תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/מלכים ב' פרק כ"א (דברי הימים ב' פרק ל"ג)
מלכים ב' פרק כ"א[עריכה]
פרקים כ"א-כ"ה במלכים ב' נכללים בקריאה מודרכת. הפרקים מתארים את סופה של ממלכת יהודה עד חורבן בית ראשון וגלות בבל. יש לדעת את רצף האירועים לפי המלכים (כי זה בחלק של קריאה מודרכת).
בפרק כ"א, חזקיהו מת ובמקומו מולך מנשה בנו. מנשה היה מלך בעייתי מבחינת תורת הגמול מפני שהיה המלך החוטא ביותר ביהודה ובכל זאת מלך הכי הרבה זמן (55 שנה).
לכותב של ספר מלכים אין בעיה עם חטאי מנשה כיוון שהוא מאמין בחטא מצטבר. לכן, מבחינתו, מנשה הגדיל את מכסת החטאים וקירב את העונש. לעומת זאת, לכותב של ספר דברי הימים, המאמין בגמול אישי, הייתה בעיה והוא פותר אותה בדרך מסוימת.
פסוקים 1-11, הכותב מפרט הכותב את כל חטאי מנשה ומציין את החטא החמור ביותר שאותו רק הוא העז לעשות- אפשור עבדות האלילים בתוך חצרות בית המקדש. יש פרשנים שטוענים שמנשה פחד מממלכת אשור ורצה להראות כניעה גם מדינית וגם דתית, ולכן הוא שם את האלילים של אשור בבית המקדש.
הערות הממחישות ומחדדות את חומרת חטאיו של מנשה:
- (פס' 2) "ויעש הרע בעיני ה' כתועבות הגויים" - דמוי התנהגות מנשה להתנהגות הגויים שה' גירש מן הארץ.
- (פס' 3) "וישֹב ויבן את הבמות אשר אבד חזקיהו אביו" - תקבולת שלילית, ניגוד לחזקיהו שנחשב לצדיק.
- (פס' 7) "כאשר עשה אחאב מלך ישראל" - השוואת מנשה לאחאב המלך החוטא.
- (פס' 11) "אשר עשה מנשה ... הרע מכל אשר עשו האמורי" - השוואת חטאי מנשה למעשי האמורי אשר ישבו בארץ לפניו.
פסוקים 12-18, סוף תקופת מנשה :
- פסוקים 12-15 : העונשים שהיו לממלכת יהודה (גמול לאומי).
- פסוקים 16-18.
אמצעים ציורים וביטוים שגורים (פסוקים 12-13):[עריכה]
- פסוקים 12-13, מופיע העונש שיבוא על ירושלים ועל יהודה. משתמשים כאן בביטוי שגור (משתמשים בו הרבה בשפת התנכית); שהעונש יהיה כל כך קשה "אשר כל שמעיו תצלנה שתי אוזניו", ביטוי שמסמל כי העונש חמור.
- הכותב משתמש בביטוי ציורי "ונטיתי על ירושלים את קו שומרון ואת משקולת בית אחאב..."
פירושים לפסוק :
- משקולות – חפץ כבד שקשה להרים.
- חוט – אמצעי להנחת אבנים באופן שהקיר יהיה זקוף ולא יקרוס.
המשמעות : קו ומשקולת הם כלים לבניה : משקולת חפץ כבד הנקשר לחוט ומתיחת החוט בקו ישר משמשת לאמצעי להנחת. זהו מעשה סמלי שבאמצעותו ה' בודק את יציבותה של העיר מבחינת האמונה והמוסר.
- ומחית את ירושלים כאשר ימחה את הצלחת" (פסוק 13)
פירוש : צלחת אותה מנקים.
משמעות : דימוי לחורבנה המוחלט של ירושלים עד שלא יישאר ממנה זכר.
פסוק 14, מופיע העונש - גלות.
פס' 15, החטאים מצטברים (מיציאת מצרים).
דברי הימים ב' פרק ל"ג[עריכה]
הקטע מתאר את מנשה ,מפרט את חטאיו הכבדים ובכך שהוא תרם רבות לחטא המצטבר. המקבילה לספר מלכים ב' פרק כ"א הוא ספר לדברי הימים שם יש תוספת שלא מופיעה במלכים.
מפסוקים 1-10 : דומה לספר מלכים פרק ב' פרק כ"א.
מפסוקים 10-20 : מופיע רק בדברי הימים.
| הכותב של ספר דברי הימים | הכותב של ספר מלכים |
|---|---|
| גמול אישי | לאומי |
| יהודאי |
הכותב של דברי הימים נתקל בקושי : מדוע מנשה, המלך החוטא לא נענש? ובמקום מלך 55 שנים וזאת למרות חטאיו?.
בספר דברי הימים נוסף קטע ועל פיו; בשלב מסוים מנשה נלקח לאשור לכלא ושם הוא חוזר בתשובה (מתחיל להאמין רק בה') וכשהוא חוזר ליהודה הוא מבצע פעולות בשני תחומים:
- תחום דתי - הרס את כל העבודה הזרה אך משאיר את הבמות לה' ישראל. כלומר, אין כאן ריכוז פולחן אך, יש כאן אמונה רק באלוהי ישראל.
- תחום מדיני/צבאי- מבצר ומחזק את ירושלים (עיר דוד). בנוסף, הוא מחזק גם את הערים הבצורות האחרות ביהודה - דבר שאולי מרמז על רפיון בכיבוש האשורי.
סיכום – פרשנים[עריכה]
- לפי הפרשנים הקטע בדברי הימים הוא אמיתי אך הכותב של ספר מלכים לא מצא לנכון להוסיפו כיוון שהוא מאמין בחטא מצטבר.
- ישנם פרשנים שטוענים שהמחבר של דברי הימים המציא את הקטע כדי שיסתדר לו עם הגמול האישי שהוא מאמין בו.
המשך למלכים ב' פרק כ"א – אמון בנו של מנשה[עריכה]
פס' 18, מנשה מת ובמקומו מולך אמון בנו, אמון המולך שנתיים בלבד. כאשר אנו נתקלים במלכים שמולכים זמן קצר סימן שמרדו בהם.
פסוקים 19-25, אמון חטא כמו אביו מנשה. כנראה שהייתה לו מדיניות פרו-אשורית כפי אביו וחלק מ"נאמניו" רוחצים אותו בשל כך.
פסוק 24, "וייך עם הארץ את כל הקושרים" – השכבה הגבוהה רוצחת את כל המורדים (הקושרים במותו של אמון) וממליכים את יאשיהו בנו של אמון. ייתכן שאם הארץ מתערב בשלטון כיוון שהם מפחדים מהאימפריה האשורית שתראה ברצח מרד וכיוון שהיה להם רכוש רב הם חששו לאבדו.