ערבית/ספרותית/סימנים וניקוד: הבדלים בין גרסאות בדף
font
עמוק |
font |
||
שורה 5:
1. התנועות הקצרות{{ש}}
תנועות אלה, כשמן כן הן - יש להגות אותן קצרות יותר מהתנועות הארוכות.
:א. פַתְחַה - <font size=5>'''دَ'''</font
:ב. כַּסְרַה - <font size=5>'''دِ'''</font
:ג. דַמַּה - <font size=5>'''دُ'''</font
:ד. סֻכּוּן - <font size=5>'''دْ'''</font
:*התנועות נכתבות כקו קצר, אלכסוני ויורד, מעל האות (פתחה) או תחתיו (כסרה). תנועת דמה נכתבת כאות ואו קטנה, מעל האות. הסוכון נכתב כעיגול קטן מעל האות.
שורה 19:
התנועות הארוכות מורכבות מצרוף הניקוד ואם-קריאה מתאימה. יש להגות אותן ארוכות וברורות יותר מאחיותיהן הקצרות.
:א. <font size=5>'''ا'''</font
:ב. <font size=5>'''ي'''</font
:ג. <font size=5>'''و'''</font
3. תנוין{{ש}}
תנועות התנוין הן תנועות מיוחדות הבאות רק בסוף המלה. הן נהגות כמו התנועה הקצרה המתאימה, בתוספת העיצור "נ".
:א. תנוין פתחה - <font size=5>'''سًا'''</font
:ב. תנוין כסרה - <font size=5>'''سٍ'''</font
:ג. תנוין דמה - <font size=5>'''سٌ'''</font
:'''הערות:'''
1. כאשר תנוין פתחה נכתבת על האות "ל" יש להשתמש בצורה המיוחדת של ל ו א <font size=5>'''أَهْلاً'''</font
2. תנוין פתחה יכולה להיכתב גם <font size=5>'''سً'''</font
===הסימנים===
::'''''הערה: הערבית, בניגוד לעברית, הופכת את סימן השאלה (?) =''''' <font size=5>'''أينَ ٱلولد'''؟</font
2. הַמְזַה ('''ﺀ''')
:א. ההמזה היא סימן הנלווה לאימות-התנועה (בדרך-כלל "א", אך לעתים גם "ו" או "י").
שורה 45:
:ב. ערכו הצלילי הוא כעיצור א בעברית.
:ג. ההמזה נכתבת בערבית כמו היתה סימן דיאקריטי, ומצטרפת לאם-הקריאה. הצירוף הזה מכונה "כֻרְסִי" (כסא): כך נכתוב "המזה על כורסי ואו" - <font size=5>'''ؤ'''</font
:ד. כדי לדעת על איזה "כסא" יש לכתוב את ההמזה בכל מלה, יש להתחשב בתנועות המופיעות בסביבתה. יש כללים לענין זה, אך בשלב ראשון פשוט יותר להכיר ולזכור את צורתן של המלים השונות.
2. <font size=5>'''دّ'''</font
:א. סימן השדّה נכתב תמיד מעל האות, והוא בא בנוסף לניקוד.
:ב. השדّה מכפילה את העיצור (בדומה להכפלת האות באנגלית) '''בהיגוי בלבד''', לדוגמה: <font size=5>'''عَمَّان'''</font
:ג. כאשר השדّה באה עם כסרה (<font size=5>'''ـِ'''</font
ניתן לכתוב גם בצורה הרגילה, כלומר השדّה למעלה והכסרה מתחת לאות, אך הדרך הנפוצה יותר היא הדרך הראשונה לכתיבת השדّה + כסרה.
:'''הערה:''' אין בערבית דגש קל.
3. <font size=5>'''ٱ'''</font
:א. סימן הווסלה נכתב תמיד מעל האליף (<font size=5>'''ا'''</font
:ב. הווסלה באה רק על אליף שבאמצע המשפט, ונמצאת מעל לאליף ב [[ערבית/ספרותית/أل הידיעה|<font size=5>'''أل'''</font
:'''הערה:''' את הווסלה לא חייבים לכתוב. לדוגמה: <font size=5>'''ذَهَبَ ٱلْوَلَد'''</font
4. <font size=5>'''آ'''</font
:א. המדّה, כמו הווסלה, נכתבת '''מעל''' לאליף בלבד ואין להוסיף לה ניקוד.
:ב. המדّה נכתבת במקום הצורה <font size=5>'''أا'''</font
5. <font size=5>'''ة'''</font
:א. היגויה כ-ה כאם-קריאה (כבמלה מכבס'''ה'''), זהה להיגוי <font size=5>'''ا'''</font
:ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
:ג. מציינת שהמלה היא נקבה, אך לא תמיד נכתבת במלים במין נקבה, לדוגמה: <font size=5>'''مُدِيرَة'''</font
:ד. האות שלפניה תמיד תנוקד בפתחה.
:ה. כאשר ישנה הסמכה יש לקרוא אותה כ-"ת", למשל <font size=5>'''مُدِيرَة مَدْرَسَة'''</font
:ו. כאשר היא מנוקדת היגויה כ-"ת", לדוגמה: <font size=5>'''دَوْلَةُ'''</font
:ז. האות <font size=5>'''ت'''</font
6. <font size=5>'''ى'''</font
:א. היגויה כהיגוי <font size=5>'''ة'''</font
:ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
:ג. תמיד לפניה ישנה פתחה, לדוגמה: <font size=5>'''مَتَى'''</font
:ד. לפני [[ערבית/ספרותית/כינויי הקניין|כינויי הקניין]] ו[[ערבית/ספרותית/כינויי הפעול|כינויי הפעול]] <font size=5>'''ى'''</font
:ה. בנטיות הפועל ומלות היחס <font size=5>'''ى'''</font
7. <font size=5>'''دٰ'''</font
:א. היא נכתבת כקו ישר מעל לאות. לדוגמה: <font size=5>'''هٰذَا'''</font
:ב. האליף הקטנה אינה יכולה לבוא באות האחרונה במלה ואין להוסיף מעליה ניקוד או סימנים (למעט מקרה חריג אחד במלה <font size=5>'''أَلْلّٰه'''</font
:ג. נהגית כאליף אם-קריאה. המלה <font size=5>'''هٰذَا'''</font
:ד. היא מחליפה רק את האליף כאם-קריאה, אך שימושה הוא נדיר. רוב המלים בעלות אליף כאם-קריאה משתמשות בה ולא באליף הקטנה.
|