תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חורבן גלות וגאולה/ישעיה פרק ס"ב

בישעיה פרק ס"ב מופיעה נבואת נחמה. ישעיה מתאר את מצבה של ירושלים כמצב גרוע ביותר ורוב הפרשנים מיחסים את הנבואה לתקופת שיבת ציון, כלומר שגם לאחר שהגולים שבו לארץ, המצב הכלכלי, ביטחוני ולאומי (מדיני) היה גרוע, וזאת כיוון:

ביטחון - לא היה ביטחון למי שמסתובב בדרכים או יצאה מתחום שער העיר.
המצב הכלכלי – היה קשה כיוון שהיה לגלים לשקם את השדות החקלאים שהוזנחו כ-50 שנים.
רוחני/חברתי – בית המקדש תחילה לא נבנה ולכן לא היה איחוד לאומי.

פרשייה ראשונה (פסוקים 1-9)

בפסוק 1, הנביא אומר כי לא יפסיק לדבר (לנבא) עד שמצבה של ירושלים ישתפר והוא משתמש בשני נבואים :

"עד יצא כנגה צדקה", כלומר ישעיה לא ישתוק עד שהצדק של ירושלים יזרח כמו לפיד בוער.
"וישועתה כלפיד יבער", כלומר שישועת ירושלים תראה למרחוק, כמו לפיד בוער.

פסוק 2a, הסיבה שהנביא רוצה בשינוי מצבה של ירושלים תראה בכדי שהגויים מסביב יכבדו את העיר בכדי שתחזור לגדולתה, למצב הקודם וגם כל מלכי הגיים יכירו שוב בחשיבות העיר.

לישעיה מפריע שלמרות השיבה מהגלות, אין שיפור ניכר במצב הגויים ובמצבה של יהודה.

בפסוק 2b, ישנו מוטיב שמופיע לכל אורך הפרק והוא מוטיב השמות הסמלים. ישעיה משתמש בשמות סמלים לירושלים בכדי לתאר את המצב הרע בהווה ועבר, ובשמות טובים לתיאור המצב הטוב שיהיה בעתיד - השמות האלו הם תקווה. לכן הוא אומר בפסוק 2b, שירושלים תתקרא בשם חדש שה' יאמר אותו.

בפסוק 3, מתאר הנביא שירושלים תשוב לגדולתה והיא תהיה כתר בידו של ה'. יש בפסוק זה תקבולת והצלעות הן :

"עטפרת תפארת ביד ה'"
וצנוף מלוכה בכף ה'"

עטפת וצניף מלוכה - מדובר על אותו כתר עם שוליים שהמלכים היו שמים על הראש.

סוג תקבולת : נרדפת - כל צלע מתאר אותו רעיון. לכן, זו תקבולת נרדפת.

בפסוק 4a, מופיעים שמות סמלים שמתארים את העבר (רע) והעתיד (טוב) :

עזיבה, שממה – מתארים את תקופת הגלות שבה ירושלים הייתה עזובה.

חפצי בה ובעולה– התקווה לעתיד. מתייחסים ליחס של ה' לירושלים :

חפצי בה = ה' רוצה אותה. בעולה = שיש לה בעלים (ה'). ישנם כאלה שרואים בשם זה, תקווה להתפתחות חקלאית לפני כן, אדמה שיש לה בעלים (מכאן ביטוי חקלאות בעל שההשקיה היא משהשמים).

בפסוק 5a, ישנו המשך של הרעיון פיתוח האדמה בדרך דימוי של בעל ואישה. בפסוק 5b, מופיע דימוי נפוץ מאוד בתנ"ך, יחסי ה' והעם הם כמו חתן וכלה.

ביטויים המתארים דימוי יחס בין ה' לעם :

רועה וצאן (ישעיה מ').
חתן וכלה.
אב ובן.

בפסוק 6 ישנו רמז למצב הביטחוני הקשה בירושלים שהיה בתקופת הגלות ושיבת ציון. לכן הנביא מבטיח שבהוא ישים שומרים על חומות ירושלים 24 שעות ביממה. הפרושים לשומרים הם או שמורים פיזיים או שמירה רוחנית (תפילה לה').

מילים מנחות

אחשה – אשתוק
יחשו =ישתקו

אלו מילים מנחות (פסוק 1, 6) המראה שלכל מי שידאג לשלום ירושלים לא יפסיק להתפלל לה'.

בפסוק 7, ישעיה מדבר על חלקו של ה' בשיקום ירושלים, שלא להפסיק להתפלל למען ירושלים עד אשר ה' יחזיר אותה לגדולתה.

בפסוקים 8-9, ישנו תיאור של המצב הכלכלי הקשה בירושלים כשהנביא אומר שה' נשבע ביד ימין, היד החזקה, שהוא לא ייתן יותר לאויבים לאכול את החיטה של עם ישראל ולשתות את הגפן. כלומר בנ"י יגדלו חיטה וגפן ואויבים באו ואכלו אותם.

פסוק 9, מתאר את העתיד הטוב ; מי שגידל את התבואה הוא גם זה שיקצור ויאסוף אותה. בפסוק 9b, יש תקווה לעתיד הרחוק יותר ; שבנ"י יזכו לשתות את היין בבית המקדש שלא נבנה.

פרשייה שנייה (פסוקים 10-12)

בפסוק 10 , ישנה פנייה לאלה ששבו לארץ, שיפנו את הדרך ויכנו שבלים מתאימים שאר הגולים שישבו. ישנם פרשנים שע"פ סוף הפסוק טוענים כי יש פניה לבבלים, שיפנו דרך לגולים מיהודה, כדי שכל העמים יראו שהם עולים לארץ.

בפסוק 11, מילת המפתח היא "ישעך", כלומר ישועתך : שה' פועל בכדי להשיב את הגולים : "הנה שכרו אותו ופעולתו לפניו". ביטוי זה זהה לביטוי שישעיה משתמש בפרק מ' פסוק 10b (שכר ה').

בפסוק 12, ישנם 4 כינויים טובים / שמות סמלים טובים גם לעם וגם לירושלים :

לעם : עם הקודש וגאולי ה'.

ירושלים : עיר לא נעזבה ודרושה.