ערבית/ספרותית/צורת הזוגי

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אף על פי שבשפה העברית המודרנית זוג נכלל שבקטגוריה המספרית של רבים, בשפה הערבית אין זה כך. זוג, כלומר שני עצמים, הם קטגוריה מספרית נפרדת ומסומנים בצורה שונה. יש להם ריבוי אחר, פעלים אחרים וכינויים אחרים. בעבר הדבר היה כך גם בעברית, ואף נשארו היום סימנים לכך, כגון השימוש במילים "משקפיים" ו"נעליים".

שם עצם ותואר[עריכה]

ריבוי שם עצם לצורת זוגי נעשית על ידי הוספה של סיומת. הדבר זהה לשמות עצם ולתארים.
אם השם משמש ביחסה הראשונה - כלומר, אם השם המדובר הוא נושא המשפט או הנשוא השמני - התוספת תהיה -َانِ
אם הוא משמש ביחסות השנייה או השלישית - כלומר, אם הוא משמש כמושא ישיר, כנושא המשפט בפסוקית, כשם אחרי מילית יחס או כסומך - הסיומת תהיה -َيْنِ.
במקרה של תא מרבותא (ة) בסוף המילה, היא תהפוך לתא רגילה (ت).

סמיכות או כינוי כניין[עריכה]

במקרה של סמיכות, או במקרה של כינוי קניין, תישמט הن שחותמת את השם. במקרה של כינוי קניין, יופיע כינוי קניין זהה באופן כללי לכינוי קניין, לבד ממספר שינויים קטנים.
כינוי הקניין של גוף ראשון ביחיד הינו يَ. ביחסות השנייה והשלישית הي של סיומת הזוגי תיטמע בתוך הסיומת של כינוי הקניין, והדבר יסומן בשאדה.
תנועת הצ'מה, בבואה אחרי ي חסרת תנועה, כלומר מסומנת בסוכון, היא תנועה חלשה. כאשר גם העיצור שמלווה בה הוא חלש, היא תשתנה לכסרה. לכן הסיומות هُ, هُمْ ו-هُنَّ משתנות ל-هِ, هِمْ ו-هِنَّ ביחסות השנייה והשלישית.

פועל[עריכה]

צורת הזוגי בפועל משמשת רק לגופים השני והשלישי. הגוף הראשון זהה לגוף ראשון רבים. הגוף השני זהה לזכר ולנקבה.

עבר[עריכה]

כדי לציין פועל שנושאו בא בצורת הזוגי, יש להוסיף סיומת לצורת הבסיס (גוף שלישי יחיד).

  • גוף שני (זכר ונקבה): -ْ تُمَا
  • גוף שלישי (זכר): -َا
  • גוף שלישי (נקבה): تَا

באופן כללי, הסיומת היא ا כאם קריאה, עם תנוחת הפתחה לפניה במידה הצורך. צורת הבסיס היא המקבילה ביחיד או ברבים, שלא באופן קבוע.

עתיד[עריכה]

הסיומת שחותמת את הפועל הזוגי, בצורת העתיד שלו, היא -َا. סיומת זו מצטרפת לצורת היחיד של הפועל. לכן, בגלל הזהות בין צורת גוף שני יחיד לגוף שלישי יחידה, גם צורת הזוגי בגוף שני זהה לצורת הזוגי בגוף שלישי, נקבה.

ציווי[עריכה]

ישנה רק צורת ציווי אחת בפועל הזוגי, שמשמשת הן למילים ממין זכר והן למילים ממין נקבה. צורה זו נגזרת מצורת הציווי של היחיד, וכדי לקבל אותה יש להוסיף את הסיומת -َا.

כינויים[עריכה]

כינוי הגוף של צורת הזוגי הוא أَنْتُمَا בגוף שני, ו-هُمَا בגוף שלישי.
כינוי הקניין, שהינו זהה לכינוי המושא, נגזר מכינוי הקניין של אותו גוף בצורת רבים עם תוספת של סיומת -َا. לכן, במקרה של גוף ראשון הכינוי יהיה كُمَا ובמקרה של גוף שלישי هُمَا.
כינוי הזיקה נגזר מכינוי הזיקה של צורת היחיד. לה מוסיפים את הסיומת של שמות העצם, כלומר -َانِ
ביחסה ראשונה ו--َيْنِ ביחסות השנייה והשלישית.
הכינוי הרומז גם הוא נקבע לפי היחסה, בהוספת הסיומת. צורת הבסיס תהא هٰذ לזכר ו-هَات לנקבה.