פסיכולוגיה מדוברת/הפרעות אישיות
סימנים להפרעת אישיות היא כאשר אנשים חשים באופן מתמיד כי החיים חסרי משמעות, אינם ראוים לחיות, תחושת ריקנות, החמצה, כניעה והיגררות אחר נסיבות ששולטות בהם המחייבות אותן להסתגל.
עצמי מגובש מאפשר חיים יצרתים ופורים. הפרעת אישיות היא הפרעה קשה בעצמי שפוגעת בחיוניותיו ובתקווה שלו לחיים טובים. בעולם אינדיבידואלי והגשמה עצמית הפרעת האישיות היא שכיחה. מחלה של המאה ה20. אפשר לדמות הפרעת אישיות לבנין שלא הושלם ואינו מצליח להתאחדות לכלל אחדות, יחודיות ונפרדות משל עצמו. התחושה של משהו לא שלם, חסר, שונה מאחרים, ריק פנימי, לא מאפשר לאדם לדלות מתוכו משאבים מוביל לתחושה האופיינית של מי שמוגדר כמתמודד עם הפרעת אישיות. דיכאון, יאוש, מחשבה אובדנית, בדידות, מאבקי קיום מלווים את ההפרעה. חלק מהאנשים צפרשים זאת כחוסר מזל, גורל ולא מודעים לכך שמדובר בהפרעה רגשית. מתמודדים עם הפרעות אישיות מאופינים בגוונים של פיצול כמו תנודות חריפות בביטחון העצמי (עם אנשים מרגישים בטוחים מאוד ועם אחרים פחות ללא שליטה מתי יופיע כל צד), תנודות בין תקופות של הי לדאונים בהם הוא זוכה(228).
חווית ההתפרקות - תחושה כואבת ומיסרת שמשהו בעולם הפנימי מתפרק ויש צורך לאסוף רסיסים ולהדביק אותם לישות אחת. אלו אנשים שקמים עם תחושה זו ומתקשים לצאת מהמיטה ולהתגייס למשימות היום. לעיתים זו תחושת פחד מהתפרקות, תחושת התפרקות, תחושת שבירות, שבריריות וארעיות שאופפת כל תחום בחיי היום יום. התחושה שאין על מי לסמוך ועל מי להישען והכל על כרעי תרנגולת מוביל ליאוש. יש חיפוש אחר נס שיהפוך את מצבם. מרירות, כעס, שנאה, קנאה ונקמה הם תחלואה נלוות.
חלק מהאנשים חווים את עצמם כצופים מבחוץ. כלפי חוץ הם מחיכים, מאושרים ומקרינים ברק של הצלחה אך החוויה הסוביקטיבית שלהם מנותקת ממה שמופגן כלפי חוץ ועומדת בהיפוך לזוהר של העטיפה. לעיתים מדובר בוורקוהולים (מכורים לעבודה) שאין להם מעבר לקיום בעבודתם. אחרים חיים בבלגן של חובות, משפטים, אי שקט , התמוטטות עסקים, בריאות לקויה, התמכרות, ריבים ועוד.
ההפרעה מתפתחת בשל לקוי בהתפתחות או בעצירה ההתפתחותית. חוית היאוש שבמרכז החוויה הסוביקטיבית מקורה בתלות בסיסי של התינוק בדמויות מטפלותשאינו מצליח להפעיל (229) את הסביבה להבנת צרכיו מובילה אותו לתחושת חוסר אונים. חזרה על התנסות זו מובילה ליאוש. חווית כישלון זה עם הסביבה פוגעת בקיומו של העצמי של התינוק ומטלטלת אותו באופן ששובר ברצף הנינוח לבנית תחושת עצמית יציבה. בשלבים הראשונים של ההתפתחות נחוץ בניה של תחושת קיום עצמית ברורה. רצף נינוח של חוויות מבלי שהעצמי יצטרך להתגייס כדי להגן על עצמו מזעזועים באים. כשהעצמי אינו מתאחד ומתגבש ליחידה אחדותית, גריעני העצמי נותרים שברירים ולא מחוברים ומפתחים מעטפת חיצונית נוקשה בדמות של הגנות. הגנות אלה מגוננות וחונקות את ההתפתחות ואת הביטוי העצמי הספונטי. כשביטוי זה אינו מתאפשר העצמי אינו מתפתח. התפתחות יצירתית ובונה היא דרך חויה בלתי אמצעית עם העולם. מפגש עשיר זה מניב אסוציאציות ותגובות חדשות, אותנטיות ויצירתיות.
לכולם יש פוטנציאל מולד שמימוש שלו נותן חוויה של סיפוק ומשמעות. עצמי העוטף עצמו במעטפת נוקשה של הגנות יוצר נתק בין החוויות הפנימיות האותנטיות לבין אופן הפעולה החיצוני. השיקולים שמפעילים את האישיות הם שיקולים כדאיות, חשש מחרדה וניסיונות לרצות ולהתאים עצמנו למציאות. במקביל מתפתח תחושה של זיוף שמי שפועל במציאות זה לא "אני" אלא שלוחה מזויפת. האני האמיתי קבוא בפנים ואינו מתעשר מהמפגש עם אנשים. כאשר מעטפת חיצונית היא המחזקת את גרעיני העצמי ולא "דבק" פנימי כל סדק מטלטל ומעורר חשש מהתפרקות. מבנה רגשי שהמעטפת החיצונית שלו רכה וגמישה ובעל עוגן פנימי מגובש (230) מוכיח עצמו כחזק ומפותח בהתמודדיות הנדרשת עם המציאות.