושפע מהמוטיבציה לזכור.לדוגמה, שינון נושא משעמם ונושא מעניין יבדלו לפי אורך נגישותו של המידע.
  3. שליפה - גישה לזיכרון והוצאת פריטי המידע המבוקשים לתוך זיכרון העבודה. פעולת השליפה קשורה לאונה הימנית.
  4. פענוח - הפיכת המידע המוצפן לשפה מילולית.

ניתן לשלוף מהזיכרון באמצעות:

  • היכר (recognition) - מתן רמז (הכוונה) לחיפוש בזכרון. לדוגמה: שאלות רבות-ברירה ("שאלות אמריקאיות"). תשובות המתקבלות בשיטה זו נחשבות לאמינות יותר בקרב מבוגרים, ואמינות פחות בקרב ילדים.
  • הזכרות (recalling) - "שאלה פתוחה", ללא מתן הכוונה. תשובות המתקבלות בשיטה זו נחשבות לאמינות יותר בקרב ילדים ואמינות פחות בקרב מבוגרים.

שיטות לשיפור זיכרון[עריכה]

באופן כללי, ככל שיש יותר חושים המשתתפים בתהליך הקליטה, כך הזיכרון חזק יותר. למשל כדי לזכור מספר טלפון, כדאי להקריא את המספר וגם לנסות לזכור את התמונה הויזואלית. אם נשתמש במספר זה הרבה, נזכור באופן תת-מודע את הפעולות המוטוריות שיש לבצע כדי לחייג אותן בטלפון (אם כי כיום רוב החיוגים מתבצעים אוטומטית...).

שיפור הזיכרון לטווח קצר[עריכה]

כאמור, מספר הפריטים הממוצע שניתן לאחסן בזיכרון לטווח קצר הוא 7. לא ניתן להגדיל כמות פריטים זו, ולכן, אם נגדיל את גודל הפריטים (כלומר: את תוכנם), נוכל לאחסן, אפקטיבית, יותר מידע. הגדלת הפריטים מתבצעת בזכות קישור למידע הקיים בזיכרון לטווח ארוך. לדוגמה, אוסף המספרים 1,9,4,8,1,9,8,4,2,0,0,0 הינו בעל 12 ספרות אשר למראית עין הינם פריטים בודדים, אך למעשה ניתן לאחסנם כ-3 פריטים בלבד ברגע שהם מקבלים משמעות: 1948 היא שנת קום מדינת ישראל, 1984 הוא שם ספרו המפורסם של ג'ורג' אורוול, ו-2000 מזכירה את באג אלפיים.

שיפור הזיכרון לטווח ארוך[עריכה]

ביצועי הזיכרון לטווח הארוך מושפעים משני גורמים:

  • יכולת האחסון.
  • מהירות השליפה.

שימו לב כי כל השיטות לשיפור הזיכרון מתבססות על קישור פריטי מידע חדשים למידע קיים בזיכרון לטווח ארוך.

שיטת Loci[עריכה]

Blue think.svg
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: לוקוס

שיטת Loci (מהמילה הלטינית locus - מיקום) שימושית מאוד כאשר צריך לזכור כמות גדולה של מילים אשר אין קשר ביניהן. בשיטה זו בונים סיפור על דרך שמכירים היטב, ולכל סימן דרך מצמידים מילה. כאשר צריכים לשחזר את המילה, עושים "טיול" באותה דרך, כך שכל סימן דרך מזכיר מילה.

שיטה זו נפוצה מאוד והשימוש בה החל עוד מתקופת היוונים הקדמונים ונמשך עד היום.

מילת מפתח[עריכה]

בשיטה זו בונים משפט עבור המילה החדשה, שמכיל בתוכו מילה ידועה שדומה בצליל שלה למילה החדשה. שיטה זו שימושית כאשר יש ללמוד אוצר מילים בשפה זרה. ניקח למשל את המילה הצרפתית Noël שפירושה "חג המולד". ניתן לבנות את המשפט:

חג המולד אף אחד לא נועל את הדלת."

כך ש"חג המולד" מתייחס לפירוש המילה החדשה, ו"נועל" מתיחס לצליל שלה.

ריבוי הקשרים[עריכה]

ככל שמקשרים פריט מידע חדש ליותר פריטי מידע קיימים, כך יהיה קל יותר לשלוף אותו מאוחר יותר. ניתן לעשות זאת למשל על ידי בניית תרשים זרימה או כל תרשים היררכי אחר.

הזיכרון הסמנטי[עריכה]

ארגון הפריטים מתבצע במה שנקרא מודל הרשת ההיררכית. במודל זה פריטי המידע מסודרים בתרשים זרימה ממושג-העל ועד לפרטי מידע שוליים. אם נשאל אדם לגבי אמיתות של הצהרה, זמן התגובה יהיה תלוי במיקום ההיררכי של שני המושגים.

שחזור הסיטואציה[עריכה]

קל יותר להזכר בדבר מסוים כאשר נמצאים פיזית במקום בו יצרנו את אותו פריט מידע. למשל, אם בשגרה של קריאת חדשות עלה בראשנו רעיון מסוים, אך לאחר מכן הוא נשכח כי המשכנו לקרוא חדשות, אפשר להתחיל את השגרה מההתחלה וכשנגיע למקום בו חשבנו על הרעיון, נוכל להזכר באותו רעיון.

כאשר לא ניתן לבצע את החזרה הפיזית לאותו מקום, אפשר לנסות לשחזר את הסיטואציה בדמיון. כך למעשה עובדת ההיפנוזה.

העמקת הבנה[עריכה]

כאשר צריך ללמוד את הרעיון המופיע בקטע קריאה, כדאי לקרוא אותו פעם אחת, לשאול שאלות הבנה לגבי הקטע, ואז לקרוא פעם נוספת, במקום לקרוא אותו שוב ושוב.

שילוב חושים[עריכה]

שילוב קליטת המידע באופן שמיעתי, חזותי ותחושי.

ה.ש.ק.ח.מ.[עריכה]

  1. הצגה - תחילה עוברים ברפרוף על החומר, תוך מתן דגש על כותרות ועל סיכום.
  2. שאלות - מעלים שאלות על כל סעיף בחומר.
  3. קריאה - קוראים את החומר על מנת לענות על השאלות שהועלו.
  4. חזרה - חוזרים על החומר.
  5. מבחן - בשלב זה נזכרים בכותרות הראשיות ובעקבות זאת מנסים להזכר בתוכן.

שיטה זו כוללת מספר שיטות לשיפור זיכרון: ריבוי הקשרים, העמקת הבנה, שינון.

גישות לחקר הזיכרון[עריכה]

הגישה המכניסטית[עריכה]

בגישה זו, ביצועי הזיכרון נמדדים באופן כמותי על ידי חשיפת הנבדק לסדרת גירויים סתמיים אשר אינם נקשרים בשום משמעות זה לזה או לזיכרון קיים. כלומר, אין אסוציאציות, ופריטי הזיכרון אינם מידע ממשי אלא הבלים.

  • ככל שמשננים יותר, השליפה קלה יותר.
  • ככל שהשינון הראשוני רב יותר, כך הזמן הדרוש לשם לימוד מחדש קצר יותר.
  • ככל שהזמן מהשינון הראשוני עובר, כך השליפה קשה יותר.

הגישה היצירתית[עריכה]

בגישה זו רואים את הזיכרון כאמצעי בלעדי לאחסון מידע בעל משמעות, בניגוד לגישה המכניסטית. מחקר הזיכרון עוסק בחשיפת מנגנוני הזכירה והאופן בו מידע מיוצג בזיכרון.

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: זכרון