תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חורבן גלות וגאולה/יחזקאל פרק ל"ז

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יחזקאל הוא הנביא היחיד שניבא מחוץ לגבולות הארץ בזמן גלות בבל. בכל ספרי הנבואה, בפסוקים הראשונים ישנה כתובת, אלו פסוקים המתארים את הנביא ומשפחתו, את מקום נבואתו ואת זמנה לפי שמות המלכים ששלטו באותה תקופה.

בספר יחזקאל פרק א' הכתובת נמצאת בפסוקים 1-3. על פי כתובת זו אנו רואים כי יחזקאל:

  • ממשפחת כוהנים.
  • מקום : בבל
  • זמן : גלות יהויכין, 597 לפנה"ס, זוהי גלות שכללה את השכבה הגבוה, יחזקאל הנביא נלקח לגלות אך השאירו בירושלים את ירמיה.

יחזקאל מלווה את הגולים ומשמש להם מנהיג רוחני, ורוב נבואותיו הם כבר אחרי חורבן וגלות.

בפרק ל"ז מתחלק לשני מראות סימלים :

  • "חזון העצמות היבשות (פסוקים 1-14)"
  • "משל העצים (פסוקים 15-28)"

"חזון העצמות היבשות (פסוקים 1-14)"[עריכה]

בחזון/משל לפנינו ה' לוקח את יחזקאל ומנחו בתוך בקעה מלאה בעצמות יבשות מאוד ושואל אותו : האם העצמות האלה יכולים לקום לתחייה?

תשובת הנביא : אתה ידעת.

בפסוקים 5-9, מתאר ה' את השלבים שעצמות אלה יקומו לתחייה רוב הפרשנים רואים לפנינו משל ונמשל :

משל נמשל
בקעה גלות בבל
עצמות גולי בבל (אלו שהוגלו)
יבשות מאוד שנים רבות בגלות
התקרבות העצמות (פסוק 7) להתאסף בגלות לקרת השיבה
גידים, בשר, עור השיבה לארץ והתבוססות החומרנית כי הם מגיעים למקום חרב ושעיר הבירה חרובה וגם כל אדמות היו חרוכות.
רוח (פסוק 9) השיא הרוחני - האמונה בה' ובנית בית המקדש השני.

3 פרושים למילה רוח :

  • חיים
  • כיוון (שושנת הרוחות)
  • רוח וגילה

בפסוק 11a, אנו רואים את המעבר מהמשל לנמשל. בפסוק הזה אומר ה' "העצמות האלה כל בית ישראל".

בפסוק 11b מסופר על הנמשל – על תחושת הגולים שמאבדים תקווה לשוב לארץ למרות שירמיהו הנביא אמר להם שהשיבה תהיה בעוד 70 שנים.

בפסוקים 12-14, יחזקאל מתאר בצורה מוחשית את הגאולה, הוא כאילו יפתח את הקברים (= הגאולה) וייתן בהם רוח חיים וישיבם לארץ. מבחינה רוחנית לאומית עם בגולה נחשב מת.

ישנם פרשנים (במיעוט) שמסתמכים בעיקר על פסוקים 12-14 וטוענים שכל חזון העצמות הוא תיאור של תחיית המתים שתהיה באחרית הימים.

"משל העצים (פסוקים 15-28)"[עריכה]

הרעיון המרכזי בין פסוקים 15-22 מספר על כך שה' רוצה לאחד בעתיד את שתי הממלכות : ממלכת ישראל ויהודה, שהתפלגו בשנת 928 לפנה"ס. מאה שנים בלבד החזיקה הממלכה המאוחדת, לאחר מות שלמה התפלגה הממלכה כעונש לשתי הממלכות, לכן ה' תמיד שאף לאחד בין שתי הממלכות למרות שהיו מפולגות 400 שנים. מכאן שהשורש המנחה הוא "אחד" שמתאר את האיחוד.

יחזקאל, כמו נביאים רבים, עושה מעשה סמלי : לקיחת שני ענפים - על אחד מהם רשום יהודה ועל השני יוסף ואפרים (=ממלכת ישראל). יוסף הוציא 2 שבטים מנשה ואפרים. אפרים היה השבט המרכזי בממלכת ישראל.

יחזקאל מחבר את שני הענפים בעיני הגולים, כדי לסמל שלאחר שישבו מהגלות לארץ הם כבר לא יהיו מפוצלים לשתי ממלכות.

בפסוק 22, מופיע השיא הלאומי, שהם יהיו עם אחד (=גוי) וימלוך עליהם מלך אחד מבית דוד. משל העצים הוא המשך של חזון העצמות היבשות.

שורש מנחה נוסף הוא השורש "לקח" כלומר היוזמה לגאולה ואיחוד הממלכות יהיה בידי ה'.

חלק שני : פסוקים 23-28[עריכה]

בפסוק 23 מופיע השורש המנחה ל.ק.ח שוב. הנביא חוזר על הרעיון שה' יטהר את העם מכל החטאים - לא נדרש מהם לתקן בעצמם את החטאים.

השורשים המנחים :[עריכה]

  • י.ש.ב – בניגוד הישיבה בגולת בבל, מבטיח להם ה' שהם ישבו בא"י, ארץ אבותיהם (קשר היסטורי) והם יזכו לשבת בה לעולם.
  • לעולם – ההבטחות שה' הבטיח לעולם :
    • ישבו בא"י לעולם (פסוק 25a).
    • תהיה ברית חדשה בין ה' לעם לעולם (פסוק 26a)
    • מלך מבית דוד יהיה לעולם (פסוק 25b)
    • המקדש יהיה לעולם (פסוק 26b)

בפסוק 26 הרעיון המרכזי היא הברית שתיכרת בין ה' לעם שתהיה גם ברית שלום וגם ברית עולם, וה' מבטיח שירבה אותם כי המלחמות והגלויות צמצמו את עם ישראל.

בפסוק 27, ישנו המשך הרעיון שהברית היא דו צדדית "והייתי להם לה'" ומצד שני "והמה יהיו לי לעם".

  • עבדי דוד
  • קדש

הפרק מסתיים ברעיון חשוב ביחס לסביבה. בתקופה הקדומה העמים האמינו שכל ה' הוא אל לוקלי (מקומי) ולכן כשהעם הוגלה וקיווה לשוב לארץ הגויים היו לועגים להם כיוון שהאל שלהם לא בעל יכולת מחוץ לארצם.

בניגוד להשקפה המקראית, ה' הוא לא אל לוקאלי, הוא אל אוניברסאלי והוא שולט גם בעמים האחרים בכדי להעניש (כמו בבל אשור) או בכדי לגאול (כמו פָרַס) לכן הגאולה חשובה לא רק לעם ישראל אלא גם לעמים מסביב, וזאת כדי שהם יכירו בקיום ה' "וידעו הגויים כי אני ה' מחדש את ישראל"