תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חורבן גלות וגאולה/נחמיה פרק ח'

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשיה ראשונה (פסוקים 1-4)[עריכה]

בפרקים י'-ז' אנו רואים כי נחמיה באמת פועל לשיקום ירושלים ודואג לבנות את החומה לשיקום שערי העיר. מהחומה שומרים על שערי העיר ומספקים הגנה לירושלים. לפי תחילת פרק ח' וסוף פרק ז', מגיע החודש השביעי (תשרי), ומתאספים תושבי יהודה ברחבה שלפני שער המים (אלו אחד משערי בית המקדש).

בפסוק 1a, העם שהתאסף פונה לעזרא הסופר בכדי שיביא לפניהם את ספר התורה ויקרא לפניהם.

שני המנהיגים שהיו בבית שני :

  • נחמיה (מנהיג מדיני)
  • עזרא (מנהיג דתי) - עזרא נקרא בשני שמות : עזרא הסופר ועזרא הכהן.

תפקידי הסופר היה לקרוא (בעיקר) ולכתוב אגרות של המלך.

פסוק 2-4, מספרים כיצד עזרא הסופר קורא את ספר התורה לפני כל העם בא' בתשרי (=ראש השנה).

בפסוק 2, רשום כי הקהל שנאסף לשמוע היה "מאיש ועד אישה וכל מבין לשמוע", כלומר, כל הנשים, הגברים, הילדים ובוגרים שיכלו להבין.

בפסוק 3, עזרא קורא מהזריחה ועד מחצית האור (=צהרים).

בפסוק 4, רשום כי בזמן הקריאה עזרא עמד על מגדל עץ (הגבהה) ושני חשובים עמדו מימנו ומשמאלו. מכאן, הנהיגו את המנהג של קריאת התורה – בבית הכנסת הקורא עומד על במה ומצדדיו 2 אנשים.

פרשיה שנייה (פסוקים 5-8)[עריכה]

בפסוק 5, עזרא פותח את ספר התורה לעיני כל העם והם כולם עומדים. דבר זה מקביל לימינו, כשפותחים את ספר התורה ומראים לכולם וכל הקהל בבית הכנסת עומד.

בפסוק 6a, עזרא מברך את ה' לפני שמתחיל לקרוא.

בפסוק 6b, כל העם אומר "אמן" ומשתחווה. מקביל לימינו, שלפני קריאת התורה מברכיים לה' ברכות מיוחדות והעם אומר אמן.

בפסוקים 7-8, מבינים שלמרות שעזרא קרא בספר התורה לא כולם הבינו את הכתוב ולכן מספר לווים הסבירו את מילות עזרא "ולווים מבינים את העם לתורה". בפסוק 8, הכותב נותן ציון לשבח ללווים שהסבירו את התורה – "ושום שכל" (בחכמה רבה).

פרשיה שלישית (פסוקים 9-12)[עריכה]

בפסוק 9, נחמיה מכונה "התרשתא" (=שליט מטעם מלך פרס). בפסוק זה, נחמיה, עזרא והלווים פונים אל העם ואומרים להם : אל תתבלו ותבכו, כיוון שעתה העם הבין כי חטא והם בוכים על מעשיהם.

בפסוק 10, המנהיגים אומרים לעם לא להיות עצובים אלה להפך, לאוכל משמנים (אוכל עם שמן) ולשתות ממתקים (שתייה מתוקה) ולשלוח מנות. הכוונה בשליחת מנות היא נתינת אוכל לעניים, כדי שביום החג, גם הם ישמחו. בנוסף, הם אומרים לים כי זהו יום קודש (ראש השנה) ועליהם לסמוך שה' יעזור להם.

בפסוק 11, למרות שאמרו (לויים, עזרא...) לו לבכות, היה צורך לחזור על ההוראה שוב. הלווים משתקים את העם : "הסו", כי היום קדוש ואל תעצבו.

בפסוק 12, העם משתכנע מפקודת הפקדים ועושים כדבריהם.

פרשיה רביעית (פסוקים 13-18)[עריכה]

בפרשיה זו, העיסוק העיקרי הוא בחג סוכות. בפסוק 13, גם ביום השני של ראש השנה נאספים לשמוע את התורה, אך הפעם אלו רק המנהיגים "ולהשכיל את דברי התורה" (בעיקר חוקים) ותוך כדי לימוד התורה הם מוצאים את החוק העוסק בחג הסוכות (ויקרא כ"ג).

פסוקים 15-16, מתארים את ההוראות שהעם מקבל לגבי חג הסוכות, וכיצד הם מבצעיים אותן : העם מקבל הוראה להביא 5 סוגים של ענפים (=עצים) לחג הסוכות.

נחמיה ע"ס ויקרא כ"ג
עץ זית (עץ עבות) פרי עץ הדר
עץ שמן ערבי נחל -> ערבה
הדס הדס
תמר כפות תמרים
עץ עבות עץ עבות

בספר ויקרא מופיעים 4 מינים בהקשר של חג סוכות ואלו 4 עצים הקיימים בארץ ישראל.

בתקופת בית שני נחמיה ושאר המנהגים מבקשים לחגוג את חג הסוכות אבל יש שינוי ברשימה של העצמים הנדרשים. ברשימה ז מופיעים רק שניים מ-4 המינים (תמר והדס) וחסרים 2 נוספים (אתרוג וערבה), ובמקומם מופיעים 2 אחרים (זית והאורן – עצי שמן).

הסיבה הרווחת להבדל בין הרשימות היא שבתקופת בית שני, בגלל הבצורת, כנראה היה קשה למצוא ערבי נחל (ערבה זקוקה להרבה מים). בנוסף, האתרוג נחשב לעץ עדין וקשה לגדל אותו. יתכן ששבי ציון לא גדלו אותו.

לעומת זאת, נזכרים שני עצים שהיו קיימים באזור ירושלים – אורן וזית. יתכן כי בנחמיה, רשימת העצים מערבבת בין 4 המינים שצריכים להביא למקדש בסוכות לבין העצים מהם צריכים לבנות סוכה (עצי זית ואורן שלט נועדו ל-4 המינים).

בפסוק 17, המספר מתרגש מחגיגת חג הסוכות ומספר כי לא חגגו את החג באופן מושלם מתקופת יהושע בן נון. ייתכן שלא הקפידו בתקופת בית ראשון על כל מצוות החג כפי שמופיע בספר ויקרא.