פסיכולוגיה מדוברת/שלבי ההתפתחות ומעגל החיים

יש קשר ורצף כמעט הלתי נמנע בין שלבי ההתפתחות המוקדמים לשלבים המאוחרים יותר. מעבר מוצלח של שלבי התפתחות מוקדמים יאפשר התנהלות חיים בבטחה ובנחת. בשלות מאפשרת להיפרד מהחיים בתחושה של מיצוימעצמי המקל. על מפגש כואב עם המוות וסוף בלתי נמנע. אם חלו שיהושים חמורים בשלבי ההתפתחות המוקדמים סביר שחיינו יהיו רצופי קשיים ואנו עלולים לסיים בתחושה של קיפאון, ריקנות ויאוש. החיים שזורים בשתי וערב של חיים ומוות. בחיבור שלא ניתן להפריד. בכל סוף יש התחלה. בכל התחלה יש זרעי סוף. ניתן להכיר או להתכחש לכך. לבחירה יש השלכה על המידה שבה אנו חווים את חיינו כבעלי משמעות. תהליך ההתפתחות היא הכרה גוברת והולכת במציאות ששיאה ביכולת לקבל את המוות ולהשלים עמו. השגת יכולת זו היא תוך כדי תהליך ההתפתחות. במשך שנים אנו חיים בחסות ההורים כי איננו בשלים להתמודד באופן עצמאי עם המציאות. התמודדות עצמאית נחוות כחוויה של כשלונות וסיכון קיום עצמי השל אי בשלות בילדות. עמידה והתמודדות מול המציאות היא יכולת להתבונן בראי של עצמנו ולהכיר באופן מפוכח ביכולת ובמגבלות שלנו. בילדות זה קשה מפני שהעצמי שלנו חלש מכדי לקבל את העובדה שיש דברים שאיננו מסוגלים לעשות (90).

ילדים מאושרים כשהם מנצחים אך חווים כאב בכשלון מפני שפונקציות רבות לא מפותחות עצמם. ילד קטן תמיד ירצה להיות גדול כי זה קשה לחוות חוויה של קטנות. לכן השאלה הבסיסית היא איך להפוך את חוויית ההתפתחות מחוויה של חוסר אונים להתחזקות ובניה עצמי. תהליך גידול של הילד הוא הליכה על חבל דק בין עימות הילד עם המציאות לבין הגנה עליו מפניה. הבאת המציאות להכרת הילד שאינו בשל לכך לא מחסנת ומחשלת אותו אלא פוגעת בו. גם אם כלפי חוץ תפקודו לא יפגע. אין טעם לילד שהפסיד זה לא נורא מפני שעבורו זו התמודדות עם הערך העצמי שלו והערה כזו מהווה זלזול בעצמי שלו. העצמי של תינוק אינו מפותח וחזק ולכן הוא שואב את עיקר כוחו מהמגע כם דמויות משמעותיות. הנוכחות שלהם מגנה עליו ונוסכת בו תחושת ביטחון כך שהוא מזדהה עמן ומיצר לעצמו אשליה של כוח החיונית להמשך תפקודו במציאות. תפקיד האם היא לאפשר אשלית כח מרבית בראשית חייו ולאחר מכן לאפשר לו להתפכח בהדרגה בחיו ע"י נתינת תפקודים ותפקידים שהיו בעבר באחראיותה הבלעדית. התמודדות עצמאית מעמידה אותו עם יכולותיו האמיתיות ומאפשרות לו להתפכח. כשיש בילד יכולת חדשה שמאפשרת לו להתמודד עם המציאות הוא במצב עדין. זו הזדמנות לפתח יכולת ולצבור תחושת ביטחון וערך עצמי ומאידך חשיפה לכשלונות שעלולים לפגוע בעצמי הרך והשברירי שלו. חשוב לגלות ערנות ולאפשר לילד שזקוק לחסות בצל אמו להשתמש בשירותיה כדי שישוב למציאות עם כוחות מחודשים (91)

