הגות הנפש/נושאים/סיכום

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.



הגישות העיקריות בשאלת חלוקת גוף ונפש

להשלים

א. גישת המציאות השנויה - חלוקת גוף נפש (דואלזים)[עריכה]

השאלות הגדולות:

האם קיים תחום נפשי נפרד? (האוטונומיה של התחום הנפשי)[עריכה]

(ראו הגות הנפש/יסודות/בהגות היוונית (להשלים))

מאז ימי ההגות ה"יוונית" בעניין השכל וה"נפש", הגו בשאלה אם קיים "נפש" בנפרד מהגוף, ובנפרד מהמציאות, כלומר בנפרד מכוחות הטבע והתנהגות החומר במציאות. אך בימינו, התבררו תהליכי הנשימה והתנועה של התא החי, אנו יודעים על חלוקת התאים ומבינים אותה כתהליכים כימיים, ואת התהליכים הכימיים אנו מסבירים היטב במדעי החומרים, פחות או יותר כמו שאנחנו מבינים מהו המסלול של אבן הנופלת אל הרצפה. אולי טיפה יותר מורכב, אבל עדיין מובן לנו לחלוטין. למדנו להבין את התנהגות התא החי ומרכיביו בפרטי פרטים, והשאלות הפתוחות קטנות במידה רבה משנה לשנה ומיום ליום. נותר רק תחום אחד שאנחנו לא לגמרי יודעים להסביר. התחום הנפשי-שכלי הוא כמעט החזית האחרונה של המדע שאינו "מוסבר" עדיין במידה מספקת.

עם זאת אזורים נרחבים סביב חקר ה"נפש", או במילים אחרות: אוסף התופעות התהליכים והמרכיבים הקשורים בו, הולכים וסוגרים עליו, "מהדקים סביב צווארו את החבל" ומצמצמים את מה שלא ידוע. התקדמנו בצעדי ענק בחקר העצבי, במדעי המוח וחקר אברי המוח האנושי, ובחקר מוחות בעלי חיים פשוטים ומורכבים. אנחנו הבנו את תהליכי הראיה והחושים, הבנו את מערכות ההורמונים והתקשורת הבינתאית, פתחנו בחקר התורשה והאותות ברקמה החיה (והשבוע בשנת ה'תשפ"ב דיווחו שפיצוח רצף התורשה האנושית הסתיים). יש התקדמות אדירה (ומרהיבה) במדעי המחשב, בחקר עיבוד האותות, בפיתוחי הבינה המלאכותית והאוטומציה - המשליכים במידה רבה על התחום הנפשי, וכמובן שקשה לתאר את רוחב היריעה שנפרש במדעים הצעירים של חקר ההתנהגות וההתפתחות האנושית והתפתחות בעלי חיים, הן במהלך חייהם והן לאורך הדורות, את החידושים בחקר הלשון ורכישתו (בלשנות), בחקר החברה (סוציולוגיה) ובחקר הנפש (פסיכולוגיה ופסיכיאטריה) לסוגיהם.

ולמרות זאת גם בימינו קיימת התלבטות בתיאור חלק מן התופעות, ובראשן תופעת החוויה הדורשת הסבר. את האדמימות של האדום, ואת המתיקות של המתוק. את ההתרגשות שברגש, ואת התחושה של המודעות ושל המעשים המוּדעים והמכוונים. אין זה עוזר שאנו מסבירים כיצד האדום נוצר כגל אור או כיצד הוא נקלט בקולטני המוח. כיצד הוא הופך לתחושת אדמימות. התחושה שאנו חווים, ושאנו משערים שגם אחרים חווים.

