פסיכולוגיה מדוברת/סיום התהליך:קביעות האובייקט

סיפור על רינה שרבה עם שמוליק בן זוגה. הם היו יחד במיטה והיא רצתה לחבק אותו אך הוא לא רצה. היא בקשה לשוחח עמו והוא התנגד. טען שעיף ואינו רוצה להתוכח בלילה. היא התעקשה והוא הלך לסלון. מאז לא מדברים ויש לה פחד שהוא יתגרש ממנה.
קביעת האוביקט היא מדד היכולת לאהוב והיא נמדדת באופנים שונים. אחד מהם הוא כיצד אנשים מגיבים למצבי פרידה שנגרמים עקב משבר אמון, מריבה, נסיעה ועוד. יש אנשים שאין להם געגועים לצד השני. הם לא ירימו טלפון והוא לא יחסר להם.כשנפגשים הם מתחברים בחזרה. אחרים חשים געגועים עזים. יש כאלו שחשים בדידות. לא בהכרח לפרטנר אלא לאישיות נוכחת שתרגיע את החרדה. אלו מציגים רמות שונות של התפתחות ביכולת לאהוב.
פרידה עקב מריבה מעוררת חשש שיאבדו את האוביקט הרגשי (כמו עם רינה). אחרים מתקשים אחרי ריב לחוש משהו כלפי האוביקט הרגשי. השוני בתגובה הוא תולדה של מידת קביעות האוביקט שנוצקה באדם (148).
ניסוי שבצעה על תינוקות בלימודי פסיכולוגיה: נתנה לתינוק בן חצי שנה ושנה וחצי צעצוע. אחר כך הסתירה אותו במטפחת. התינוק בן חצי שנה שכח ממנו. התינוק המבוגר יותר הרים את המטפחת והמשיך לשח בו. ההתפתחות האינטלקטואלית לקביעות אוביקט שהתפתחה אצל התינוק בן השנה וחצי פירושה שהתינוק הפנים את מושג האוביקט. דהינו שחפץ שנעלם מטווח הראיה אינו הפסיק להתקיים. ההבנה שיש לאוביקט קיום מעבר לשדה הראיה גרמה לתינוק לחפש אותו. ההתפתחות הזו היא תוצאה של ניסיון חיים שלמד את התינוק כי גירוים בעולם סביבו אינם תופעות חד פעמיות ומקריות. יש להם דפוסים שחוזרים על עצמם ומאפינים אותם.
קביעות אוביקט במישור האינטלקטולי מקבעת אותו גם במישור הרגשי. יכולת זו מתפתחת לאט ומגיעה לגיבוש בסיום תהליך הספרציה אינדיבידואציה סביב גיל 3. התפתחות יכולת זו במישור הרגשי לא מבטיח התפתחות כזו במישור האינטלקטואלי. התפתחות זו חשופה לפגיעות ולא בהכרח מתפתחת במלואה. לדוגמה רינה מגיבה כמו הילד בן חצי השנה שחושב שאם חפץ נעלם מראיתה הוא הפסיק את הקשר בניהם.
יכולת קביעות האוביקט במובן הרגשי היא היכולת לאהוב (149) שפירושה הבנה וידיעה שאוביקט רגשי שעזב יחזור. למשל אם אמא הולכת היא תחזור. עבור ילד שאין לו קביעות אוביקט הידיעה כי אמא הולכת היא תחושת הרס ופאניקה.
במובן הרגשי התפתחות יכולת לקביעת אוביקט פירושה הבנה שהזיקה בנינו לבין האוביקט מתקיים ונמשך מעבר לנוכחות המוחשית. כל פרידה פיזית היא גם רגשית ואינה בהכרח מצביעה על הרס. זאת אוומרת שאם אנחנו רבים אנחנו יכולים להמשיך לאהוב. רבים חשים בדומה לרינה או מפחדים להביע את עמדתם מחשש שהם יאבדו את האוביקט. חלק מהאנשים אינם רוצים לראות יותר את האוביקט עמו רב. היכולת לדעת שחרף הכעס, השנאה, הנתק או התוקפנות האהבה והזיקה לא נהרסים כלומר הקשר לא הסתיים היא היכולת לשלב בין האהבה והתוקפנות, לאחד בין הצדדים הטובים והרעים שבאוביקט הרגשי מבלי לחשוש שהרע יהרוס את הטוב.
