תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא חובה: עלילות הראשית/בראשית פרק ב'

בראשית פרק ב' פסוקים 4-25 - סיפור בריאה ב'

ההבדלים בין הסיפורים :

סדר / צורה – פרק א' מספר את הבריאה ברצף כרונולוגי ע"פ ימים ואילו בפרק ב' הבריאה מסודרת לא לפי ימים, אלא לפי סיבות. למשל : הצמחים לא נבראו כי לא היה אדם שיטפל בהם. לכן, תחילה בריאת האדם מסופרת ואח"כ בריאת הצמחים.
בריאת האדם – על פי פרק א', האדם נברא בסוף הבריאה ונחשב לשיא הבריאה; הוא נברא בצלם ה'. לעומת זאת, בפרק ב', נוצר האדם מאפר האדמה בשלבים הראשונים. כמו כן, יש פער של זמן בין הזכר לנקבה.
תפקיד האדם – בסיפור השני האדם נברא לפני החיות ויש לו תפקיד שונה :
- בפרק ב' – לעבוד ולשמור על גן עדן.
- בפרק א' – הוא לא עובד, הוא מתרבה ושולט.
בפרק א' הבריאה בעיקר ע"י אמירה "ויאמר", ואילו בסיפור השני אין דיבורים אלא עשייה : ויעש, ויצר...
בפרק א' ה' נותן את השמות לבע"ח ואילו בפרק ב' האדם נותן את השמות.

פסוק 4, הוא פסוק של הסיפור השני, כשהמספר כותב במפורש שה' ברא את השמים ואת הארץ "יש מאין".

בפסוק 5, מתוארת הבריאה של שאר הדברים, לא לפי פרק א', אבל אין סטירה בניהם. זאת כיוון שפרק א' רוצה לתאר את הבריאה בצורה שיטתית ומדויקת, ואילו פרק ב' רוצה לתאר את הסיפור.

בפרק א' הבריאה בעיקר ע"י אמירה "ויאמר", ואילו בסיפור השני אין דיבורים אלא עשייה : ויעש, ויצר...

בפסוק 5, המספר רוצה להסביר מדוע עוד לא נבראו הצמחים, למרות שיש אדמה ויש לו 2 הסברים (פסוק 5b) :

"כי לא המטיר ה' את הארץ" – ה' עדין לא הוריד גשם.
כי עוד לא נוצר האדם שיעבוד את האדמה.

בפסוק 6, באופן מפתיע מתארים שעלו אדים מהאדמה והם השקו אותה.

בפסוק 7, מתוארת ברית האדם; ה' יוצר אותו מהאפר ובשלב השני רשום "וייפח באפיו נשמת חיים", כלומר ה' נותן לו נשימת חיים. משמעות הנשמה כאן היא נשימה.

פסוק 8, המספר מפסיק בסיפור הבריאה כיוון שבסיפור השני אין חשיבות לרצף, אלא לסיפור שנלווים לבריאה. מפסוק 8 מתחיל סיפור גן עדן שלא מופיע כלל בפרק א'.

גן עדן (מפסוק 8)

בפסוק 8, ה' נוטע גן במקום הנקרא עדן בצד מזרח (=מקדם). ע"פ הפרק מתוארות 4 נהרות שחוצים את הגן : פשון, גחון, פרת וחידקל. כלומר, ע"פ הפרק גן עדן נמצא ליד עיראק. האזור נקרא מסופוטמיה שמשמעותו בין שני נהרות (פרת והחידקל) ושם החלה התרבות האנושית. ה' שם את האדם בגן העדן.

בפסוק 9, בתוך הגן היה מבחר של עצים. העצים מתוארים כעצים יפים וטעימים "נחמד למראה וטוב למאכל" – זוהי הקדמה לשני עצים מיוחדים. בפסוק 9b, נזכרים 2 עצים ייחודים:

עץ החיים – מי שאוכל ממנו חי לנצח – כשמו כן, כן הוא.
עץ הדעת "טוב ורע" – כלומר עץ זה שנותן ידיעה, יכול להיות טוב ורע.

איזה ידיעה מביא עץ הדעת?

ע"פ רוב הפרשנים העץ מעניק לאדם ידיעה שכלית ברמה גבוהה וזה מלמד שלפני האכילה ה' העדיף שהבן אדם יהיה באושר ברמה שכלית לא גבוהה.
ישנו גם פירוש שעץ הדעת מעניק ידיעה מינית. 2 בעיות עם הפירוש :
- ידיעה מינית / התרבות היא אינסטינקט כמו אצל בע"ח.
- ה' אסר לאכול מעץ הדעת ולכן הדבר לא הגיוני , כיוון שבמילים אחרות הוא אומר לאדם לא להתרבות.

בפסוקים 10-14, בגן העדן יש שפע : מים (4 נהרות), זהב, אבנים טובות והרבה עצים למאכל.

בפסוק 15, כבר מתחילת דרכו לאדם יש 2 תפקידים מעשים : לעבוד ולשמור על גן העדן. זאת בניגוד לפרק א' שעבודתו להתרבות ולשלוט על החיות.

בשלב זה, פסוקים 16-17, האדם מקבל את האיסור הראשון, לא לאכול מעץ הדעת והנימוק "כל האוכל מעץ הדעת מות ימות (פסוק 17b)". כלומר ברגע שהאדם יאכל מעץ הדעת, הוא כבר לא יוכל לאכול מעץ החיים והוא יהיה בן תמותה.

בפסוק 18, ה' שם לב שלאדם אין לו "עזר כנגדו" (בת זוג) והדבר לא טוב. הביטוי "עזר כנגדו", בעל ניגודים (או שעוזרת לו או שהיא נגדו). ע"פ זה אומר רש"י : אם האישה טובה (עזר) ואם היא רעה (תהיה נגדו).

בפסוק 19, ה' בורא את כל בע"ח ומביא אותם לפני האדם כדי שיקרא להם בשמות. בניגוד לפרק א' שם נותן ה' את השמות לבע"ח.

בפסוק 20b, לאחר בריאת החיות לא מוצא ה' לאדם מבין כל החיות "עזר כנגדו".

בפסוקים 21-22, ה' מרדים את האדם, מוציא לו צלע אחת ומתוך צלע זו הוא בורא את האישה. ה' מביא את האישה (היצירה) לאדם. בפסוק 23, אומר האדם "זאת עצם מעצמי ובשר מבשרי", כלומר האדם מרוצה שהאישה חלק ממנו.

בפסוק 23b, ישנה תופעה שמופיעה הרבה בתנ"ך. השם הכללי של התופעה הוא "ספור אטיולוגי (=סיבה)" – סיפור שבא להסביר את תופעות או שומות של אנשים ומקומות. אחד מהסעיפים של סיפור אטיולוגי הוא מדרש השם.

מדרש השם נותנים הסבר לשמות של אנשים / מקומות על סמך צליל דומה של מילים, לא תמיד מדובר באותו שורש לשינוי.

דוגמא : "לזאת אקרא אישה כי מאיש לקחה.

איש --> א.י.ש.

אשה --> א.נ.ש

השורש של איש הוא א-י-ש והשורש של אישה הוא א-נ-ש כי ממנה נוצרה האנושות.

פסוק 24, ישנו משפט שאינו מתאים לזמנו : "על כן ייעזב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד". בשלב זה, עדין אין הורים ומשפט זה מתייחס לתקופה מאוחרת יותר שאדם יעזוב הוריו כדי להיות עם אשתו.