פייתון/פייתון גרסה 2/קבצי אצווה
קובץ אצווה
הוא קובץ המכיל סדרת פקודות למערכת ההפעלה. אפשר להשתמש בקבצי אצווה, לדוגמה, למטלות תחזוק-מערכת שונות, לדוגמה ניהול גרסאות או גיבוי. פייתון, כשפת דבק, מתאימה במיוחד לכתיבת קבצי אצווה מתוחכמים (ראו לדוגמה את התוכנה החופשית mercurial לניהול גרסאות).
דוגמה רצה
[עריכה]נרצה לכתוב תוכנית add.py המקבלת שני מספרים, ומדפיסה את סכומם. בחלון הפקודות, המשתמש יוכל להשתמש בה כך:
add.py 2 3
5
add.py 1 1
2
הבעיות שאותן נפתור
[עריכה]בכתיבת קובץ אצווה יש שתי בעיות מיוחדות שאינן קיימות לרוב בתוכניות רגילות. נעבור עליהן כאן.
הפעלה כפקודת מערכת
[עריכה]כדי להעתיק קובץ בשם foo לקובץ בשם bar, אפשר לפתוח חלון פקודות, ולכתוב פקודה מתאימה. במערכת לינוקס, לדוגמה, אפשר לכתוב:
cp foo bar
ובמערכת חלונות אפשר לכתוב
copy foo bar
עד עתה ראינו בספר תוכניות שאפשר להריצן מחלון הפקודות כך:
python add.py 2 3
5
כלומר, המשתמשים מבקשים ממערכת ההפעלה להריץ את python על הקובץ add.py. בכתיבת קובץ אצווה, עם זאת, נרצה שיהיה אפשר לכתוב כך:
add.py 2 3
5
כלומר, המשתמשים מבקשים ממערכת ההפעלה להריץ את קובץ האצווה add.py שרק במקרה כתוב בפייתון. איננו רוצים להכריח את המשתמשים להריץ במודע את python, או אפילו לדעת מה השפה בה נכתב קובץ האצווה. למעשה, יכולנו לקרוא לקובץ האצווה add, ולהריצו כך:
add 2 3
5
העברת פרמטרים לתוכנית
[עריכה]כבר ראינו שאפשר להעביר פרמטרים לפונקציות. באופן דומה, המשתמשים יכולים להעביר פרמרטרים לתוכניות שלמות.
לדוגמה, כאשר כותבים
cp foo bar
או
copy foo bar
אז foo וbar מועברות לתוכנית.
באותו אופן, כאשר כותבים
add.py 2 3
5
אז יש להעביר את 2 ו3 לתוכנית. בפרק זה נראה כיצד פייתון מאפשרת זאת.
החזרת סטטוס למערכת ההפעלה
[עריכה]שבנג!
[עריכה]#!/usr/bin/env python
מציאת מספר הפרמטרים
[עריכה]המשתנה sys.argc מתאר את מספר הפרמטרים שהעביר המשתמש ועוד אחת (מסיבות היסטוריות, גם שם התוכנית נחשבת פרמטר). כך, לדוגמה, אם המשתמש הקליד
add.py 2 3
אז sys.argc הוא 3.
נתחיל בבדיקה שקיבלנו את מספר המשתנים הנכון:
#!/usr/bin/env python
import sys
def usage():
print 'usage: add.py <num1> <num2>'
if sys.argc != 3
usage()
sys.exit(-1)
הפונקציה usage מדפיסה את צורת השימוש הנכונה בפונקציה. לאחר שבונים אותה, בודקים אם מספר הפרמטרים תקין. אם לא, קוראים לפונקציה, ולאחר מכן יוצאים מהתוכנית. השורה
sys.exit(-1)
מסיימת את התוכנית, ומודיעה למערכת ההפעלה שארעה בעיה (במקרה זה, ניסיון להשתמש בתוכנית שלא כתכנונה). לא נתעמק בכך כעת.
גישה לפרמרטרים
[עריכה]הפרמטרים נמצאים כולם ברשימה בשם sys.argv. כאמור, האיבר הראשון הוא פשוט שם התוכנית. נשים לב שאיברי הרשימה הם כולם מחרוזות. כלומר, אם המשתמש הקליד
add.py 2 3
אז sys.argv הנו הרשימה:
['add.py', '2', '3']
כפי שראינו, נצטרך להמיר את המחרוזות - לדוגמה נצטרך להמיר את המחרוזת '2' למספר 2. נעשה זאת כך
num1 = float(sys.argv[1])
num2 = float(sys.argv[2])
כל שנותר הוא להדפיס את התוצאה:
print num1 + num2
להלן קובץ האצווה עד כה.
#!/usr/bin/env python
import sys
def usage():
print 'usage: add.py <num1> <num2>'
if sys.argc != 3
usage()
sys.exit(-1)
num1 = float(sys.argv[1])
num2 = float(sys.argv[2])
print num1 + num2
טיפול בקלטים שגויים
[עריכה]#!/usr/bin/env python
import sys
def usage():
print 'usage: add.py <num1> <num2>'
if sys.argc != 3
usage()
sys.exit(-1)
try:
num1 = float(sys.argv[1])
num2 = float(sys.argv[2])
except:
usage()
sys.exit(-1)
print num1 + num2
ראו גם
[עריכה]
| - | קבצי אצווה | - |