תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/מלכים א' פרק י"ז
בתחילת פרק י"ז מופיע לראשונה דמותו של אליהו הנביא. את רוב נבואותיו הוא מנבא בתקופת המלך אחאב ואליהו רדף את בית המלוכה בגלל עבודת הבעל.
ישנם 2 מוטיבים שמאפיינים את דמותו של אליהו :[עריכה]
- מוטיב הנס – מוטיב הנס הוא חלק אינטגראלי (בלתי נפרד) מסיפורי אליהו ולכן כל מפרש שמנסה להבין או לפסול את הנס פוגם במהות הסיפור.
- מוטיב ההופעה והעלמות הפתאומית – אליהו מופיע בפתאומי בסיפור וגם נעלם. כך, בפסוק 1 רשום "ויאמר אליהו אל אחאב", אין לנו שום רקע על אליהו, על התפקיד שנתן ה' לו וגם לא רקע משפחתי שלרוב נותנים. הדבר היחד שאנו יודעים על פי הכתוב הוא : "אליהו התושבי מתושבי גלעד" איזור הגלעד היה בתחום ממלכת ישראל, בתחום של שבט חצי הנשה בעבר הירדן המזרחי.
דברי נבואת אליהו : "חי יהוה ה' ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהוה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (פסוק 1)"
אליהו מנבא לאחאב שתהיה בצורת על הממלכה. כיוון שהוא מנבא למלך, סביר היה להניח שהבצורת היא עונש לאחאב בגלל חטאיו (עם הבעל ואשרה).
ישנם 2 פירושים לביטוי "כי אם לפי דברי" :[עריכה]
- אליהו מצטט את ה' בגוף ראשון, כלומר, ה' אומר שהבצורת תפקד כשהוא יחליט.
- יש כאלה שרואים כאן ביטוי גאווה מצד אליהו שמציג עצמו כנביא בעל כוח להביא בצורת או גשם (כוח שקבל מה') ואז הוא יחליט מתי להפסיק את הבצורת.
עונש הבצורת כמידה כנגד מידה[עריכה]
הפרשנים רואים את עונש הבצורת כמידה כנגד מידה, מכיוון שאחאב האמין בבעל. אחאב האמין שהבעל הוא אל הגשם ולכן העונש היא בצורת המוכיחה להם שה' ישראל הוא הה' ששולט בגשמים.
פסוק 2-3, אליהו מקבל הוראה מה' להסתתר בנחל כרית (ליד העיר יריחו) והסיבה היא כמובן שאחרי הנבואה הקשה, יש חשש לחיו של אליהו, ובית המלוכה יתחיל לחפש אותו, בכדי שתופסק הבצורת.
בפסוקים אלה מופיע מוטיב הנס. אותם עורבים הניזונים מנבלות של חיות, דואגים לכלכלה של אליהו ומביאים לו לחם ובשר בבוקר ובערב. כאמור, מוטיב הנס הוא חלק אינטגראלי (בלתי נפרד) מסיפורי אליהו ולכן כל מפרש שמנסה להבין או לפסול את הנס פוגם במהות הסיפור. יש פרשנים שמנטרלים את מוטיב הנס על ידי כך שמפרשים את המילה עורבים כאנשים שבאים מהעיר עורב שמוזכרת בתנ"ך – אין אנו מסתמכים על פרשנים כל עוד אנו עוסקים במוטיב הנס.
פסוק 8-16, לאחר כשנה, הנחל כריח מתייבש בעקבות הבצורת וה' שוב מתגלה לאליהן ומצווה עליו ללכת לעיר בשם צרפת שנמצאת בצידון. כנראה שבה חיו צורפים.
האלמנה[עריכה]
פסוק 10, כאליהו מגיע לצידון הוא מזהה אישה אלמנה כיוון שהיא מקוששת עצים (זהו היה תפקיד הגבר), ואולי זה היה בגלל שהאלמנות נהגו ללבוש בגד מיוחד של אלמנות.
אליהו מעמיד את האלמנה בשלושה מבחנים (פסוקים 9-12) כדי לראות האם זו האלמנה שה' התכוון אליה :
- מבחן I – אליהו מבקש מהאלמנה מים. זוהי בקשה גדולה כיוון שהאיזור נמצא בבצורת במשך שנה. האלמנה נותנת לו מים.
- מבחן II – מבקש ממנה לחם. גם זו בקשה קשה כי החיטה לא צומחת כשיש בצורת. האלמנה מגיבה ואומרת כי יש לה רק כף ושמן, וכי הלחם שתכין מזה בקושי יספיק לה ולבנה.
- מבחן III – זהו המשך המבחן השני, כי האלמנה לא מסרבת לבקשה.אליהו מבקש ממנה שלאחר שהמאפה יהיה מוכן היא תיתן לו לאכול, אחר כך היא תאוכל ולבסוף בנה. כלומר, יש כאן הדרגתיות מהפחות חשוב להכי חשוב.
פסוק 14, מופיע פסוק הנס. בעקבות שהאלמנה לא מסרבת לבקשות : הספחת (כלי השמן) והקמח יתמלאו כל הזמן מחדש עד לסוף הבצורת. בפסוק זה יש קריא וכתיב.
כתיב : תתן ה'.
לא מתאים כי יש גוף שני ויש לומר ייתן ה'. התיקון הוא מחיקת הנון – כלומר תת, שזו קיצור לתת שמשמעותו ייתן.
פסוק 15, ישנו עוד קריא וכתיב.
כתיב : "ותאכל הוא והיא"
הסבר : ישנו חוסר תאום לשוני בין הנושא לנשוא. ותאכל – נקבה , הוא – זכר.
לכן, בשולים הפכו את הסדר ואז רשום ותאכל היא והוא שמתאים לשונית. הבעיה בקריאה, היא שהרשום סוטר את מה שכתוב בקטע, כי אליהו מבקש לאכול ראשון. אליהו מבקש לאכול ראשון והאלמנה מבצעת את רצונו "ותלך ותעשה כדבר אליהו", לכן ברור שהוא אכל ראשון.
פסוק 17-24, בנה של האלמנה בשלב מסוים מת – לא נותרה בו נשמה והאלמנה כועסת על אליהו ואומרת לו : באת אלי להזכיר את עוני (חטא) להמית את בני. כלומר, היא רואה במות בנה עונש מה'. רלב"ג אומר שכוונתה הייתה שאליהו הצדיק נמצא בביתה ולכן ה' שופט אותה בהשוואה לאליהו. כמובן יש לה חטאים רבים לעומת אליהו הצדיק.
אליהו מנסה להחיות את בנה של האלמנה. בפסוק 20 הוא בא בתלונות לה' - למה הא גורם רע לאלמנה שעוזרת לו. לאחר שלוש פעמים שמנסה להחיות את הילד, הוא חוזר לחיים (מוטיב הנס).
כתוב במפורש שה' שמע בקול אליהו ומחייה את הילד וזה מעיד על קרבה גדולה בינו לבין אליהו.
סוף פסוק 24, האלמנה אומרת " עתה ידעתי כי איש ה' אתה" . כלומר, היא מאמינה בה' ובאליהו.