התחום השכלי נפשי רעיוני של החוויות[עריכה]

התופעות הנידונות והנחקרות קשורים לתחושות פנימיות שהאדם "הבריא בנפשו" חש, ונקראים מצבים נפשיים. האדם נמצא במצב נפשי או פועל פעולה נפשית מהסוגים הבאים:

המצבים הנפשיים[עריכה]

  • תחושות:
    • חוויה חושית: יש מצב נפשי בעקבות גירויים חושיים, כמו ראיה וחוויית האדום, שמיעה וחוויית הקול, ריח, טעם מישוש וחוש החום.
  • תחושתי גופני: יש מצב נפשי מתחושות שיש עמם תגובות גופניות כמו האצת דופק התחממות רעד יובש בפה דימוע סמירת שיער ועוד.
  • שכלתני: יש מצב נפשי בעקבות פעילות חישובית הגיונית, חשבונית, הנדסית או לשונית, נגינה ונהיגה, הלחנה ולימוד, קריאה כתיבה דיבור והקשבה, ועוד.
  • תודעתי: הכולל הפניית תשומת לב, היזכרות, היכר, ציפיה, ועוד, מוּדעוּת ומכוונות, מוּדעוּת עצמית, פעילות התת-מודע ועוד.
  • רצפי או מרחבי: התמצאות, פעילות תנועה, פעולות הקשורות בדיבור נגינה או בצפיה ברצפי ארועים.
  • זכירה: היכר, היזכרות, שליפת מושגים והבניית משפטים.
  • דמיון: הרהורים, חלומות, תכנונים, הזיה וודמיון
  • רגשי: אהבה, שנאה, קנאה, שמחה, עצב, אבל, רעב, צמא ועוד. רוב אלו באים עם תחושות ותגובות גופניות כמו רעד, דימוע, קרקורי בטן, האצת דופק וכדומה.

כל אלו יחד מהווים את התחום הנפשי אשר לו דרוש הסבר מדעי.

תחום הנפש בימינו[עריכה]

מזה זמן שיש המתכחשים לחלוטין לקיומו של תחום נפרד לנפש או מתעלמים ממנו, אך בימינו, אולי דווקא בגלל ההכחשה בעבר, והמשך הויכוח עם אנשי העולם המסורתי והדתי, אלו המדברים על אמונה בנפש או רוח והישארותה אחרי המוות (כפי שהראינו בהקדמה, בדברי קהלת), מתברר שתחום חקר הנפש ולכן גם תחום הגות הנפש חי ובועט.

ישנו כיום תחום חקר העוסק בצד זה של מדעי הרוח, בהקשר של מוח האדם, גופו, או מוחות בעלי החיים. כיום נערכת גם השוואה עם פעולות מחשבים או מערכות אלקטרוניות, כימיות ופיזיות מלאכותיות מסוגים שונים.

עם השנים התקדמה הגות זו והתחדדה. כמו שבמדעי החיים בעניין הנשימה או מעגל הדם, למדו להבין את מעגל הדם ופעולת השאיבה של הלב, למרות המתעקשים שאין דרך להסביר את חזרת הדם ללב, כי לא ראו את הנימים, ולמדו להבין את ההולכה העצבית, למרות המתעקשים שאין דרך להסביר אותה במעבר דרך מרווח הבינתאי (הסינפסה שבין תאי העצב) כי לא זיהו את חומרי המוליך העצבי (הנוירוטרנסמיטור) זעירי הכמות.

חלק מהתהליכים והמצבים "הנפשיים" כיום כבר לא מוגדרים ככאלו, או מוסברים לחלוטין כפי שמוסבר מעגל הגשמים כמעברים בין מצבי הצבירה של המים התאדותם והתעבותם לפי החום והלחץ בגבהים ועל פני הארץ. למשל רוב תהליכי הראיה, וגם חלקים נרחבים מהתהליכים הלשוניים המעובדים במוח הובן.

