תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חורבן גלות וגאולה/תהילים פרק קכ"ו
מזמור זה הוא חלק מ-15 מזמורי "שיר המעלות". פירושים ל"שיר המעלות" :
- מעלות (=מדרגות) – 15 מדרגות של בית המקדש. על כל מדרגה היו שרים.
- מעלה (=תכונה חיובית) – המזמורים מונים את מעלות ה'.
- שיר עליה לרגל – אותם היו שיר האנשים שהיו עולים לירושלים בשלושת הרגלים.
בפסוק 1, מתארם את תחושותיהם של העולים לרגל המתארים את תקופת שיבת ציון - זה כמו שהינו חולמים, לכומר העולים לא האמינו שהם יזכו לשוב לארץ.
בפסוק 2, מופיע מוטיב השמחה "שחוק ורינה". בהמשך הפסוק מופיע שוב "הרעיון החשוב"- כי הגאולה חשובה לא רק לעם ישראל אלא גם לכל הגויים שמסביב, שלגלגו בעם ישראל שהיה בגלות ולא האמינו שה' יגאל אותם.
בפסוק 3, הגאולה מעידה על גדולת ה' ושוב חוזר מוטיב השמחה.
בפסוק 4a, יש קריא וכתיב :
- כתיב : "שובה ה' את שבותנו", כלומר מבקשים מה' שישם לארץ. מהמילה שבות.
- קריא : שובה ה' את שביתנו", כלומר מהמילה שבי, פרושה גלות.
פסוק זה מרמז שעדין כי בתחילת שיבת ציון לא כל הגויים שבו לארץ, והמשורר מביע תקווה שכולם ישבו, זאת ע"י הדימוי "כאפיקים בנגב".
הסבר : ישנה תופעה מוכרת בנגב, שכאשר יורד גשם, כמות המים בנחלים גדולה יותר.
הנמשל : המשורר רוצה שעל הגולים בהמוניהם ישבו לארץ.
בפסוקים 6-5, מופיע אותו תיאור במילים נרדפות :
בפסוק 5 : "הזורעים בדמעה ברינה יקצרו" (תקבולת ניגודית).
פסוק 6 : "הלוך ילך ובכה נשא משך הזרע בא יבוא ברינה נשא אלמתיו" (תקבולת ניגודית).
בשני הפסוקים מתואר תחילה החקלאי שזורע את החיטה בבכי כיוון שאינו יודע כמה יקצור. בהמשכם מופיע הקוצר ששמח כי יש הרבה יבולו.
יש פרשנים שאומרים כי פסוקים מתארים את תפילת החקלאים, שתהיה שנה פוריה וגשומה. אבל ישנה כאלה הרואים בפסוקים כמשל בו החלקים הראשונים מתארים או את המצב בגלות או את המצב הקשה בארץ בתחילת שיבת ציון. החלקים השנים מתארים את השינוי שחל עם שובם לארץ או את התקווה שהמצב ישתפר.