ארמית/דקדוק

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גופים[עריכה]

  1. אנא/ אנה - אני (ההבדל בין "אנא" ל"אנה" אינו דקדוקי אלא תלוי בתקופה - בתנ"ך נכתב בה"א ובתקופות מאוחרות יותר - באל"ף).
  2. אנת/ את - את/ה.
  3. איהו - הוא.
  4. איהי - היא.
  5. אנן - אנחנו.
  6. אתון - אתם.
  7. אינהו- הם.

כינויי שייכות[עריכה]

  1. דידי - שלי.
  2. דידך - שלך.
  3. דידיה - שלו.
  4. דידן - שלנו.
  5. דידכו- שלכם.
  6. דידהו/דילהון - שלהם. (התלמוד הבבלי משתמש במילה: "דידהו")

כינויי יחס[עריכה]

  1. לי - לי.
  2. לך - לך.
  3. ליה - לו.
  4. לה - לה.
  5. לן - לנו.
  6. לכון- לכם/לכן.
  7. להון - להם/להן.

כינויים רומזים[עריכה]

  1. יתי - אותי.
  2. יתך/יתייך - אותך.
  3. יתיה - אותו.
  4. יתה - אותה.
  5. יתן - אותנו.
  6. יתכון - אתכם/אתכן.
  7. יתהון - אותם/אותן.

הערה חשובה: בתלמוד הבבלי אין שימוש במילה "ית (=את), ולכן גם אין שימוש בכל הכינויים הרומזים דלעיל. במקום זאת, מוסיפים לפועל המדובר את הסיומות המתאימות.

פעלים[עריכה]

  1. למיפעל - לפעול. כשפ"א הפועל אל"ף - האל"ף נעלמת ואומרים "למיעל" - ללא פ"א הפועל).
  2. לאפעולי - להפעיל.
  3. למיפעלה - להפעילה.
  4. למיפעליה - להפעילו.
  5. פעילנא - פעלתי/ (אני) פועל/ אפעל.
  6. הוה פעילנא - הייתי פועל (=הן במובן של "was doing" והן במובן של "would be doing").
  7. פעלת - פעלת (לזכר ולנקבה).
  8. קפעל/ קא פעל - פעל (ה"ק"/ "קא" היא אות/ מילת עזר כלשהי שעד היום איני יודע כל כך מתי שמים אותה).
  9. פעיל - פועל.
  10. יפעל - יפעל.
  11. יש ארמיים המשתמשים במלה "אֶת" (בארמית: "ית") ויש שאינם משתמשים בה. כך או כך - אין גם להשתמש וגם לא להשתמש בה באותו טקסט ארמי.

כינויי שייכות[עריכה]

הסופית " ֵיה" מקבילה לסופית "ו" בעברית (ארנקֵיה - ארנקו). הסופית "ה" בארמית ובעברית הן בעלות משמעויות זהות (ארנקה - ארנקה). הסופית "ין" בארמית מקבילה לסופית "נו" בעברית (ארנקין - ארנקנו - הארנק שלנו). הסופית "ן" בארמית מקבילה לסופית "ינו" בעברית (ארנקן - ארנקנו - הארנקים שלנו) (אני לא בטוח בזה, ויכול להיות שאין הבדל בין "ן" ל"ין").