ערבית/ספרותית/כינויי הקניין

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כינויי הקניין שלי שלך ודומיהם בערבית הם מחוברים בלבד: كَلْبِي כּלבי, ולא מופרדים כמו בעברית בה אפשר לומר כלבִּי (בעברית מקראית וכיום בעברית במשלב גבוה) ואפשר לומר הכלב שלי. כינוי הקניין החבור מיידע את המילה, כמו בעברית: כלבי הוא הכלב שלי. كَلْبِي

אפשר להוסיף בערבית לי אחר המילה המיודעת, אך רק במשפט הבהרה בו הקניין הוא לוואי. (הדומה לאמירה בעברית מקראית: הבת הזו היא לי) אך לא כתחליף לכינוי הקניין החבור במשפטים רגילים.

לעומת זאת בעברית החדשה בימינו, ממעטים להשתמש בכינוי הקניין החבור בשפת הדיבור ובמשלב הנמוך, והוא נותר בעיקר בשפה הכתובה, במשלב הגבוה של העברית המדוברת, ובציטוטים מעברית מקראית ו"לשון חכמים".

ההטעמה בערבית בתנועה שלפני הסוכון או בתנועה הארוכה האחרונה.

כינוי הקניין א' = שלי[עריכה]

كَلْبِي כמו בעברית: כַּלבּי - במשמעות הכלב שלי.

כינוי הקניין בגוף ראשון (מדבר) (שלי) נוצר בעזרת הוספת כסרה + האות ي,

לדוגמה: כלבי = كَلْبِي, חברי = رَفِيقِي, בית ספרי = مَدْرَسْتِي.

כינוי הקניין ב' = שלך[עריכה]

كَلبُكَ كَلبُككِ (כַּלְבֻּךַּ כלכַּלְבֻּךִּ לעומת העברית: כַּלְבְּךָ כּלְבֵּךְ)

כינוי הקניין בגוף שני (נוכח) (שלְךָ, שלָךְ) דומה מעט לעברית, אך שונה ממנו בכמה דרכים:

  • הן לזכר והן לנקבה הוא נוצר כמו בעברית על ידי הוספת ך كَ בסוף המילה.
  • הן לזכר והן לנקבה בערבית מתווספת תנועת דמה (קוּבוּץ) לאות האחרונה של השורש
בעברית לעומת זאת בזכר כינוי הקניין הוא בשווא (ספרְך, ביתְּך) ובנקבה בצֵירֵי (ספרֵך, ביתֵּך).
  • בערבית האות ךּ מושמעת בצליל k, כמו כּ בדגש קל. לעומת העברית בה יש ך רפה.
  • בערבית האות ךּ מונעת -לזכר בפתחא ובנקבה בקצרא.
בעברית רק הזכר מונע בקמץ (ביתךָ) והנקבה נותרת בשווא (ביתֵךְ)
  • הטעמת המילה בהברה הראשונה
לעומת הטעמת מלרע בעברית (בהברה האחרונה)

שלךָ - זכר[עריכה]

בזכר נוכח כינוי הקניין (החבור) הוא על ידי תנועת דמה + كَ (כּאף בתנועת פתחה = כַּה). ההטעמה היא מלעילית, על האות האחרונה של השורש.

לדוגמה: بَيْتُكَ - ביתךָ (בַּיְתֻּכַּ), تِلْمِيذُكَ - תלמידךָ (תִּלְמִידֻֿ'כַּ)

שלך - נקבה[עריכה]

בנקבה נוכחתכינוי הקניין (החבור) הוא על ידי דמה + كِ (כּאף בתנועת כסרה = כִּי),

לדוגמה: مُعَلِّمُكِ - מוֹרֵךְ (המורֶה שֶׁלָּך, מֻעַלְלִמֻכִּ), دَارُكِ - דירתֵךְ (דַארֻכִּ).

כינוי הקניין ג' = שלו, שלה[עריכה]

كَلْبُهُ كَلْبُهَ (כַּלְבֻּהֻ כַּלְבֻּהַ, בעברית: כַּלבּוֹ כַּלבָּהּ) כינוי הקניין בגוף שלישי (נסתר) (שלו, שלה) דומה במידה רבה לעברית המקראית אך עם תנועה עגולה.

שלו זכר[עריכה]

כינוי הקניין בזכר נסתר הוא על ידי הוספת דמה + هُ (הא בתנועת דמה = הוּ),

לדוגמה: ثَوْبُهُ - בגדו (תַֿ'וְובֻּהוּ), دَوْرُهُ - תּוֹרוֹ (התור שלו, ובערבית: דַוְורֻהוּ)

שלה נקבה[עריכה]

כינוי הקניין בנקבה נסתרת הוא על ידי הוספת דמה + هَا (הא בתנועת פתחה = הַ) ובכתב נוספת אליף לא נשמעת בסוף המילה,

לדוגמה: يَدُهَا - ידה (יַדֻהַא), مَدْرَسْتُهَا - בית ספרה (קראו מַדְרַשׂתֻּהַא).


- כינויי הקניין -