שאגת אריה
רבי אריה לייב בר אשר גינצבורג[1] (מכונה השאגת אריה או "הטורי אבן" על שם ספריו; תנ"ה - ט"ו בתמוז תקמ"ה, 1695–1785) היה רב, פרשן תלמוד ופוסק מהבולטים שבאחרונים. התפרסם במיוחד בגין חיבוריו "שאגת אריה", ו"טורי אבן".
תוכן עניינים
1 קורות חייו
2 חיבוריו
3 תלמידיו
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים
6 הערות שוליים
קורות חייו
נולד לרבי אשר בהיותו רב העיר פינסק. סבו היה רבי לייב "בעל התוספות"[2]. ועוד בצעירותו נודע כעילוי. כשעבר אביו לכהן כרבה של מינסק, סייע לו בענייני העיר ואף ייסד שם ישיבה מפורסמת, בה לימד על דרך הפלפול והחילוקים. בשנת 1745 לערך עבר לוולוז'ין ושם ייסד ישיבה לתלמידים נבחרים. החל משנת 1765 ועד סוף ימיו שימש כרב, אב"ד וראש ישיבה במֵץ (בצפון צרפת). מסופר שרבנות מץ הוצעה לו בגיל שבעים, ובני העיר חששו לקבל רב מבוגר כל כך, ור' אריה לייב הבטיח להם שהוא יכהן בעירם שנים רבות, ואכן נפטר שם לאחר כעשרים שנות רבנות בהיותו כבן תשעים.
רוב ימיו היה עני. מסופר שהרב אריה לייב סיים אלף פעמים את הש"ס. בחצרות חסידיים התייחסו לסיפור זה כעידוד ללימוד, או כהשוואה ללימוד עמוק ואיטי יותר[3]. ר' אריה לייב היה מחמיר על עצמו באיסור חדש בחוץ לארץ, כלומר לא לאכול תבואה שהשרישה לאחר ט"ז בניסן (ובחוץ לארץ עד י"ז בניסן) בשנה שלאחריה, וכפי שהוא מברר בארוכה בקונטרס מיוחד הנדפס בסוף ספרו שאגת אריה. מבחינה מציאותית רוב התבואה באירופה היא במצב הזה והעולם נהג להקל. אפיזודה ידועה עליו מספרת שבשנות עוניו מרבה היה לערוך "גלות", ובהיותו נודד מעיר לעיר, היה נושא עמו שק ובו גריסים וסיר משלו, ובכל מקום בו היה מתארח היה מבקש לבשל עבורו את הגריסים שלו בסיר שלו, היות שאינו יכול לאכול כלום בגלל בעיית ה"חדש".
רבי אריה לייב היה ידוע בחריפותו העצומה, בעוז הגיונו ובגאונותו. עם זאת, היה מהמתנגדים הגדולים לדרך הפלפול שרווחה באותה תקופה, ובדומה לגר"א, שפעל אחריו, חתר לפרשנות ופסיקה על פי פשוטם של המקורות. מאידך, בישיבתו במינסק לימד על דרך הפלפול והחילוקים ואף נאלץ לעזוב בשל מחלוקת עם רב העיר, ר' יחיאל היילפרין בעל ה"סדר הדורות", שדגל בלימוד על דרך הפשט והבקיאות. לא הכניס לתוך ספריו את הפלפולים שנאמרו בישיבה לחידוד התלמידים, עליהם אמר "כי את הכל ישא הרוח, אין זה אלא הבל ורעות רוח"[4]. דן בש"ס ובראשונים מדעתו, בלי להיזקק לפרשנותם של ראשונים ואחרונים. לא היסס להתנגד, לעיתים בחריפות, לעמדות מנוגדות, ואף במקום שנהגו הכל להחמיר הוא לא היסס לפסוק לבדו להקל, אם היה ברור לו שהדבר מותר.
תקיפותו הרבה גרמה לו צרות קשות, שכן פעמים רבות היה בחילוקי דעות קשים עם פרנסי העיר עקב פסיקותיו.
רבי אריה לייב נפטר בט"ו בתמוז ה'תקמ"ה בעיר מץ שבצרפת, ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר.
חיבוריו
חיבורו - גבורות ארי על מסכת תענית, מהדורה ראשונה, וילנא, 1862 התפרסם בייחוד בגלל ספרו שאגת אריה, שנדפס בשנת תקט"ז בפרנקפורט על האודר. ספר זה ערוך בצורה של שאלות ותשובות אם כי השאלות הנידונות שם אינן שאלות שנשאל אלא שאלות הלכתיות שחקר וערך אותן כשאלות ותשובות. ה"שאגת אריה" נדפס בהתחלה עם ריבוי של ראשי תבות דבר שהקשה על לימודו, יש הסוברים שהירבה בראשי תבות על מנת לחסוך בדפים בגלל עוניו. ספר זה מתייחס בעיקר לשאלות הנוגעות להלכות מאורח חיים. חלק מספריו הוציא רבי ישראל מאיר הכהן מראדין "החפץ חיים" לאור.
בין ספריו האחרים:
טורי אבן, חידושים על שלוש מסכתות: ראש השנה, חגיגה ומגילה גבורות ארי, חידושים על שלוש מסכתות: תענית, יומא ומכות תלמידיו רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, למד בישיבתו תקופה מסוימת רבי אהרן ורמיש (Aaron Worms), רב ואב"ד בעיר מיץ, מח"ס "מאורי אור"[5] אחיינו, הרב רפאל זיסקינד, רב קהילות אה"ו לקריאה נוספת י"מ תא-שמע, "הגר"א ובעל 'שאגת אריה', ה'פני יהושע' וספר 'ציון לנפש חיה': לתולדותיהם של הזרמים החדשים בספרות הרבנית ערב תנועת ההשכלה", סידרא טו (תשנ"ט), עמ' 181–191. קישורים חיצוניים 'ר' אריה־לייב ב"ר אשר (בעל „שאגת אריה”)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 31 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1229). אריה לייב גינצבורג, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" דוד הלחמי, רבי אריה ליב ברבי אשר אב"ד מיץ (בעל „שאגת אריה”), ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד) שאגת אריה - חייו ומשפחתו עיונים בתולדות השאגת אריה ה"שאגת אריה" באתר MyTzadik ספריו שו"ת שאגת אריה, מהדורת וורשא, תרכ"ט, באתר HebrewBooks גבורות ארי על המסכתות תענית, יומא ומכות, באתר HebrewBooks טורי אבן על המסכתות ראש השנה, מגילה וחגיגה, באתר HebrewBooks. באתר ויקיטקסט הערות שוליים
מקובל להניח ששם משפחתו היה גינצבורג. אולם, חוקר היוחסין הרב דובעריש וועבער, מראה כי מדובר בטעות שהשתרבבה כתוצאה מחוסר הבנה של דוד מגיד בספרו "לתולדות משפחת גינצבורג". ראה במאמרו של הרב וועבער "נוספות לתולדות קהילת מיץ", ירושתנו ג (תשס"ט), עמ' שנד–שנו. כונה כך על שם חריפותו ולמדנותו. הרב אליעזר שלמה שיק בספרו: מבקש מהלומדים לשאוף לכך, ובאתר של הרב יצחק גינצבורג מספר על השוואת אלף הפעמים של השאגת אריה, עם שש עשרה הפעמים של אדמור הזקן שרי המאה, ח"א, פ"ו קובץ "בית ועד לחכמים", מונרו, תשס"ט
תקופת חייו של הרב אריה לייב גינצבורג על ציר הזמן ציר הזמן