תפקיד ההורה להיות מלווה של הילד. כשילד בטוח בכוחו להתמודד באורח עצמאי. חלק מהצורך בעצמאות ובהתפתחות הוא לא פחות חזר מהצרכים התלותיים. אם מאפשרעם תנאים מגיע הרגע בו הגוזל פורח מהקן. בתהליך פרידה מהאם יש חשיפה מוגברת של הילד למציאות שמחייבת את הילד להיות בשל אליה. חשיפה מוקדמת מדי תגרום נזק. אפילו גמילה מהנקה שזה הצעד הפרידה הראשון אינה אקט טכני ויש לבחון אם התינוק בשל להתרחקות רגשית מהאם, להפרדה ולפרידה מהקשר המעורבב שמאפין תקופת הנקה. פרידה נוספת מתרחשת כשהילד לומד ללכת ולהיפרד פיזית מהאם. ילד שלא בשל לכך חווה את העולם לא כמקום מסקרן אלא למופע אימים והוא יצמד לאם מבלי לחקור את העולם. מעבר לשלב חדש, התפתחות, פירושם שינוי (92). השאלה היא איך יחווה השינוי כמאיים ומפחיד או כהזדמנות מאתגרת ומסקרנת. שינוי הוא הזדמנות לצמיחה. שינוי חיובי כמו נישואים, לידה, שינוי קרירה הוא הרחבת מעגל החיים והעשרתו. כל שינוי מביא דילמה חדשה שמחייב התארגנות חדשה של האדם עם עצמו והגדרה עצמית אחרת. במילים אחרות פיתוח יכולות חדשות של העצמי. סביב התארגנות חדשה יש חוסר איזון זמני עד שנוצקים דפוסים חדשים. תקופת מעבר יכולה להיות תקופה של משבר. מי שרכש ביטחון עצמי ומשענת פנימית יכול לסמוך עליהם וחהשתמש במשבר כנקודת זינוק כשיוצא לדרך חדשה. ילדים העומדים מאחורי רגליה של האם ומציצים יראו שץהזדמנות מסקרנת שהעולם מציע כמאימת .אנשים אלו יתקשו להתחתן ולהחליף מקום עבודה. הנאה קשורה לביטחון יחסי שמאפשר להיפתח לחוויות חדשות. חשוב לדעת את שלבי ההתפתחות והדילמות המרכזיות בכל שלב והאתגרים התפתחותים שיש להתמודד כדי שתהיה מוצלחת. דיון בשאלות יסוד על מהות האדם: מה מניע אותו וכיצד מוגדר בוגר ומפותח הם חלק בלתי נפרד. לפי פרויד המניע העיקרי של האדם הוא דחף ביולוגי. הוא התיחס לשנים מין ותוקפנות (93). הדחף מעורר מתיחות שמניעה אותו לחפש פורקן כדי להגיע לרגיעה.לאורכו של הדחף מתרחשת ההתפתחות. מוקד הקונפליקט הוא בין הרצון לבטא ולפרוק דחף לצורך בריסון ובאיפוק. לחילופין הקונפליקט בין הרצון להיות חופשי ללר גבולות לחברה שמטילה גבולות.מושג מפתח בהתפתחות הוא דחית סיפוקים. התהליך ההתפתחותי לפי גישה זו היא מה שהופך את האדם מאורגניזם חיתי ליצור מתורבת וחברתי. עקרון העונג בוא צורך בלתי מרוסן לתת ביטוי לדחף ולהנאה. עקרון המציאות היכולת לרסנם ולפעול על פי נורמות המקובלות. ביטוי הדחף וריסונו מפתחים שלושה מבני נפש: * איד - דחף לביטוי הדחפים

• סופר אגו - אוסר על ביטוים
• אגו - מתווך בינם לבין המציאות ומתעל דחפים לנסיבות בהן מותר לבטא אותם.