אך חלק חשוב הנקרא "הבעיה הקשה" הוא התחושה "הפנימית" שאנשים בריאים יכולים לתאר זה לזה, כמו תחושת האדמימות של האדום, והדחיה של ריח מעופש, או ההבנה של הנאמר, שהיא מעבר לפענוח ממוחשב של הכתוב. הדעות נותרו חלוקות:

  • יש שעדיין מכחישים את קיום התופעות, או את היותן מוגדרות בנפרד.
  • יש הטוענים שאפשר להוכיח מבחינה הגותית, שאין אפשרות ולא תהיה אפשרות להסביר את התופעה מהבחינה המדעית, שכן המדע עוסק בתיאור חסר פניות ואילו התופעות האמורות הן תופעות התלויות בתחושות האדם, כלומר הן סובייקטיביות.
  • אך הנטיה כיום היא לראות גם את הבעיה הזו כ"פתורה" במידה רבה, בלי להתעלם מקיומם של תופעות אלו. הם רואים בהם תוצאה מופקת מתהליכים טבעיים מוסברים, ומגלים דרכים יצירתיים לכמת לבדל לזהות ולהגדיר את התהליכים והמצבים הללו וכך גם לחקור אותם ולהסבירם.

ועל כך נדון בספר זה.

גלגולי גישת חלוקת גוף ונפש (שניוּת - דואליזם)[עריכה]

ראו בהרחבה להשלים

גישה זו החלה עוד בימי אריסטו, וכפי שראינו בהקדמה, הגישה מוזכרת אצלנו במגילת קהלת, עם הרוח השבה לאלהים אשר נתן אותה, אחר שהגוף שב אל האדמה ממנה הוא בא. גישה מפורטת יותר היתה למאמיני האלילים בממלכות מצרים ונהריים (מסופוטמיה) העתיקים, ונמצאה גם בתרבויות סין ודרום אמריקה. לפי גישה זו, הנשמה (כלומר אותה רוח הננשמת וננשפת מהפה ומהאף, ומשמיעה חרחורי חיים בגרון) היא בעצם אדם בלתי נראה, עם רגליים ידיים גוף וראש. נשמה זו מטיילת ומסתובבת בִּשְׁאוֹל תחתיות,מקום הלאבה הלוהטת, קור המערות המקפיא גם בקיץ, וסרחון הריקבון והעיפוש של גופות המתים.

בימינו החל מדקארט הכירו בזה שיש חוויות הנפרדות מן המציאות החומרית, כמו שיש תכונות פיזיות טבעיות בעולם, למשל חום, שאנו מדברים עליהם, אך אינם מתמצים בחומר. החום הוא תוצר הסתברותי סטטיסטי של תנועות מולקולות - פרודות החומר. כך גם אי אפשר לומר שיש כח משיכה או זמן. למעשה אם מתבוננים מקרוב ב"חומר" ברמה הגרעינית התת-אטומית שלו, מגלים שרוב החומר הוא ריק, ולא כפי שאנו מדמיינים אותו. אז אפילו החומר אינו מה שאנו חושבים שהוא! אולי, כך טוענים מאמיני העולם החצוי בימינו, יש אמנם חוויית אדמימות, והיא נפרדת מהתופעה שאותה אני מתאר מבחינה מדעית, גלי האור (או חלקיקי האור?) בתדר האדום, אינם בדיוק אותו הדבר כמו הצבע האדום הנחווה. הוא משהו אחר. אבל זו איכשהו נובעת מהרכיבים הגופניים והמוחיים, הגשמיים שלי.

בואו נשוב ונתאר את עמדת העולם החצוי - הדואליזם, הן בימי קדם והן בימינו. בתוך גישה זו יש כמה תתי גישה:

  • א. גישת קיום עצמים רוחניים קיומו של עולם "רוחני" מקביל (ובו העולם הנפשי), שבו יש "עצמים" רוחניים, ואלו בעלי אינטראקציה זה עם זה. האדמימות הרוחנית (שהתעוררה מתדר האור הנכון עם הקולטן הנכון על העין, ושאר התהליכים המוחיים).
  • ב. גישת העולם המקביל של שפינוזה.
  • ג. אפיפנומנליזם - התופעה הנוצרת (היוצאת): החוויה כתסמין ותוצאה
  • ד. גישת הביהביוריזם הלוגי, המקבל את קיום החוויה, אך מתעלם ממנה כי היא אינה משפיעה על ההתנהגות.
  • ה.


