תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא חובה: עלילות הראשית/בראשית פרק ג'

הפסוק האחרון של פרק ב' מקדים את הסיפור של פרק ג'. בפסוק זה, מסופר כי האיש והאישה שהיו ערומים שניהם לא התביישו ("ולא יתבששו"). כלומר, לא היה להם מודעות לעירום.

פסוקים 1-13 : החטא הקדמון

המספר משתמש בכוונה באותו שורש לשוני להראות פרושים/דברים שונים. בפרק ב' פסוק 25, רשום : "ויהיו שנים ערומים" (ע.ר.מ), זאת לציון הערום הגופני, ואילו בפרק ג' פסוק 1, הוא משתמש באותו שורש בפרוש של ערמומי, פיקח ("והנחש היה ערום"). בפרק ג' נוספת דמות לסיפור – הנחש הקדמוני, שהיה בעל יכולת דיבור ובעל רגליים.

הנחש מנהל דו שיח עם האיש. ישנם פרשנים הטוענים כי הנחש הוא בעצם היצר הרע של האישה והיא מנהלת דו פנימי עם עצמה. הבעיה עם פירוש זה הוא שהנחש מקבל עונש כבע"ח ולא כיצר רע.

הנחש מתחיל בשיחה באיסור של ה' מאכילת עץ ה' ואומר "אמר ה' לא תאכלו מכל עץ הגן (פסוק 1)". דברי הנחש הם שקריים ומסיטים כנגד ה'.

בפסוק 2-3, מתקנת האישה את דברי הנחש ואומרת לו : מפרי עץ הגן אנו נאכל ורק מעץ אחד מהגן אסור לנו לאכול. האישה מתחילה לפחד שתתפתה לאכול ולכן היא מחמירה את איסור ה' ואומרת : ה' אסר לנו לאכול מעץ הדעת וגם אסר לנו לנגוע בפרי – אסור לה לנגוע בו. בנוסף, האישה חוזרת על איום ה', שמי שיאכל מהפריי ימות.

הנחש מתקן את דבריה ואומר לה : אתם לא תמותו לאחר אכילת הפרי, אלא, שה' אסר עליכם לאכול מהפרי כי הוא ידע שלאחר האכילה תהיו חכמים ברמה גבוהה כמהו, כמו ה'.

השיחה בין הנחש לאישה וכל רעיון של החטא הקדמון (אכילה) זה בכדי לטשטש את הגבולות בין ה' לבני האדם. האדם מאז ומתמיד שאף ושואף להתקרב לה'.

בפסוק 6, אנו רואים כי דברי הנחש השפיעו על האישה. היא לפתע מסתכלת על העץ והוא נראה לה : "טוב למאכל (טעים) תאווה לעיניים, נחמד להשכיל (מקבילים ממנו שכל)". מכאן, שכבר בתחילת האנודות בני האדם הפרו את צו ה', דבר המוכיח לנו מדוע לא נאמר על האדם "וירא ה' כי טוב".

בפסוק 6, יש ריבוי פעלים ברגע שהאישה מגיעה להחלטה הפעולות רציפות : היא אוכלת מהפרי, היא נותנת לאיש והוא פשוט אוכל. האדם בסיפור הוא פסיבי והאישה היא אקטיבית, למרות שמבחינת האחראיות, יש אחראיות משותפת, לשניהם נאסר לאכול מהפרי.

בפסוק 7, מופיעים תוצאות האכילה. אחר האכילה האדם ואשתו מבינים שהם ערומים והם מתביישים בכך. הפעולה הראשונה שהם עושים זה תפירת בגדים מעלי תאנה, ולכן יש כאלה המפרשים שפרי עת הדעת הא פרי התאנה.

בפסוק 8, ישנה תוצאה נוספת; כשהם שומעים את קול ה', הם מתחבאים ין עצים. ישנה הורה של החטא.

בפסוקים 9-13, ה' חוקר את האדם ואשתו על חטאיהם. החקירה נפתחת בשאלה "האיכה" (איפה אתה?), למרות שברור שה' יודע היכן האדם. מטרת השאלה היא לגרום לאדם להצהיר/להתוודות וכדומה. במקום זאת, ה' מקבל מהאדם הסרת אחראיות.

בפסוק 10, האדם אומר לה' : "שמעתי קולך ופחדתי כי אני ערום"

בפסוק 11, ה' מנסה לקבל התוודות / לקיחת אחראיות של האדם ושואל : איך אתה יודע שאתה ערום? אכלת מהעץ האסור?

בפסוק 12, האדם אינו מודה בחטא, אלא מעביר את האחראיות לאישה ולה' – "האשה אעשר נתת עמדי", כלומר הוא מאשים את ה' שהביא לו את האישה ואת האישה שגרמה לו לחטאו.

בפסוק 13, החקירה עוברת לאישה. ה' שואל את האישה : מה עשית (שאלה קצרה) גם מתוך תקווה שתיקח אחראיות. אולם, האישה מפילה את האחראיות על הנחש : "הנחש השיאני (פיתה) ואכל".

