ערבית/ספרותית/הבניינים

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בערבית font face="Scheherazade,Lateef">فَعَلَ

2. فَعَّلَ

3. فَاعَلَ

4. أَفْعَلَ

5. تَفَعَّلَ

6. تَفَاعَلَ

7. إِنْفَعَلَ

8. إِفْتَعَلَ

9. إِفْعَلَّ (נדיר יחסית)

10. إِسْتَفْعَلَ

קיימים 5 בניינים נוספים בערבית, אך אין משתמשים בהם יותר בתקופתנו. כמו-כן, אין נדרשת ידיעת בניינים אלו במבחני הבגרות בישראל.

חוקרים מערביים מודרניים מספרו את הבניינים מ-1 עד 10. הסדר בו הבניינים מופיעים לעיל הוא הסדר בו מספרו החוקרים את הבניינים. כבעברית, אותיות השורש מסומנות באותיות פ-ע-ל (בערבית- פאא'-עין-לאם: فعل). גם את הבניינים בערבית ניתן להטות בזמנים השונים, להוסיף אליהם כינוי מושא חבור וכו'. בבחינת הבגרות (יחידת לימוד אחת), נכון לקיץ 2014 נדרשים רק תשעה בניינים, כיוון שהתשיעי לא נלמד. להלן טבלאות ובהן הסיומות הייחודיות לכל גוף בכל זמן, וכן ההטיות של הבניינים בזמנים השונים:

זמן עבר[עריכה]

בזמן עבר יש להציב את אותיות השורש במקום אותיות פ-ע-ל בשם הבניין. לאחר-מכן יש להוסיף את הסיומת הייחודית לאותו גוף.
הערה: בזמן עבר בערבית אין מוספיות תחיליות!.

לדוגמא: שורש عقد בבניין 7 (إِنْفَعَلَ) בגוף אתן (أنْتُنَّ): ‏إنْعَقَدْتُنَّ .

מס'
הבניין
שם
הבניין
אני אתה את הוא היא אנחנו אתם אתן שניכם הם הן שניהם שתיהן
1 فَعَلَ فَعَلْتُ فَعَلْتَ فَعَلْتِ فَعَلَ فَعَلَتْ فَعَلْنَا فَعَلْتُمْ فَعَلْتُنَّ فَعَلْتُمَا فَعَلُوا فَعَلْنَ فَعَلَا فَعَلَتَا
2 فَعَّلَ فَعَّلْتُ فَعَّلْتَ فَعًّلْتِ فَعَّلَ فَعَّلَتْ فَعَّلْنَا فَعَّلْتُمْ فَعَّلْتُنَّ فَعَّلْتُمَا فَعَّلُوا فَعَّلْنَ فَعَّلَا فَعَّلَتَا
3 فَاعَلَ فَاعَلْتُ فَاعَلْتَ فَاعَلْتِ فَاعَلَ فَاعَلَتْ فَاعَلْنَا فَاعَلْتُمْ فَاعَلْتُنَّ فَاعَلْتُمَا فَاعَلُوا فَاعَلْنَ فَاعَلَا فَاعَلَتَا
4 أَفْعَلَ أفْعَلْتُ أفْعُلْتَ أفْعَلْتِ أفْعَلَ أفْعَلَتْ أفْعَلْنَا أفْعَلْتُمْ أفْعَلْتُنَّ أفْعَلْتُمَا أفْعَلُوا أفْعَلْنَ أفْعَلَا أفْعَلَتَا
5 تَفَعَّلَ تَفَعَّلْتُ تَفَعَّلْتَ تَفَعَّلْتِ تَفَعَّلَ تَفَعَّلَتْ تَفَعَّلْنَا تَفَعَّلتُمْ تَفَعَّلْتُنَّ تَفَعَّلتُمَا تَفَعَّلُوا تَفَعَّلْنَ تَفَعَّلَا تَفَعَّلَتَا
6 تَفَاعَلَ تَفَاعَلْتُ تَفَاعَلْتَ تَفَاعَلْتِ تَفَاعَلَ تَفَاعَلَتْ تَفَاعَلْنَا تَفَاعَلْتُمْ تَفَاعَلْتُنَّ تَفَاعَلْتُمَا تَفَاعَلُوا تَفَاعَلْنَ تَفَاعَلَا تَفَاعَلَتَا
7 إِنْفَعَلَ إِنْفَعَلْتُ إِنْفَعَلْتَ إِنْفَعَلْتِ إِنْفَعَلَ إِنْفَعَلَتْ إِنْفَعَلْنَا إِنْفَعَلْتُمْ إِنْفَعَلْتُنَّ إِنْفَعَلْتُمَا إِنْفَعَلُوا إِنْفَعَلْنَ إِنْفَعَلَا إِنْفَعَلَتَا
8 إِفْتَعَلَ إِفْتَعَلْتُ إِفْتَعَلْتَ إِفْتَعَلْتِ إِفْتَعَلَ إِفْتَعَلَتْ إِفْتَعَلْنَا إِفْتَعَلْتُمْ إِفْتَعَلْتُنَّ إِفْتَعَلْتُمَا إِفْتَعَلُوا إِفْتَعَلْنَ إِفْتَعَلَ إِفْتَعَلَتَا
9 إفْعَلَّ إفْعَلَلْتُ إفْعَلَلْتَ إفْعَلَلْتِ إفْعَلَّ إفْعَلَّتْ إفْعَلَلْنَا إفْعَلَلْتُمْ إفْعَلَلْتُنَّ إفْعَلَلْتُمَا إفْعَلُّوا إفْعَلَلْنَ إفْعَلَّا إفْعَلَّتَا
10 إِسْتَفْعَلَ إِسْتَفْعَلْتُ إِسْتَفْعَلْتَ إِسْتَفْعَلْتِ إِسْتَفْعَلَ إِسْتَفْعَلَتْ إِسْتَفْعَلْنَا إِسْتَفْعَلْتُمْ إِسْتَفْعَلْتُنَّ إِسْتَفْعَلْتُمَا إِسْتَفْعَلُوا إِسْتَفْعَلْنَ إِسْتَفْعَلَا إِسْتَفْعَلَتَا

