תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/מלכים א' פרק י"ח

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

ניתוח[עריכה]

בפסוק 1, אנו לומדים שהבצורת ארכה שנתים, כי בשנה השלישית ה' מתגלה לאליהו ואמר לו ללכת לשוב אל אחאב ולומר לו שהבצורת מסתיימת. במילים אחרות, למשך שנתיים אליהו נעלם ממלכת ישראל (מוטיב העלמות).

בפסוק 2, הבצורת הייתה קשה "והרעב חזק בשומרון"

בפסוק 5-6, מתואר עד כמה הבצורת הייתה קשה. רשום שאפילו המלך הלך לחפש חציר ומים – דבר שאינו מקבול למלך. החשש העיקרי של המלך היה בגלל הבצורת ימותו הסוסים ולכן יהיה סכנה צבאית.

עבדיהו אשר על הבית(פסוקים 1-16)[עריכה]

בפרקים י"ח, אחד מהדמויות החשובות הוא עבדיהו שכונה "עבדיהו אשר על הבית" (שר האוצר והכלכלה, נחשב שר חשוב). כיוון שידוע לנו שאחאב התפתה לעבוד את הבעל בגלל אשתו איזבל עולה השאלה – מדוע מינה את עובדיה לשר חשוב שהרי הוא "ירא את ה' מאוד".

עובדה זו קוראת בגלל שאחאב מאמין בה' ישראל ובמקביל גם באלילים אחרים (במקרה שלנו גם בבעל).

"סינקרטיזם" =אמונה במס' אלים. ע"פ היהדות אסור לאמץ עבודה זרה או אמונה באל אחר.

פסוק 4, עובדיה מחביא בשני מערות מאה נביאי אמת. הכוונה כמובן לתלמידי הנביא ששרתה עליהם רוח נבואה, אך הם לא ממש נביאים. קושיו של עובדיה הוא כפול :

  • עליו להחביא את הנביאים מאיזבל.
  • עליו לכלכם בתקופת בצורת קשה.

פסוקים 7-16, ישנה פגישה בין עובדיה לאליהו. רשום שפתאום אליהו מופיע מול עובדיה (מוטיב ההופעה וההעלמות). תגובת עובדיה : משתחווה ולא מאמין שאחרי שנתיים של חיפושים אחרי אליהו הוא פתאום מופיע מולו.

פסוק 8, אליהו מבקש מעובדיה בקשה ללכת ולקרוא לאחאב כדי שייפגש עם אליהו.

פסוק 9, עובדיה מפחד מהבקשה כיוון שיכול להיות שהוא יקרא לאחאב ושוב אליהו יעלם. אז המלך יקרא לו שקרן ויהרוג אותו.

פסוק 10, עובדיה מסביר את הפחד והקושי ומתאר לאליהו שיחפשו אותו במשך שנתיים בכל גוי ובממלכה שמסביב (גוי = עם) ולא מצאו אותו.

פסוק 11-12, עובדיה אומר לאליהו שהוא מפחד ששוב "רוח ה' ישאך (= יעלים אותך)"

פסוק 13, עובדיה מספר לאליהו על כך שהוא החביא וכלכל 100 נביאי אמת מפני איזבל.

מוטיב[עריכה]

אמצעי ספרותי - מילה החוזרת על עצמה (מוטיב) : אדון. היא מבטא את הנאמנות הכפולה. מצד אחד עובדיה מאמין בה' ורוצה לעשות כמצוות. מצד שני, הוא תחת פיקודו של אחאב ואם אליהו לא יהיה שם כשהוא יחזור, יקראו לו בוגד ויהרגו אותו.

פסוק 15, אליהו נשבע לעובדיה שלא יעלם "חי ה' צבאות"

פסוק 16, עובדיה קורא לאחאב.

פסוק 16-19 : הפגישה בין אליהו לאחאב[עריכה]

אחאב מכנה את אליהו בפסוקים אלה : "עוכר ישראל (=עושה רע, שונא) כיוון שהוא מאשים אותו בבצורת.

אליהו מחזיר את אותו כינוי לאחאב ואומר לו "אתה עוכר ישראל" כי הסיבה לבצורת הוא שאתה ואיזבל עובדים את האלים ומאפשרים עבודה זו.

פסוק 21 : סינקרטיזם (=אמונה בשני אלים) – משל אליהו (אמצעי ספרותי)[עריכה]

אליהו מציג בפני העם משל כדי להמחיש את הטעות שלהם ואומר להם "עד מתי אתם פוסחים על שתי סעפים (=ענף)?"

המשל : ציפורים שמדלגות מענף לענף.

נמשל : עם ישראל שמאמין לסירוגין גם בה' ישראל וגם בבעל. הוא דורש שהם יחליטו במי הם מאמינים, כיוון שלא נין להאמין בה' ישראל שהוא מונותאיזם (ה' אחד) וגם באל אחר.

