סלסה קובנית על פי מדיה נוצ'ה/מונחים/Cantante

Cantante

קנטאנטה

בספרדית "זמר", זהו הכינוי למוביל הרואדה.

הסבר המושג

בהובלת רואדה בסגנון הישן תפקידו היה לספר או לשיר טקסט, כאשר הרואדה מגיבה לטקסט הנאמר בביצוע וריאציות.

בתקופה המודרנית החלו אלו שימשו בתפקיד הקנטאנטה להשתמש בקריאות ללא שום קשר נראטיבי ביניהן או התייחסות למשמעות המילים, וזו גם צורת ההובלה המקובלת ביותר בישראל ובעולם.

הובלת רואדה בסגנון הישן

בסגנון הישן ממועדוני הקאסינו, שממנו הגיע שמו של הקנטאנטה, היה הקנטאנטה מספר סיפור ובו משולבות מילות קוד שהיו מוכרות לכל חברי הקבוצה הרוקדת. כשהיתה נאמרת מילת קוד היה צריך לבצע וריאציה בהתאם.

צורת ההובלה הפכה את הרואדה לסוג של שעשוע חברתי, במסגרתו מי שלא היה מרוכז מספיק והיה מפספס, היה צריך לצאת מהמעגל, עד שנשאר רק המנצח.

מסגנון ההובלה הזה הגיעו שמות הוריאציות כגון "דאמה" (תן לי), "סומבררו" (כובע), "סטנטה" (שנות השבעים), "אבניקו" (מניפה) שהיו משולבות בתוך הסיפור. זאת בניגוד לסגנונות סלסה אחרים שבהם הריקוד הוא זוגי בלבד, ולפיכך גם שמות הוריאציות בהם נשארו רצף מילות תיאור ולא מילת-קוד.

על פי: עופר ולדמן דוגמה לסיפור שניתן לספר ברואדה: "הלכתי אתמול עם הבת-דודה שלי חואנה הקובנית, כן זאת, מכירים? איתה ועם הבת שלה אוולין, אז הלכנו לקנות כובע. עלה לי שבע פזו. חטפתי חום, מזל שהיתה שם מניפה. אחרי זה הלכנו לאכול בקנטאקי פרייד צ'יקן, אמרתי למוכר תביא לי מנה... לא זאת... לא זאת... אולי.. תראה אותה... כן כזאת! ותקע שם איזה קוקה קולה. בעצם, תביא, עם שתיים קוקה קולה, בעצם תביא עם שלוש. ישבנו לאכול, ובצד ראינו שיש מרדף בשכונה, איזה שבעים וחמישה איש רדפו אחרי מישהו והקיפו אותו, פתאום נכנסו כל הבנים למרכז, כמו שעושים בחיפה. איזה אפס לידי מחא כפיים. בסוף ההוא ברח עם הכדור, משוגע. סיימנו לאכול, והבת דודה עם אוולין התחילו ללכת, אמרתי "מה, ככה?" אז היא ניפנפה להתראות לאחור. אמרתי "אוולין! את לא באה להוואנה?" הבת דודה תקעה לה מרפק ואמרה "תגידי לו שלא". נו, טוב. היא האמא."