גישת העצמים הנפשיים - רנה דקארט[עריכה]

אחד ההוגים החשובים בעת החדשה שאחז בעמדת השניוּת (דואליות, כלומר דואליזם), היה רֶנֶה דקארט (ההוא מ"אני חושב משמע אני קיים"). למרות הגילויים של המדע, המשיך לסבור שיש הפרדה בין הגוף לנשמה, בין המוח לנפש בין הרעיוני לרוחני ובין הרוח לגשם. ברור מאליו, הוא אמר, שהאל (האדון, בלשונו, שאין עוררין על קיומו שכן קיומו מוכח בכח ההגות והמחשבה) לא ירמה אותנו לגבי עצם קיום התחושות הפנימיות שלנו. ולכן הם קיימים, ובאופן ברור דברים רעיוניים קיימים בנפרד מהגוף.

הוא הגיע למסקנה ש"קיים עולם רוחני" בעל חוקיות משלו, בדומה לאמונת היוונים ובעקבותיהם אבות הנצרות שהאמינו ב"מלכות שמים שאינה נוגעת במלכות הארץ", עולם רעיוני שיש לו גופים או נכון יותר עצמים משלו (שימו לב לדימויי הגוף והעצמות), בנפרד מן העולם הגשמי הפיזי (גופני, מציאותי). היוונים כמובן דיברו על גרמי השמים, אשר למרות זריחתם מתוך הים האגאי במזרח ושקיעתם בים גויי הים שבמערב, לא נרטבו, וגרמי השמיים כולל השמש הירח והכוכבים נותרו נפרדים תמיד מחוץ למים, כשהם נעים לפי חוקיות קבועה, ורובם שומרים על עמדה קבועה בשמים לילה אחרי לילה.

גישה זו של עולם עצמים רוחניים נפרד, נקראת הגישה הקארטזית (על שם דקארט) ודומה לציר המספרים הקארטזי (גם הוא על שם דקארט) שבו אין להתקדמות על ציר X כל השפעה על מה שקורה בציר Y, כי שני הצירים "אורתוגונליים" כלומר אנכים זה לזה.

שאלת המגע בין הנפש לגוף[עריכה]

{{{1}}}

גישות האירועים הנפשיים[עריכה]

להשלים

ג. הגישה החד ערכית למציאות (מוניזם)[עריכה]

הגישה החד ערכית למציאות גורסת שאין מציאות שנויה, אלא הכל ניתן להסבר כמציאות גשמית או באמצעות מדעי הטבע. גיזה זו נחלקת לכמה עמדות עקרוניות וגישות משנה.

הגישה החומרנית מטריאליסטית, והגישה המדעית פיזיקליסטית[עריכה]

יש הסבורים מצד אחד שכל הנחשב "רוחני" פשוט בטעות יסודו, מקורו בחוסר הבנה, כשם שבתחילה הלב לא הובן כראוי, ונחשב כמקומם של הרגשות וההרהורים, כתוצאה משינויי קצב הדופק, המואץ בעת פחד, ונעצר בעת שבץ. כך בימי קדם גם הבינו באופן שגוי את הרוח, כפעולת נקם, וכאוסף כוחות מתוך "רוח החיים" ו"הבל נשימתם" של המתים הממשיך ומסתובב בעולמנו, טורק דלתות ומעיף גגות מדי פעם בהרגזו, ונרגע בידי השמש "העושה שלום במרומים", אחרי סערות מלחמה רועשות ויריית חיצי ברק אדירים בין הכוכבים הלוחמים זה בזה. אך דרך החקר המדעי התברר שהלב הוא (בסך הכל) משאבת דם, ושהרוח המסיטה עלים היא (בסך הכל) חומר במצב צבירה של גז, ומכאן הסיקו שגם כל הרעיונות האחרים בעניין ה"רוחני" שגויים. אין כלל משהו "רוחני" אלא אלה הם כולם תיאורים שגויים של תופעות אשר למעשה הינם פעולות והופעות של המציאות החמרית.

