פסיכולוגיה מדוברת/זיקנה - ההשלמה

"זיקנה היא גולת הכותרת של מאבק העצמי למצוא משמעות לחיים" (167) אך נקודת זינוק פחות טובה כי העצמי צריך להערך להגדרה מחודשת בסיטואצית חיים שונה מבעבר בשל שינוי מסגרות חיצוניות (גיל פרישה מעבודה, איבוד שייכות חברתית, מסגרת התפרקות משפחתית בשל פטירת יקיר, עזיבת הילדים, ירידה בכושר, מחלות, התייחסות מזלזלת של הסביבה בקשיש, המוות מקבל משנה תוקף). (168). העצמי נערך מחדש ללא הווה. הזיקנה מעמידה את הזקן עירום ועריה מול חייו, שבור חלומות ופנטזיות. קל יותר לעזוב את החיים בתחושת מיצוי והשלמה לאחר חיים של סיפוק ומימוש. מי שלא גיבש עצמי מפותח יתרשה להיפרד מהם. הצער על מה שהוחמץ, הפחד מההתאיינות והתפרקות מהדהדים אל חוויות שהיו קיימות בעצמי. הדילמה המרכזית בשלב זה היא איך למצוא משמעות בסיטואציה: השלמה עם המוות, התבוננות בעינים מפוכחות ומיצוי המותר או בריחה, הכחשה וחיים בהשלמה או ייאוש שמוביל לתהליך של התפוררות איטית המתבטא בדיכאון, סניליות, תשישות נפש. העצמי מבסס את עצמו על משענות פנימיות שכן החיצוניות קורסות. הזעזועים מרחיבים את הסדקים הקיימים בעצמי וחושפים את נקודות התורפה שלו. דרמות עבר שהיו רדומות מתעוררות.
אנשים שהעצמי שלהם מבוסס על זיוף מוצאים את זהותם מתפרקת בזיקנה. אדם שעמוד התווך עליו נשענה זהותו היה עמדת כוח (סטטוס, כבוד, יופי) עלולים להתגלות חסרי תועלת לפתע ולגרום לאדם לחוש אובדן ענין בחיים או להיאבק על מקומו. הזיקנה מפגישה את האדם עם פנאי שעלול לעורר ריקנות (169), חרדה או דיכאון לאור חוסר יכולת למלא אותם.
שרה, אחות בחדר ניתוח, בת 62. אשה נמרצת ופעלתנית, חסרת מנוח, ניצולת שואה, בגיל 2 התיתמה מאמה וגודלה ע"י משפחה נוצרית. עלתה לארץ, נישאה וגידלה שני ילדים. לפני 10 שנים התאלמנה ועברה תקופה ללא זעזועים. כשיצאה לפנסיה עמדה מול ריקנות גדולה: איש לא נזקק לה והיא לא פתחה תחביבים או חי חברה. היא התעוררה שטופת זיעה קרה וחרדה. העבודה והחובות מילאו את חיה. היא מצאה עצמה חוששת לומר שלום לשכנים ולפתוח בשיחה. טראומת התתימות שלא העסיקה אותה צפה ויצרה פאניקה כך שנזקקה לליווי. יאוש ששולט בזיקנה מאיץ תהליכי התפוררות גופנית, ענין שעשוי להאריך את תוחלת החיים ולשפר את איכותם. לקראת זיקנה אנשים נפטרים מאיסורים שהגבילו אותם ומוצאים סיפוקים בפעילות חדשה. אנשים בעלי עצמי מגובש ידעו לספוג את הכאב שהביאה הזיקנה מבלי לאבד את תחושת הקיום העצמית. הם ימצאו מקום פרופורציוני במסגרת המשפחתית ובמסגרות אחרות, מקום שמכיל את ניסיון החיים ואת חוכמתם בצד הכרת מגבלותיהם.