לדלג לתוכן

תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא חובה: עלילות הראשית/בראשית פרק ט'

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

פרשיה I : פסוקים 1-7

[עריכה]

לאחר המבול. בקטע הראשון שלפנינו ישנם מספר היבטים דומים לבראשית פרק א' כיוון שנוח מקביל לאדם הראשון. אולם, ישנם הבדלים בין התקופה שלפני המבול ואחרי המבול.

פסוק 1, ה' מברך את נוח ובניו : "פרו ורבו ומלאו את הארץ". כפי שמופיע בבראשית א', 28 (מברך את האדם הראשון).

פסוק 2, גם כאן, ה' אומר לאדם לשלוט על בע"ח, אולם הפעם הוא משתמש בפעלים שונים :

  • בבראשית א' - לכבוש, לרדות (=לשלוט).
  • בראשית ט' - מוראכם וחתכם (פחד).

כאשר ה' אומר לנוח לשלוט על בע"ח, הוא מוסיף אפקט של פחד. כלומר, חל שינוי - בתחילת האנושות הייתה הרמוניה בין בע"ח לאדם. לעומת זאת, אחרי המבול אין הרמוניה ולכן השליטה היא בכוח, מפחד.

פסוק 3, עד המבול האדם היה צמחוני. עתה מותר לאדם לאכול מבע"ח בגלל הפרת ההרמוניה.

על פי פסוק 4, אסור לאכול בע"ח עם דם, כיוון "כי הדם הוא הנפש". כלומר, בכל יצר חי, יש בדמו חלק מנשמתו, ה'.

פסוקים 5-6, מופיע החוק הראשון שהוא תוצאה מהמקרה בין קין והבל – "לא תרצח". יש כאן תגבולת משלימה בעלת מבנה כיאסטי : "שפך דם האדם (הרוצח), באדם דמו ישפך (דינו מוות)".

בפסוק 5, נאמר שגם בע"ח שהורג אדם דינו מוות, כיוון שהחיה אלימה.

פסוק 7, ה' חוזר שוב על ההוראה "פרו ורבו". הביטוי הזה הוא מסגרת לפרשיה – מופיע בהתחלה ובסוף הפרשיה.

פרשייה II : פסוקים 8-17

[עריכה]

בפרשיה השנייה ה' אומר שהוא יקים את הברית עם נוח ועם הניצולים שהיו בתיבה (בע"ח).

בפסוק 11, ה' מתחייב לא להביא יותר מבול בשביל להשמיד את הארץ. זו ברית חד צדדית כי רק צד אחד (ה') מתחייב.

פסוק 13, מופיע אות הברית, הקשת.

תפקיד : ה' אומר כי בכל פעם שיוריד את הגשם על הארץ, תופיע קשת. אני "אזכור" את הברית ולא אגרום למבול.

פירושים לקשת :

  • רק בשלב זה ברא ה' קשת.
  • מטאפורה - הקשת מקשרת בין השמים לארץ, בין ה' לעם.
  • הקשת ללא החץ מסמלת שלום.

פרשיה III : פסוקים 18-29

[עריכה]

פסוק 18a, מוזכרים שלושת בני נוח : חם, שם ויפת. בפסוק 18b, אומרים כי חם הוא אב כנען.

פסוק 19, משלושת בנים אלו נוצרו כל עמי העולם.

פסוק 20, מתחיל סיפור השכרות של נוח. נוח חוזר לעיסוק הראשון (חקלאות) ורושם כי הוא נוטע כרם (זית, ענב) שותה יין ומשתכר.

על פי פסוק 21, מתואר כי נוח מגלגל ערום באוהל. פסוק 22a, חם רואה את אביו ערום באוהל. בהמשך הפסוק, 22b, חם אומר לשני אחיו שבחוץ על המקרה. כלומר, לפי הטקסט, חטאו של חם היה זלזול בכבוד האב.

יש פרשנים הטוענים שחטאו של חם היה לא רק זלזול בכבוד אביו, אלא גם מעש סדום או סירוס. הפרשנים מסתמכים על פסוק 24, שם רשום "ויקץ נוח מעינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן".

בפסוק 23, בניגוד לחם, מופיעים שני האחים, שם ויפת. שם מוצג כמוסרי ביותר, הא זה שיוזם לקחת את בגד האב ולכסות אותו, ולצאת מהאוהל מבלי להסתכל.

בפסוק 25, נוח מקלל את בנו חם "ארור כנען", כלומר יש כאן גמול דורות. העונש לא התקיים על חם, אלא על הדורות אחריו. הוא ממשיך ואומר "עבד עבדים יהיה לאחיו", כלומר נוח מנבא שצאצאים של שם ויפת ישלטו בכנענים.

בפסוק 26, בניגוד לקללה שחם מקבל, שם מבורך בידי ה' – הוא ימלוך על הכנענים.

פסוק 27, הברכה ליפת. יש כאן לשון נפלת על לשון : "יפת ה' ליפת (יפת = הרחבת גבולות)" ; ה' ירחיב את גבולות של יפת וגם הוא ישלוט על הכנענים.

הפרק מסתיים בכך שנוח חיי עוד 350 שנים. סה"כ 935 שנה.