אחרים סבורים שאכן יש צד "רוחני" שאפשר לדבר עליו ולחקור אותו, אלא שהוא זהה, או לכל הפחות מופק מתוך קיום מעשי מציאותי הניתן להסבר על פי מדעי הטבע ובראשם הפיזיקה.
 


טיעונים ותרגילי חשיבה המנסים לשכנענו למרות הכל בצדקת הגישה של חלוקת נפש-גוף:

  • חוויה חושית הכרתית (מודעות התנסותית) - מחוייבת הסבר שאינו
  • טיעון פרנק ג'קסון - החוקרת מרי, שידעה הכל על הצבע האדום עד שנחשפה אל הצבע הזה באמת. סימן שיש נפשי.
  • ההגנה על טיעון החוקרת מרי על פי הגדרת המשמעות של זהות מושגים (הדיון באינטנסיונליות לעומת אקסטנסיונליות).


טיעונים ותרגילי חשיבה המנסים לשכנענו בצדקת הגישה הכלל-גשמית חמרית (מטריאליסטית) הם:

  • טיעון הזומבי (האדם המכונה) - של דוד חלמרס (צ'למרז), על פיו יכולה עקרונית להיות מכונה דמוית אדם בכל, ללא נפש.
  • ההכרה העצמית הנפשית (רפלקציה ומוּדעוּת רפלקטיבית), היא הגדרה הסותרת את עצמה לפי שאין לדבר סוף.

הסבר החוויה השכלית-נפשית - "השאלה הקשה"[עריכה]

מה ההסבר המדעי לתחושות הפנימיות? כיצד ניתן להבין את החושים והרגשות, המחשבות והדמיון, התכנון החישוב וההגיון? כל עוד לא ניתן "להסביר" את אלו במונחים של מדעי הטבע, התפישה האחודה של העולם השכלי-נפשי עם המציאות המוחשית פיזית לוקה בחסר.

תרגילים מחשבתיים בעניין החוויה השכלית נפשית[עריכה]

יש הוגים, לדוגמה האפיפנומנליסטים, שהכחישו את קיומה של החוויה הנפשית, וטענו שהיא אשליה בלבד של מצב נפשי. אחרים, כמו סקינר וביהביוריסטים נוספים, ניסו להתעלם ממנה ואמרו בה תופעה פנימית שאפשר לדלג עליו. מבין האוחזים שהחוויה הנפשית המודעת וגם הלא מודעת אכן קיימת, הפיזיקליסטים והפונקציונליסטים רואים בה זהות תיאורית למצב מוחי וגופני, כמו מסבירים את המושג מידת חום (טמפרטורה) במדעי הטבע והחומר על ידי הפיזיקה וחקר ההסתברות (הסטטיסטיקה).

כדי לשכנע אותנו שאכן יש חוויה נפשית של תחושות כמו כאב ובחילה, של רגשות כמו עצב וקנאה, של חושים כמו צבע וריח, של מחשבות כמו זכרון חי, וכדי לשכנע אותנו שחויה זו אינה זהה לתהליך הממוכן או הפיזי הנצפה במוח, נהגו מספר תרגילים מחשבתיים מפורסמים:

  • החדר של מרי
  • החדר הסיני
  • הזומבים והסופר ספרטנים
  • ההזדהות עם עטלף


פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

  1. ^ (באנגלית) סיבתיות, זהות ונסמכות (סופרווניאנטיות) - בעיית גוף ונפש יגוון קים, 1979, מתוך מחקרי הגות במערב התיכון 4 (1):31-49
  2. ^ ובדומה, ראו פעולות גומלין והשפעות הדדיות גוף ונפש וסיבתיות נסמכת ארנסט סוסה, ספטמבר 1984, מחקרי הגות במערב התיכון, כרך 9, מהדורה 1, עמודים 271-281
  3. ^ ספר שלם נכתב המתמקד בנושא זה של סיבתיות (באנגלית): מוח ונפש, מאת טד הונדריך (1988)