זמן עתיד[עריכה]

בזמן עתיד צורת הבנייה של הפעלים מעט יותר מורכבת:
1. תחילה יש לרשום את אות אית"ן המתאימה לגוף הדרוש. אותיות האית"ן בערבית זהות ממש לאותיות אית"ן בעברית.

  • ا (אליף) - תבוא רק בגוף ראשון יחיד (אני).
  • ي (יא) - תבוא בגופים: נסתר (הוא), נסתרים (הם), נסתרות (הן).
  • ت (תא) - תבוא בגופים: נוכח (אתה), נוכחת (את), נסתרת (היא), נוכחים (אתם), נוכחות (אתן).
  • ن (נון) - תבוא בגוף מדברים (אנחנו) בלבד.

הערות:

  • שימו לב כי כל הגופים (למעט נסתרות, הערה בהמשך) בערבית מקבלים את אותן אותיות אית"ן שמקבלים הגופים בעברית. עובדה זו יכולה להקל בזכרון האותיות המתאימות לכל גוף.
  • גוף נסתרות (הן), על אף שבעברית מקבל ת' כאות אית"ן בעתיד (הן תִּלְמַדְנָה), בערבית יקבל י' (ي) בזמן עתיד (הן "ילמדנה").

2. שנית, יש לכתוב את אותיות השורש בתוספת המוספיות של הבניין (זאת בהתאם לכללים המופיעים בהמשך) ובהתאם לניקוד המיוחד לו- לכל בניין מוספיות וניקוד שונה ומיוחד.

3. שלישית, יש להוסיף את סיומת הגוף המתאימה. טבלת סיומות הגופים בזמן עתיד מופיעה להלן:

זמן עתיד
גופים שאינם מצריכים סיומת גופים המצריכים סיומת
הגוף הסיומת (האות לאם מסמלת את לה"פ)
אתה את لِينَ
הוא אתם لُونَ
היא הם
אני אתן لْنَ
אנחנו הן

חוקי בניית הפעלים בבניינים השונים בזמן עתיד[עריכה]

בניין מס' 1[עריכה]

  1. אות אית"ן תנוקד בפתחה תמיד.
  2. לאחר מכן תופענה אותיות השורש בזו אחר זו. כללי הניקוד:
    1. אות השורש הראשונה תופיע בשווא (סוכון).
    2. אות השורש השנייה תקבל ניקוד לפי הנתון (הסבר בהמשך).
    3. אות השורש השלישית תקבל דמה, אלא אם כן יש להוסיף לה מוספית סופית (הסבר בהמשך).
  3. לסיום, במידה ויש צורך (הסבר רצ"ב) יש להוסיף סיומת לפועל.

