ערבית/ספרותית/סימנים וניקוד: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
font
(עמוק)
(font)
1. התנועות הקצרות{{ש}}
תנועות אלה, כשמן כן הן - יש להגות אותן קצרות יותר מהתנועות הארוכות.
:א. פַתְחַה - <font size=5>'''دَ'''</font size=2> - מקבילה ל'''פתח''' בעברית (A), נהגית כפתח אחורית לפני/אחרי עיצורים נחציים, '''ק''' ו-'''ר''' ובשאר המקרים כפתח רגילה. בארצות המגרב הדוברים הוגים אותה כ'''סגול''' בהברות מוטעמות באזורים שבהם אינה נהגית כתנועה אחורית.
 
:ב. כַּסְרַה - <font size=5>'''دِ'''</font size=2> - מקבילה ל'''חיריק''' בעברית (I), אך בדרך-כלל נהגית יותר כ'''סגול''' בעברית (E).
 
:ג. דַמַּה - <font size=5>'''دُ'''</font size=2> - מקבילה ל'''שורוק''' בעברית (U), לפעמים נהגית יותר כ'''קמץ קטן''' בעברית (O) ולפעמים כ'''קובוץ''' בעברית (U)
 
:ד. סֻכּוּן - <font size=5>'''دْ'''</font size=2> - מקביל ל'''שווא נח''' בעברית.
 
:*התנועות נכתבות כקו קצר, אלכסוני ויורד, מעל האות (פתחה) או תחתיו (כסרה). תנועת דמה נכתבת כאות ואו קטנה, מעל האות. הסוכון נכתב כעיגול קטן מעל האות.
התנועות הארוכות מורכבות מצרוף הניקוד ואם-קריאה מתאימה. יש להגות אותן ארוכות וברורות יותר מאחיותיהן הקצרות.
 
:א. <font size=5>'''ا'''</font size=2> מאריכה את תנועת הפתחה (<font size=5>'''دَر'''</font size=2> = דַר, <font size=5>'''دَار'''</font size=2> = דַאר).
 
:ב. <font size=5>'''ي'''</font size=2> מאריכה את תנועת הכסרה (<font size=5>'''دِر'''</font size=2> = דִר, <font size=5>'''دِير'''</font size=2> = דִיר) ונשמעת בבירור כתנועת [i] (כבמלה "שיר").
 
:ג. <font size=5>'''و'''</font size=2> מאריכה את תנועת הדמה (<font size=5>'''دُر'''</font size=2> = דֻר, <font size=5>'''دُور'''</font size=2> = דוּר) ונשמעת בבירור כתנועת [u] (כבמלה "כלום").
 
3. תנוין{{ש}}
תנועות התנוין הן תנועות מיוחדות הבאות רק בסוף המלה. הן נהגות כמו התנועה הקצרה המתאימה, בתוספת העיצור "נ".
:א. תנוין פתחה - <font size=5>'''سًا'''</font size=2> - כמו "אן". שימו לב שנהוג לכתוב אותה עם הוספה של אם-הקריאה א.
 
:ב. תנוין כסרה - <font size=5>'''سٍ'''</font size=2> - כמו "אֵן".
 
:ג. תנוין דמה - <font size=5>'''سٌ'''</font size=2> - כמו "אוֹן".
 
:'''הערות:'''
1. כאשר תנוין פתחה נכתבת על האות "ל" יש להשתמש בצורה המיוחדת של ל ו א <font size=5>'''أَهْلاً'''</font size=2> קראו אַהְלַן.
 
2. תנוין פתחה יכולה להיכתב גם <font size=5>'''سً'''</font size=2>, גם <font size=5>'''سًا'''</font size=2> וגם <font size=5>'''ساً'''</font size=2>, אך נהוג לכתבה עם האות הסופית א, וכאשר שתי הפתחות כתובות מעל האות שלפניה (<font size=5>'''فًا'''</font size=2>).
 
===הסימנים===
::'''''הערה: הערבית, בניגוד לעברית, הופכת את סימן השאלה (?) =''''' <font size=5>'''أينَ ٱلولد'''؟</font size=2>{{ש}}
2. הַמְזַה ('''ﺀ''')
:א. ההמזה היא סימן הנלווה לאימות-התנועה (בדרך-כלל "א", אך לעתים גם "ו" או "י").
:ב. ערכו הצלילי הוא כעיצור א בעברית.
 
