לדלג לתוכן

יוונית קלאסית/תורת ההגה/סימנים דיאקריטיים/ספיריטוס

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

נשימות (spiritus)[עריכה]

הנשימות נרשמות מעל התנועה (ἀ) או משמאל (Ἀ) כאשר האות בראש המילה. עד שנת 403, לפני אימוץ האלפא בית האיוני, בניב האתונאי ביטאו "ה" באות h (במקביל לחית) בעוד בניב האיוני האטא הייתה מבוטאת כסגול (כלומר e). עם האימוץ אטא ביטא את הצליל e ולכן בכדי להבדיל בין h ל-e הוסיפו האתונאי הנשמה מעל האטא.

שם שם לטיני (בו נשתמש) שם עברי צורה צליל
δασυ πνευμα
spiritus asper
נשימה קשה
h בניב האתונאי - מהגים את האות ב-"ה", למשל, ἁ=הַ, ἑ=הֶ וכדומה.
spiritus lenis
נשימה קלה
אטא בניב האיוני - מהגים את האות ב-"א", למשל, ὀ=אוֹ, ὐ=וּ

חוקים[עריכה]

  1. כל תנועה או האות רו בראש מילה, מקבלות נשימה.
  2. אם האות רו נמצאת בראש מילה היא מקבלת נשימה קשה ונקראת כ-"ח" (rh).
  3. אם האות אופסילון נמצאת בראש מילה היא מקבלת נשימה קשה (פרט למעט יוצאי דופן)
  4. נשימה נכתבת לפני (ἤ) או מתחת הטעמה (ἧ).
  5. בדיפתונג הנשימה נמצאת מעל האות השנייה (כאשר הנשימה נמצאת על האות הראשונה סימן שלא מדובר על דיפתונג). למשל ε (בניגוד לι אשר אינו דיפתונג). הפרדה נוספת בין שתי תנועות מתבצעת באמצעות Diaeresis (¨) כלומר αΐ יקרא כ"אה, אי" (במקום אַי).

הדמות בהנשפה[עריכה]

שיני שפתי חיכי
קולי δ β γ
עם הנשפה קלה τ π κ
עם הנשפה קשה θ φ χ
עם שורוק ζ ψ ξ
מאנפפות ν μ

כאשר יש לנו רצף של מילים (בדרך כלל מילת יחס ואחריה מילה) האחת מסתיימת באות או דיפתונג עם הנשפה והמילה הבאה מונשפת בנשימה קשה, האות האחרונה של המילה הראשונה תדמה לאות הראשונה של המילה השנייה על פי הטבלה. לדוגמה, במקום לכתוב "οὐ ἧττον" נכתב "οὐχ ἧττον".

כאשר יש לנו רצף של מילים (בדרך כלל מילת יחס ואחריה מילה) האחת מסתיימת באות או דיפתונג עם הנשפה והמילה הבאה מונשפת בנשימה קלה, האות האחרונה של המילה הראשונה תדמה לאות הראשונה של המילה השנייה על פי הטבלה. לדוגמה, המילה במקום לכתוב "οὐ ἐν" נכתב "οὐκ ἐν".

במילים אחרות, במידה ואין אנו מוצאים מילה במילון והמילה הבאה אחריה מתחילה בתנועה יש לשקול לבדוק האם התבצעה הדמות

הערות שולים[עריכה]