הערות:

  • לכל פועל שמופיע בבניין מס' 1 בלבד, יצורף (בבחינות בית-ספריות ובבחינות בגרות) נתון (לעתים נקרא משקל), והוא מסמל את סימן הניקוד שיש לשים על ע' הפועל. סימן זה משתנה בהתאם לשורש, ואין צורך לזכור זאת בע"פ.
  • את עשרת הגופים ניתן לחלק ל-2 קבוצות (בהקשר זה): גופים המקבלים סיומת, וגופים שאינם מקבלים סיומת. ניתן לדעת אם הגוף מקבל סיומת או לא לפי המקבילה בעברית. דוגמה: אם יש צורך לכתוב בערבית פועל ששורשו كتب בזמן עתיד בגוף נוכחת, אז ממירים את הפועל לעברית- ומקבלים תכתבי. לפועל זה כמובן יש סיומת, ולכן גם בפועל המקביל בערבית תהיה סיומת. טבלת הסיומות לגופים מופיעה לעיל.

בניינים מס' 2 ו-3[עריכה]

  1. אות אית"ן תנוקד בדמה תמיד.
  2. לאחר מכן תופענה שלוש אותיות השורש בזו אחר זו:
    1. פה"פ תנוקד בפתחה תמיד. (בבניין 3 בלבד יש להוסיף אליף מאריכה אחרי פה"פ).
    2. עה"פ תנוקד בכסרה תמיד[1]. (בבניין מס' 2 תופיע שדה על עה"פ).
    3. לה"פ תנוקד בדמה, אלא אם כן יש להוסיף לה מוספית סופית.
  3. לסיום, במידת הצורך יש להוסיף סיומת לפועל.

הערות:

  • שיטה לזכירת הניקוד של אותיות השורש היא המילה שוּלָמִית (שם של נקבה). הצליל של השם שולמית זהה לצליל שפעלים בבניינים 2 ו-3 יוצרים בזמן עתיד.
  1. ^ למעט בינוני פעול

בניין 4[עריכה]

צורת העתיד של בניין זה זהה לצורת העתיד של בניינים 2 ו-3 מלבד שינוי אחד: פה"פ תקבל סוכון במקום פתחה.

הערות:

  • שיטה לזכירת הניקוד של אותיות השורש היא המלה כורדי. צליל השם כורדי זהה לצליל שהפועל בבניין 4 יוצר בזמן עתיד, וכן בצורת הבינוני פועל.

בניינים 5 ו-6[עריכה]

  1. אות אית"ן תנוקד בפתחה תמיד.
  2. לאחר מכן תבוא ת' (ت) הבניין. ניקודה: פתחה.
  3. כעת תבואנה 3 אותיות השורש:
    1. פה"פ תנוקד בפתחה תמיד. (בבניין 6 בלבד יש להוסיף אליף מאריכה אחרי פה"פ).
    2. עה"פ תנוקד בפתחה תמיד. (בבניין מס' 5 תופיע שדה על עה"פ).
    3. לה"פ תנוקד בדמה, אלא אם כן יש להוסיף לה מוספית סופית.
  4. לסיום, במידת הצורך יש להוסיף סיומת לפועל.

הערות:

  • שימו לב: ההבדלים בין בניינים 5 ו-6 הם אותם ההבדלים שבין בניינים 2 ו-3. עובדה זו יכולה להקל בזכרון הדברים.
  • שיטה לזכירת הצורה: בשני הפעלים מופיעות 4 פתחות רצופות!. מילים שיעזרו לזכירת הכלל הן: רעננה וצ'קלקה. שמיעת הפעלים עשויה לעזור גם כן.

בניין 7[עריכה]

  1. אות אית"ן תנוקד בפתחה תמיד.
  2. לאחר מכן תבוא נ' (ن) הבניין. הניקוד: סוכון.
  3. כעת תבואנה שלוש אותיות השורש:
    1. פה"פ תנוקד בפתחה.
    2. עה"פ תנוקד בכסרה.
    3. לה"פ תנוקד בדמה, אלא אם כן יש להוסיף לה מוספית סופית.
  4. לסיום, במידת הצורך יש להוסיף סיומת לפועל.

בניין 8[עריכה]

  1. אות אית"ן תנוקד בפתחה תמיד.
  2. לאחר מכן תבוא פה"פ. ניקודה יהיה סוכון.
  3. כעת תבוא ת' (ت) הבניין בפתחה.
  4. עה"פ תנוקד בכסרה.
  5. לה"פ תנוקד בדמה, אלא אם כן יש להוסיף לה מוספית סופית.
  6. לסיום, במידת הצורך יש להוסיף סיומת לפועל.

הערות:

  • הניקוד (ואך ורק הוא) של בניין 7 זהה לחלוטין לניקוד של בניין 8 בעתיד. ניתן יהיה להבחין בעובדה זו גם בשמיעת הפועל. הדבר עשוי להקל בזכרון הצורות.

