דקדוק העברית החדשה/תחביר/חלקי הדיבר
חלקי הדיבר - שם עצם, פועל, תואר וכו'
- וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת... (פרשית גן עדן, בראשית)
חוקרי הלשון היוונים הקדמונים, ואולי עוד קודם לכן בממלכות נהריים ומצרים, זיהו שתי קבוצות של תפקידי מילה. שמות (שמות עצם) ופעולות. כשאנו אומרים את המשפט: "הילדים הלכו לביתם" יש כאן שלוש מילות יסוד: ילד, הלך, בית. ילד ובית הם עצמים, דברים שעושים משהו או שמשהו נעשה להם. לעומת זאת הלך היא פעולה. הלך הוא הדבר שנעשה לבית, והדבר שהילד עשה.
בבלשנות החדשה
[עריכה]ראו בהרחבה על /ערכיות
לפי חקר הבלשנות החדשה המשפט המצוי נבנה סביב הנשוא, שבניגוד לעברית העתיקה כבר אינו בהכרח פעולה. לנשוא יש או אין נושא, ויש מושאים: מושא ישיר ומושאים עקיפים. לכל אלו יש משלימים.
כיום, בהשפעה ניכרת של האנגלית מאז פרוץ ההי-טק בשנות התשעים של המאה העשרים, (אחרי סגירת פרוייקט הלביא), יש משפטים רבים בעברית המדוברת שאין בה פועל כלל. אלו נקראים משפטים שמניים. לדוגמה:
- יש אוכל.
- זה השולחן.
- הוא גבוה.
כמו כן מרבים כיום להשתמש בפועל כללי (עשה, גרם, הביא, רצה) עם שם פעולה (ריצה, התלקחות, עליה) או עם שם פועל (לרוץ, להתקלח, לפעול, לעלות), במקום בפעלים השרשיים.
בעברית ימינו קיימת גם תופעה לשונית של ריבוי השימוש בפועל הנאמר בלשון הווה, ובכך מקבל צורת "בינוני" עם דו משמעות: מצד אחד אפשר להבינו כפועַל, ומצד שני כשם עצם. כמו שם העצם אין לו גוף אלא רק מספר ומין (וכך לומד יכול להיות אני אתה או הוא, לומדת יכול להיות אני את והיא, לומדים יכולים להיות אנו אתם או הם, ולומדות - אנו אתן והן).
ערכיות
[עריכה]הערכיות של נשוא (בדרך כלל בעברית הכוונה לערכיות של הפועַל) נקבעת על ידי מספר המקדמים הנדרש ליצירת משפט מובן ומלא. בדקדוק הישן דובר על פועל עומד ופועל יוצא.
פועל עומד (אינטרנזיטיבי) - שאין לו צורך במושאים. לדוגמה: "נרדמתי". לעומת פועל יוצא: "נתתי את הספר מהאיש לילד".
בכתיבה כמו ממוחשבת רושמים את הפעולה, כלומר את הנשוא, ואחריה בסוגריים את המקדמים שלה - הארגומנטים, ראשון להם הנושא, אם ישנו, אחריהם המושא הישיר, ולבסוף העקיף.
|
ארגומנט תורגם "טיעון", בידי הבלשנים שלא הכירו את ההקשר המחשבי. |
לסיום, המשלימים נרשמים מחוץ למסגרת הפעולה.
- פועל יוצא - המשפט: ילד נתן מתנה לאיש. נוסחת הערכיות: נתן (ילד, מתנה, איש). ערכיות 3: מי נתן מה למי.
- פועל עומד - המשפט: ילד הלך [לבית]. נוסחת הערכיות: הלך (ילד). ערכיות 1: מי הלך.
- פועל עומד - המשפט: [לבית] ילד הלך. נוסחת הערכיות: הלך (ילד). ערכיות 1: מי הלך.