אדם בוגר מסוגל לתת ביטוי לדחף מיני ותוקפני פרויד חלק טץ ההתפתחות לחמישה שלבים:

• השלב האוראלי - עד גיל שנה וחצי - עיקר ההנאה שמפיק התינוק ממוקדמת באזור הפה. התינוק יוצר קשר עם דמויות מטפחות מרכזיות. בשלב זה נבנה האמון. כמו גם מתפתח מנגנון האידיאליזציה לו השלכות רבות על הביטחון העצמי ותפישת המציאות בחיים הבוגרים. מנגנון האידאליזציה. מעבר לא מוצלח ייצור דפוס תלותי ונטיה תבוענית באישיות.

השלב האנאלי - שנה וחצי עד שלוש - עיקר ההנאה היא באזור פי הטבעת. הקונפליקט שמתמודד התינוק נוגע לחינוך לניקיון.דרישות נוקשות לניקיון עלולותצלהוליד הפרעה כפתית ואישיות כפתית. תופעה נוספת היא חשיבה מאגית. השלב האדיפלי - גילאים שלוש עד שש - עיקר ההנאה באיבר המין. הקונפליקט שעמו מתמודד הילד הוא סביב הזהות המינית הראשונית שלו. מעבר לא מוצלי יכול להוביל להפרעות מיניות. תקופת החביון- גילאי שש עד 13 - עיקר האנרגיה וההנאה מופנות כלפי העולם החיצון אל חי חברה ולימודים. תקופה עם מעט קונפליקטים.

• גיל ההתהגרות - גילאע 13-18 - התגבשות זהות מינית. פתיחה מחדש וחזרה אל הקונפליקטים המוקדמים. פתרון מוצלח מצמיח אדם בריא במפשו. לפי פרויד אדם שיכול לאהוב ולעבוד.

שלושת השלבים הראשונים הם קריטים ששיאם בשלב האדיפלי לפי פרויד. פרויד יחס פחות חשיבות לשלבים המאוחרים. התיאוריות הפרודיאניות היווה פריצה בהבנת תופעות בעולמו הפנימי של האדם. תופעות רבות נותרו שקשה למקד אותן סביב קונפליקט של דחף. הצורך באוביקט רגשי - הפסיכואנליזה שלאחר פרויד אתרה צורך מרכזי בחי אדם והעמידה אותו כמניע עיקרי להבנת התנהגותו והתלבטויותיו - צורך באוביקט רגשי. לפי גישה זו האדם צריך קודם כל שייכות ואחכ הוא אורגניזם ביולוגי מוקד הקונפליקט של האדם הוא הצורך בין להיות בקשר דהינו להיות תלוי לצורך בעצמאות ובנפרדות - ותנועת המטוטלת בניהם. בים האוחזים בגישה זו היא מרגרט מהלר. היא יחסה לשלוש השנים הראשונות של הילד ולקשר עם האם בתקופה זו (95) חשיבות על ביטחונו העצמי ןטחב הקשר עם טנשים בחייו הבוגרים. בשנים אלו נבנה יכולת שייכות, תלות ומחויבות לקשרים יציבים ומתמשכים וכן התפתחות ליכולת להיות לבד. פרויד ומהלר ראו בשנות הילדות קרטיות בהתפתחות האדם טך היא נמשכת לאורך כל חיי האדם. יש צמתים שמביאים הזגמנות לתיקוןת בגיל ההתבגרות עולה מחדש קונפליקטים לא פתורים מהינקות. התמודדות מוצלחת מאפשאת לרכך נזקים. בשנת ה20 וה30 דילמה מרכזית היא יציאת תא משפחתי חדש. שנות ה40 וה50 הזדמנות לחיעם יצירתים. בזקנה עולה דילמה איך להיות חיים בעלי משמעות.