פנטזיית סינדרלה - הרצון שבן הזוג יענה בדיוק למידות כמו שרגלה של סינדרלה התאימה למידת הנעל שאחד הנסיך. פנטזיה שמונעת שמירה על קשרים מאחר שבן הזוג מתקשה עם הצדדים שפחות חביבים עליו מבן הזוג שלו. המציאות בני זוג צריכים לחיות עם הצדדים האהובים והמאכזבים . סיפור אהבה כמו של קינקייד ופרנצסקה "מהגשרים של מחוז מדיסון" (150) אפשרי רק כשמתקיים מספר ימים. השאלה היא האם כשאנו כועסים על פרטנר אנו יכולים לזכור את הצדדים הטובים או שהרע משתלט על התמונה. כיצד מתפתחת היכולת לשמר על רץף ולא לפצל את בן הזוג לשחור ולבן?
תינוק בן שנה וחצי לומד כי אמו היא ישיות נפרדת ולכן מבחין כי יש בה צד טוב ורע. זו התנסות קשה לילד כי הוא תוהה איך ניתן לסמוך על אמו. לכן הוא מפצל את האמא שתי אמהות ואינו רואה בה אוביקט רגשי שמכיל צדדים שונים. באופן כזה הוא נשען על אמו.לפעמים הפיצול הזה היא גם לצדדים הרעים שלו כשהוא טוען כי "רמי" דמות דמיונית שברה את הכוס ולא הוא. פיצול זה הוא מנגנון הישרדותי הקרוי ספליטינג שמתאים בשלב הפתחותי (151). הילד מאחד את דמות האדם לטובה ולרעה לאור התנסויות חוזרות ונשנות עם האם שגם אם כועסת או מתרחקת היא אוהבת. כשהתנסויות עם האם היא שאהבה היא על תנאי דהינו האם אוהבת אותי רק כשאני עושה מה שהיא רוצה והיא מתנכרת ועוזבת רגשית וחוזרת לאהוב כשמרצים אותה אז חווה הילד כעס שעלול להרוס את אהבה. לפיכך הוא חושש לאחד את הצדדים של האם ולאחד אותם עד הבגרות. לזה יהיה השלכה על קשרי זוגיות. לכולנו יש פיצול. כולנו לפעמים מרגישים שאנו רוצים להרוג את הפרטנר שלנו. כשיש קביעות אוביקט אנו נרגעים וחוזרים להתגעגע ולאהוב ויודעים לסלוח ולא חשים שהכעס הרס כל חלקה טובה. כשהפיצול הופך לדפוס עמוק של האישיות מתפתח סוג של אישיות בעיתית הקרויה הפרעת אישיות. אלו אנשים שיש להם קושי לסלוח אחרי כעס. מלאי חרדה והתוקפנות שלהם הורסת קשרים. חיים את הרגע. תנודתית מבחינה רגשית. רגע הם אוהבים ורגע הבא מנתקים מגע. משמעות הפיצול שאין להם אפשרות לראות ולחוות דברים ברצף והם חיים קשר בצורה חלקית. אלו אנשים שיוצרים קשרים עם בני זוג נשואים שמחיבים מפגשים בתדירות נמוכה וכך נמנעים מחיכוך עם פרטנר שבו הצדדים הרעים יהרסו את הקשר. סוג אחר של חלקיות מאפיין את המתלבטים שיאמרו: טוב לי אתך אבל אני לא מאוהב. הם אינם יכולים לראות את הצד השלילי והחיובי לכלל רגש מגובש ואינטגרטיבי. אחרים מרגישים אהבה אך לא מסוגלים לגור ביחד ושומרים בקנאות על עולם הפרטי (לא יפגשו עם ההורים לדוגמה).
ככל שהקשר עז רצועת הקשר בין בני הזוג קצרה. כשאחד מהם מתחיל לנוע אל מחוץ לקשר עדי להיות לבד ה"רצועה" נמתכת וגוררת את השני להתקרב כדי להפיג את תחושת המתיחות. אם הרצועה תמתח מדי היא תיקרע או תחזור לנקודת ראשית. זהו נשמל לעוצמת הזיקה וחרדת העזיבה. ככל שאנו מתרחקים ופועלים לבד צפה ועולה חרדת העזיבה והזיקה שמקרבת אותנו לפרטנר. מתק בסערת רגשות מאופינת באימפולסיוביות ובתנועת מטוטל של קרבה וריחוק (ספרציה-אינדיבידואציה) ולכן סופו התקרבות ופיוס. פרידה שאין אחריה חזרה לא נעשות בלהט של מריבה או כעס. יש להן טעם של התפוררות איטית, שקטה וכמעט לא מורגשת.