שיטה לזכירת הניקוד של אותיות השורש היא המילה גן העיר וכן 'חנתריש'

בניין 10[עריכה]

  1. אות אית"ן תנוקד בפתחה תמיד.
  2. שניה תבוא ס' (س) הבניין בסוכון.
  3. לאחר מכן תבוא ת' (ت) הבניין. הניקוד: פתחה.
  4. כעת תבואנה שלוש אותיות השורש:
    1. פה"פ תנוקד בסוכון.
    2. עה"פ תנוקד בכסרה.
    3. לה"פ תנוקד בדמה, אלא אם כן יש להוסיף לה מוספית סופית.
  5. לסיום, במידת הצורך יש להוסיף סיומת לפועל.

הערות:

  • ניקודו של בניין זה בזמן עתיד נשמע דומה מאוד לבניינים 7 ו-8. עם זאת, יש להבחין בשוני (סוכון באמצע). סימן לזכירת העתיד בבניין 10 הוא 'אף-על-פי'.

ציווי[עריכה]

צורת הציווי הבסיסית נגזרת לרוב מגוף נוכח, תוך השמטת אות אית"ן ושינוי הניקוד על לה"פ לסוכון. כדי להמיר לשלושת הגופים האחרים מוסיפים סיומת.

  • נוכחת: לה"פ עם כסרה, ואחר כך י' כאם קריאה (ِلِي).
  • נוכחים: לה"פ עם דמה, ואחר כך ו' כאם קריאה וא' נחה (لُوا).
  • נוכחות: לה"פ עם סוכון, ואחר כך נ' בתנועת פתחה (لْنَ).

משקלי הבסיס של צורת הציווי מפורטים להלן:

1. اُفْعُلْ (הערה: על הא' ועל עה"פ נמצאת תנועת עה"פ של השורש, אותה תנועה המשמשת להטיה בזמן הווה-עתיד.)

2. فَعِّلْ


3. فَاعِلْ


4. أَفْعِلْ


5. تَفَعَّلْ


6. تَفَاعَلْ


7. إِنْفَعِلْ


8. إفْتَعِلْ


10. إِسْتَفْعِلْ

צורות הבינונים[עריכה]

כמו בעברית, גם בערבית יש צורות בינוני פועל ופעול. בעוד בעברית מדובר בפועל בזמן הווה, בערבית מדובר במשקלים שנגזרים מהפועל ומשמשים כשמות עצם או תואר. בינוני פועל הוא הצורה הפעילה של הפועל (דוגמת בונה או שומר), בעוד הבינוני הפעול הוא הצורה הסבילה של הפועל (דוגמת שמור או אכול). המשקל הבסיסי הוא של צורת היחיד, וכדי להמיר לגופים אחרים מוסיפים סיומות.

  • יחידה: לה"פ עם פתחה, ואחר כך תא מרבותא (ِلَة).
  • נוכחים: לה"פ עם דמה, אחר כך ו' כאם קריאה ונ' בפתחה (لُونَ).
  • נוכחות: לה"פ עם פתחה, אחר כך א' כאם קריאה ואז ת' (لَات).

משקלי הבסיס של הבינוני (פועל ופעול) מופיעים להלן:

מספר הבניין בינוני פועל בינוני פעול
1 فَاعِل مَفْعُول
2 مُفَعِّل مُفَعَّل
3 مُفَاعِل مُفَاعَل
4 مُفْعِل مُفْعَل
5 مُتَفَعٌِل مُتَفَعٌَل
6 مُتَفَاعِل مُتَفَاعَل
7 مُنْفَعِل مُنْفَعَل
8 مُفْتَعِل مُفْتَعَل
10 مُسْتَفْعِل مُسْتَفْعَل

צורת מקור[עריכה]

המקור של הפועל (או המצדר) הוא למעשה שם הפעולה. מדובר בשם עצם שנגזר מהפועל ומתאר אותו, כמו שמירה או אכילה. המשקלים שבעזרתם גוזרים את המקור מפורטים להלן:

1. אין משקל קבוע.


2. تَفْعِيل - סימן לזכירה: 'תקליט'


3. مُفَاعَلَة (בשורשים מסוימים קיימת בנוסף צורה קצרה: فِعَال )


4. اٍِفْعَال - סימן לזכירה: 'אסלאם'


5. تَفَعُّل


6. تَفَاعُل - סימן לזכירת 5+6: 'חבקוק', 'תעלול'.


7. إِنْفِعَال


8. إفْتِعَال


10. إِسْتِفْعَال


- הבניינים -