:ג. ההמזה נכתבת בערבית כמו היתה סימן דיאקריטי, ומצטרפת לאם-הקריאה. הצירוף הזה מכונה "כֻרְסִי" (כסא): כך נכתוב "המזה על כורסי ואו" - <font size=5>'''ؤ'''</font size=2>, וכך "המזה על כורסי יא" - <font size=5>'''ئ'''</font size=2>. ההמזה נכתבת מעל האות אליף - <font size=5>'''أ'''</font size=2>, אך כאשר האות מנוקדת בתנועת הכסרה, גם התנועה וגם ההמזה יורדות אל מתחת לאות - <font size=5>'''إ'''</font size=2>. לעתים תופיע ההמזה ללא "כסא" כלל - <font size=5>'''ﺀ'''</font size=2>.
 
:ד. כדי לדעת על איזה "כסא" יש לכתוב את ההמזה בכל מלה, יש להתחשב בתנועות המופיעות בסביבתה. יש כללים לענין זה, אך בשלב ראשון פשוט יותר להכיר ולזכור את צורתן של המלים השונות.
 
2. <font size=5>'''دّ'''</font size=2> - שַׁדַּה (<font size=5>'''شَدَّة'''</font size=2>) = דגש חזק
:א. סימן השדّה נכתב תמיד מעל האות, והוא בא בנוסף לניקוד.
 
:ב. השדّה מכפילה את העיצור (בדומה להכפלת האות באנגלית) '''בהיגוי בלבד''', לדוגמה: <font size=5>'''عَمَّان'''</font size=2> קראו עַמְמַאן - Amman'.
 
:ג. כאשר השדّה באה עם כסרה (<font size=5>'''ـِ'''</font size=2>) הכסרה עולה אל מתחת לשדّה, כך: <font size=5>'''ـِّ'''</font size=2>. דוגמה: <font size=5>'''أَلْمُعَلِّم'''</font size=2> קראו אַלְמֻעַלְלִים.
ניתן לכתוב גם בצורה הרגילה, כלומר השדّה למעלה והכסרה מתחת לאות, אך הדרך הנפוצה יותר היא הדרך הראשונה לכתיבת השדّה + כסרה.
 
:'''הערה:''' אין בערבית דגש קל.
 
3. <font size=5>'''ٱ'''</font size=2> - וַסְלַה (<font size=5>'''وَصْلَة'''</font size=2>) = אליף שותקת
:א. סימן הווסלה נכתב תמיד מעל האליף (<font size=5>'''ا'''</font size=2>), ולא נכתב על אות אחרת מלבדה, וכן אין להוסיף ניקוד לאליף כאשר ישנה וסלה מעליו.
 
:ב. הווסלה באה רק על אליף שבאמצע המשפט, ונמצאת מעל לאליף ב [[ערבית/ספרותית/أل הידיעה|<font size=5>'''أل'''</font size=2> הידיעה]] (יילמד בהמשך).
 
 
:'''הערה:''' את הווסלה לא חייבים לכתוב. לדוגמה: <font size=5>'''ذَهَبَ ٱلْوَلَد'''</font size=2> קראו דַ'הַבַּלְוַלַד.
 
4. <font size=5>'''آ'''</font size=2> - מַדַּה = אלף מוארכת
:א. המדّה, כמו הווסלה, נכתבת '''מעל''' לאליף בלבד ואין להוסיף לה ניקוד.
 
:ב. המדّה נכתבת במקום הצורה <font size=5>'''أا'''</font size=2> (כלומר הארכת תנועת הפתחה באות אליף), ונהגית כמוה בדיוק. לדוגמה: <font size=5>'''آسْيَا'''</font size=2> קראו אַאסְיַה.
 
5. <font size=5>'''ة'''</font size=2> - תַא מַרְבּוּטַה = סימן הנקבה
:א. היגויה כ-ה כאם-קריאה (כבמלה מכבס'''ה'''), זהה להיגוי <font size=5>'''ا'''</font size=2> בסוף מלה (וגם מחליפה אותה לפעמים; אירופה [אורובא/אורובה] אפשר לכתוב גם <font size=5>'''أُورُوبَا'''</font size=2> וגם <font size=5>'''أُورُوبَة'''</font size=2>).
 
:ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
 
:ג. מציינת שהמלה היא נקבה, אך לא תמיד נכתבת במלים במין נקבה, לדוגמה: <font size=5>'''مُدِيرَة'''</font size=2> - מנהלת (קראו מוּדִירַה), <font size=5>'''أَرْبَعَة'''</font size=2> - ארבעה (קראו אַרְבַּעַה; ארבעה מתכוון '''לזכר''' ולא לנקבה בדומה לעברית: ארבעה בנים וארבע בנות).
 
:ד. האות שלפניה תמיד תנוקד בפתחה.
 
:ה. כאשר ישנה הסמכה יש לקרוא אותה כ-"ת", למשל <font size=5>'''مُدِيرَة مَدْرَسَة'''</font size=2> קראו '''מוּדִירַת מַדְרַסַה''' ולא '''מוּדִירַה מַדְרַסָה''', כמו בעברית, רק שלא נכתבת כ-"ת" (מנהל'''ת''' בית-ספר).
 
:ו. כאשר היא מנוקדת היגויה כ-"ת", לדוגמה: <font size=5>'''دَوْلَةُ'''</font size=2> קראו דַוְלַתֻ.
 
:ז. האות <font size=5>'''ت'''</font size=2> (המקבילה ל-"ת" בעברית) מחליפה את ה-<font size=5>'''ة'''</font size=2> כאשר המלה מוטֵית, לדוגמה: <font size=5>'''غُرْفَة'''</font size=2> (חדר; קראו גֿוּרְפַה) - <font size=5>'''غُرْفَتِي'''</font size=2> (חדרי; קראו גֿוּרְפַתִי).
 
6. <font size=5>'''ى'''</font size=2> - אליף מקצוּרה = אלף שבורה
:א. היגויה כהיגוי <font size=5>'''ة'''</font size=2> ו-<font size=5>'''ا'''</font size=2> בסוף מלה (ה"א כאם-קריאה).
 
:ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
 
:ג. תמיד לפניה ישנה פתחה, לדוגמה: <font size=5>'''مَتَى'''</font size=2> [קראו מַתַא/מַתַה].
 
:ד. לפני [[ערבית/ספרותית/כינויי הקניין|כינויי הקניין]] ו[[ערבית/ספרותית/כינויי הפעול|כינויי הפעול]] <font size=5>'''ى'''</font size=2> תהיה ל-<font size=5>'''ا'''</font size=2>, לדוגמה: <font size=5>'''أَلْقُرَى'''</font size=2> - הכפרים = <font size=5>'''قُرَانَا'''</font size=2>.
 
:ה. בנטיות הפועל ומלות היחס <font size=5>'''ى'''</font size=2> תהיה ל-<font size=5>'''ي'''</font size=2>, לדוגמה: <font size=5>'''رَأَى'''</font size=2> - ראה = <font size=5>'''رَأَيْتُ'''</font size=2> - ראיתי. <font size=5>'''إِلَى'''</font size=2> - אל = <font size=5>'''إِلَيْكَ'''</font size=2> - אליך.
 
7. <font size=5>'''دٰ'''</font size=2> = אליף קטנה
:א. היא נכתבת כקו ישר מעל לאות. לדוגמה: <font size=5>'''هٰذَا'''</font size=2>
 
:ב. האליף הקטנה אינה יכולה לבוא באות האחרונה במלה ואין להוסיף מעליה ניקוד או סימנים (למעט מקרה חריג אחד במלה <font size=5>'''أَلْلّٰه'''</font size=2> [אלוהים] כאשר השדّה באה בנוסף לאליף הקטנה).
 
:ג. נהגית כאליף אם-קריאה. המלה <font size=5>'''هٰذَا'''</font size=2> נהגית <font size=5>'''هَاذَا'''</font size=2>.
 
:ד. היא מחליפה רק את האליף כאם-קריאה, אך שימושה הוא נדיר. רוב המלים בעלות אליף כאם-קריאה משתמשות בה ולא באליף הקטנה.
29

עריכות

תפריט ניווט