העימות בין נביאי הבעל לאליהו 22-40[עריכה]

פסוקים 22-39 : מעמד הר כרמל[עריכה]

אליהו עושה "עימות" (קרב) בין הבעל שלו יש 450 כוהנים, לבין ה' ישראל לו נביא אחד (אליהו).

בעימות זה הוא נותן לכל מזבח קורבן (פר) ואומר שה' האמתי יבעיר את האש בקורבן. אליהו מדגיש שהוא יחיד מול רבים וכדי שלא יהיו לנביאי הבעל תלונות, הוא נותן להם להיות ראשונים לבחור את הקורבן ומבקש מהם להרוגו, להשים אותו על העצים ולבקש מהאל שלהם להדליק אש כדי לתת את הקורבן.

פסוקים 26-29 : השלב של נביאי הבעל[עריכה]

נביאי הבעל קוראים לו מהבוקר ועד הצהרים. הכתוב מדגיש כי אין קול ואין מענה.

פסוק 27, בזמן הצהרים אליהו לועג לנביאי הבעל שמתייחסים אל הבעל כיצור אנושי. הוא אומר להם :

  • כי שיח וכי ישיג" - אולי הוא מדבר עם אחרים ולכן אינו פנוי לשמוע אותם. לכן, עליהם לצעוק לו כדי שישמע.
  • "וכי דרך לו" – אולי הוא הלך לאחד מעיסוקיו.
  • "ואולי ישן הוא וייקץ" – אולי הוא ישן ואם תצעקו הוא יתעורר. נביאי הבעל נהגו להקים בכל בוקר את האל על ידי טקס היקיצה (=התעוררות).

מנהגים של נביאי הבעל :

  • פסוק 28, נביאי הבעל הכן צועקים לבעל כדברי אליהו וכתוב כי התגודדו עד שפך דם – זהו מנהג של נביאי האלים לשרוט את עצמם עד דם.
  • פסוק 26, "ויפסחו על המזבח", כלומר רקדו מסביב למזבח.

פסוק 29, אליהו נותן להם לקרוא לבעל עד למנחה (השקיעה).

פסוקים 30-38 : החלק של אליהו בעימות[עריכה]

החלק של אליהו מתחלק לשני שלבים :

  • "וירפא מזבח ה' ההרוס" – על הר הכרמל היה מזבח אך כנראה איזבל ונביאי הבעל הרסו את המזבחות לה' ישראל שהיו מפוזרים בממלכת ישראל. לכן, אליהו כפעולה סמלית, מתקן את המזבח שהיה מפורק / הרוס. הוא ממשיך בפעולה הסמלית ולוקח 12 אבנים כמספר 12 השבטים שבישראל כפעולת משה לאחר חצית ים סוף שלקח 12 אבנים והקים מזבח. גם יהושע עשה זאת לאחר שחצו את הירדן בכניסה לארץ.
  • כדי להעצים את הנס – אליהו חופר תעלה סביב המזבח. מעליה הוא שם 12 כדי מים ושופך אותם על התעלה, הקורבן והעצים.

פסוקים 36-37, אליהו פונה לאל כדי שיתגלה. יש כאן סוג של איום על ה' – אם הוא לא יתגלה הוא יגרום לעם לא להאמין בו : "ואתה הסבת את לבם אחרונית".

פסוק 38, הנס "ותפול אש ה' ותאכל את העולה (הקורבן), את העצים, את האבנים, את האפר ואת המים" (מוטיב הנס).

פסוקים 39- 41[עריכה]

פסוק 39, תגובת העם : "ה' ישראל הוא באמת ה' הקיים"

פסוק 40, אליהו רוצה לנצל את המצב ואומר להם להרוג את כל נביאי הבעל. כך, העם רודפם עד נחל קישון ושם שחטו אותם.

פסוק 41, אליהו אומר לאחאב "עלה אכל ושתה", כלומר מזה מבינים שאחאב היה קרוב מאוד להר הכרמל בזמן העימות ולכן, אליהו מדבר. אליהו ישר אחרי הנס עולה בחזרה מנחל קישון לראש הכרמל וגוחן על ברכיו כתפילה לה' כדי שירד גשם. הו שולח את הנער שלו 7 פעמים הלוך וחזור עד שיבשר לו שהוא רואה עננים. בפעם השביעית הנער רואה עב קטנה. לאחר מכן, הוא מבקש מנערו שיאמר לאחאב שיעלה על המרכבה ויסע לארמון כדי שלא יתפוס אותו הגשם לפני שיגיע.

פסוק 46 : הופעת מוטיב הנס[עריכה]

אליהו שהיה מבוגר רץ לפני מרכבת אחאב עד ארמונו שבסמוך יזרעאל (מרחק כ-30 ק"מ) כאות לכבוד.