בשלב זה החקירה תמה כיוון שלא חשוב לנו מהם מניעי הנחש לסיפור ומשלב זה מתחילים העונשים. הראשון שנענש הוא הנחש.

חטא	חקירה	עונש
נחש	אדם	נחש
אישה	אישה	אישה
אדם		אדם

ישנו סדר כיאסטי בין החטא לחקירה ולבין חקירה לעונש . ישנו סדר סימטרי בין החטא לעונש.

פסוקים 14-15 : עונשי הנחש.

ישנה מידה כנגד מידה ברוב הפרטים ; בין החטא לעונש. העונשים :

• "ארור אתה מכל חיית השדה" – מידה כנגד מידה; כי בתחילת הפרק רשום שהנחש היה ערום (ערמומי, חכם מכל החיות) וכאן הוא מקולל.
• "על גחון תלך" – כאן אנו מסיקים כי לנחש היו רגלים והם נלקחו ממנו והוא הולך על גחון, על הבטן – זוחל.
• "עפר תאכל כל חייך" – הנחש לא באמת אוכל עפר, אך כיוון שהוא זוחל על הרצפה, לאוכל שלו יש טעם של עפר. מידה כנגד מידה : החטא והעונש קשורים באכילה.
• תהיה שנאה הדדית בין בני האדם לנחשים. האדם ינסה להשמיד את הנחש ע"י פגיעה בראשו - "הוא (= האדם) ישופך (=ירמוס אותך) ראש". ואילו, הנחש ינסה להכיש את האדם בעקב "ואתה תשופנו (נושף – להכיש עקב"

מידה כנגד מידה : לפני כן הייתה הרמוניה ועתה שנאה.

פסוק 16 : עונשי האישה

• ההיריון והלידה יהיו מלווים בעצב (=כאב) – בפסוק 16a, אפשר לראות מידה כנגד מידה אם הולכים על פי הפירוש שעץ הדעת נתן ידיעה מינית.
• האישה תהיה תלויה בגבר והוא ימשול בה (פסוק 16b) = מידה כנגד מידה, חטא האישה הייתה האקטיבית (יוזמת) והאדם פסיבי. עתה המצב התהפך.

פסוקים 17-19 : עונשי האדם

בתחילת האנושות מדובר שלכל החטאים והעונשים יש השפעה על הדורות הבאים, כלומר העונש לאישה אינו עונש אישי, אלא לכל הנשים שיבואו אחריה.פעמים רבות מעשי האדם משפיעים על הסביבה. החטא של אדם הוביל לכך שה' מעניש גם את האדם.

• "ארור האדמה עבורך" – שני פרושים למילה "עבורך" :
  • בשבילך – כי מעכשיו האדם לא יהיה בגן עדן שופע, אלא, יצטרך לעבוד את האדמה שתצמיח קוצים.
  • בגללך
• "בזעת אפיך תאכל לחם" – האדם יעבוד קשה בכדי להתפרנס. הוא מציין את העונש בקשר בין האדם לאדמה : באת מהאדמה וממנו תחזור.

מידה כנגד מידה בעונשי האדם :

• גם החטא וגם העונש קשורים באכילה
• לפני החטא האדם היה בתוך גן עדן, שהיה בו שפע ולאחר החטא הוא מגורש מגן העדן והאדמה אינה פורייה באופן טבעי (הוא צריך לעובד אותה).

בפסוק 20, יש מדרש השם (למה נתנו את השם). האדם קורא לאשתו חוויה כי "אם כל חי". כלומר, לאחר שחווה נברא, כל היצורים האנושיים נבראו ממנה.

יש כאלה הטוענים שכיוון שהאותיות וו ויוד בעברית מתחלפות שמה הוא חיה (ח.י.ה – ח.ו.ה).

ישנם פרשנים המוצאים קשר בין המילה הארמית "חִוְיא" שפירושו נחש לבין שמה של חווה – ששמה קשור לנחש.

בפסוק 21, כתוב שה' עושה לבני האדם כותנות מעור ומלביש אותם. חלק מהפרשנים טוענים שישנם סיפורים בתנ"ך שהם סיפורים איתאולוגים (סיפורים סיבתיים), שמנסים להסביר תופעות ואירועים. הם טוענים שכל סיפור גן עדן חובר כדי להסביר תופעות שעניינו את בני אדם :

• מדוע האישה סובלת בהריון ובלידה?
• מדוע אנחנו מתים?
• למה העבודה היא עבודה קשה? מדוע האדם צריך לעבוד קשה?
• למה הגבר שולט?
• למה לנחש אין רגלים?
• מדוע יש שנאה בין בני האדם לנחשים?
• מדוע האדם נקבר באדמה?

בפסוקים 22-24, ה' חושב לעצמו שעכשיו, אחרי שהאדם אכל מעץ הדעת ויש לו ידיעה ברמה גבוהה, יש סכנה שהוא גם יאכל מעץ החיים ויחי לנצח. לכן, ה' מגרש את אדם וחווה מגן עדן. בגן עדן 2 שמורים :

• כרובים – מעין מלאכים.
• להט חרב המתהפכת – חרב חדה משני צדדיה שמתהפכת כל הזמן.