תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/ירמיה פרק ל"א פסוקים 14-19, 26-35

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

ירמיה פרק ל"א פסוקים 19-14[עריכה]

פסוק 14, מופיעה דמותה של רחל, אחת מארבעת האמהות שכמובן מתה לפני 1000 שנה. בנבואת ירמיה, מהווה רחל דמות סמלית, אם לשני ילדים, המיצגים ממלכה אחרת ; יוסף (אפרים ומנשה – ממלכת ישראל) ובנימין (ממלכת יהודה).

רחל מייצגת את 2 הממלכות שנלקחו לגלות ב :

  • ממלכת ישראל נלקחה לגלות ב-722 לפנה"ס.
  • ממלכת יהודה נלקחה לגלות ב-586 לפנה"ס.

רחל בוכה והבכי שלה נובעת בגלל הגלות. היא מסרבת להתנחם עד אשר בניה ישובו מהגלות. למרות שבפועל, ממלכת ישראל מעולם לא שבה לישראל – הם הוגלו לאשור, התבוללו ועוד.

בפסוק 15, הנביא פונה ל"רחל" ואומר לה שהיא יכולה להפסיק לבכות "כי יש שכר לפעולתך (לבכי)...ושבו מארץ אויב" – בנ"י ישובו מהגלות.

בפסוק 16, ירמיה חוזר על הרעיון "ויש תקווה לאחריתך (לעתיד) ושבו בנים לגבולם"

בפסוק 17, מתוארת מערכת היחידים בין ה' לעם, כמו אב לבן. הבן נקרא אפרים (השבט הגדול בממלכת ישראל). בפסוק מופיע דימוי על אפרים : "כעגל לא למד (מאולף)".

אפרים מיצג את ממלכת ישראל. "יסרתני ואוסר", כלומר אפרים אוצר : ה' העניש אותי (יסר) ואנוכי קבלתי את העונש (גלות), כמו עגל לא מאולף שמקבל מכות עד אשר הפך להיות ממושמע.

ירמיה מדבר בשם ממלכת ישראל שאומרת כי הם קיבלו את הענש שמגיע להם, ועכשיו הגיע הזמן לגאולה. לכן, בפסוק 17b, ממלכת אפרים מבקשת : "השבני והשיבה כי אתה ה'" – קבל אותנו בחזרה, אנו מאמינים בך.

בפסוק 18, שוב ממלכת ישראל מדברת בגוף ראשון : עכשיו, לאחר שהם רוצים לחזור בתשובה, הם מתביישים בחטאים שחטאו לפני.

ספקתי ירכי – להכות את הירך כסמל לחרטה ולצער, על המעשים שעשינו.

בפסוק 19, ירמיה שוב חוזר לדימוי של אבא ובן. "הבן יקרי לי אפרים, ילד שעשועים".

בפסוק 19, ה' מדבר בגוף ראשון ואומר שבכל פעם כאשר הוא נזכר באפרים (ממלכת ישראל) "עמו מעי" (איזור הרגש) – המעיים מתהפכות לו. כלומר, ה' מרחם עליהם כאשר הוא נזכר בעונש.

ירמיה פרק לא 26-35[עריכה]

פרשיה ראשונה לקטע[עריכה]

בפסוק 26, הנבואה מתחילה במילים "בני ימים באים", במשמעות שבעתיד (הקרוב או הרחוק) וה' מדבר בגוף ראשון על הגאולה "וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע..."

ה' מבטיח לרבות את בני אדם ואת בע"ח, בעיקר את הבהמות ששימשו לחקלאות, בד, מזון, משא ועוד.

בפסוק 27, יש סגירת מעגל לפרק א כי לפי פרק א פסוק 10, ה' אומר לירמיהו 6 פעלים  : 4 הרס , 2 גאולה (לבנות ולנטוע).

בשלב זה, כשבנ"י בגלות, התקיימו כבר 4 פעלי ההרס "כאשר שקדתי עליהם לנטוש ולנתוץ, להרוג ולהעבד ולהרע. פועל נוסף, פועל של ההרס להרעה, שלא הופיע בפרק א.

ה' מדבר בגוף ראשון ואומר : עד עכשיו קימתי את ההרס שהבטחתי, אך מעכשיו אמהר לקיים את הגאולה : "כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע".

בפסוקים 28-29, יש התייחסות לתורת הגמול. בעתיד, לא יאמרו עד "אבות אכלו בסר ושני בנים תיקנה כי אם איש יבונו ימות" – יש ביטול של גמול דורות, ובמקום יש גמול אישי.

פרשיה שנייה לקטע : ברית חדשה (פסוקים 30-33)[עריכה]

פסוקים 30-33, בעתיד תיכרת ברית חדשה בין ה' לישראל ויהודה. הברית תהיה שונה מהברית שנכרתה לאחר יציאת מצרים.

ההבדלים בין 2 הבריות :

  • פסוק 31b, בעבר העם הפר כל הזמן הברית, הברית החדשה לא תופר.
  • פסוק 32, הברית הראשונה הייתה רשומה על לוחות הברית, לעומת זאת, הברית החדשה תהיה חרוטה על לבם של בנ"י ע"י ה'.
  • פסוק 33, את הברית הישנה היו צריכים ללמד ולהעביר מדור לדור. לעומת זאת, אין צורך ללמד את הברית החדשה, כיוון שהיא חרוטה על לוח לבם של בנ"י, הם ייוולדו איתה.

פרשיה שלישית פסוקים 34-35[עריכה]

כדי להמחיש את הברית החדשה מזכיר הנביא תנאי שלעולם לא יתקיים וזה מבטיח את נצחיות הברית.

בפסוק 34, הנביא מתאר את חוקי הטבע : שמש ביום, כוכבים וירח בלילה, וגלי הים.

פסוק 35, מופיע התנאי, אם חוקי הטבע האלו יפסיקו להתקיים, אז גם זרע ישראל יפסיק להיות עמו של ה'. כלומר, חוקי הטבע תמיד יתקיימו ולכן עם ישראל תמיד יהיה עם של ה'.