פסיכולוגיה מדוברת/השלב האדיפלי

פרויד זהה בטרגדיה היוונית אדיפוס המלך של סופקלס מרכיבים של דרמה ובחר לכנות על שמה את השלב ההתפתחותי בין גילאי 3-6. הטרגדיה נפתחת במלך איוס לו בן שאורקול אומר לו כי הבן עתיד להרוג אותו. בניסיון לשנות את גורלו המלך מעביר את הבן לאימוץ לרועה זקן שאינו יודע זהותו. בהמשך הסיפור מפלצת בשם פניקס מתמקדת על אם הדרך לעיר תבי עם החידה איזה יצור בעל 4 רגלים בבוקר, שתי רגלים בצהרים ושלוש בערב? כל עובר שלא ידע לענות על החידה היה נאכל בידי הפניקס. פרס הוצע למי שיהרוג את הפניקס. אבוד עצות פנה לאיוס לאורקול. בדרך לשם נרצח על ידי אדיפוס, בן המלך שנסה להרוג את הפניקס. אדיפוס הולך לפניקס ופותר את החידה ועונה בן אדם. בבוקר כשהוא תינוק הוא זוחל על ארבע. בצהרים הוא הולך זקוף על שתי רגלים ובערב הוא זקוק למקל. הפניקס זועם שהחידה נפתרה ואדיפוס זוכה בכתר המלכות ונושא את המלכה. בשלב הבא מגלה אדיפוס את מעשיו וכעונש עוקר את עיניו (127).
השלב האדיפלי / השלב הפאלי (פאלוס = איבר מין גברי) מאופין דחף מיני שהתגלגל לאזורים אחרים עד שהתקבע באיבר המים. בגיל 3 מגלים הילד והילדה כי אברי המין הם מקור הנאה וסיפוקים ולכן יש סקרנות ושאלות סביב האיברים האלו. גילוי זה מוביל להבחנה בין המינים והגדרה של זהות מינית.
תופעת הצצה וחשפנות שבהמשך הופכת להפרעה מסוג של וויריזם (מציצנות) ואקסהיביציוניזם (חשפנות). מתחוללות בשל סקרנות מינית שבטבעה בריאה וטבעית.
בשלב זה מתפתחת הדרמה האדיפלית למשל הטענה של ילד כי כשיהיה מבוגר הוא יתחתן עם אמא ומכסה על סערת רגשות עמוקה שנקלע הילד (עד היום עדין לא שמעתי הצהרות כאלו מילדים כפי שהפכה הפסיכולוגיה לענין כה גדול) בין היתר בשל נוכחות האב ששמח שאביו נעדר למילואים ומתמודד עם מתחרה שמיחל לכך שימות. הרצון שהאב ימות מעורר חרדה רבה ורגשות מעורבים הרי הילד אוהב את אביו מפני שהוא אוביקט אהבה וזה מסב קונפליקט. הרצון והמשאלה שאביו ימות מעורר אשמה חריפה ובהלה מעצם המוות של האב או מפעולת נקם של אב (128). על כן ילדים רבים מתקשים להירדם ומפחדים ממוות, בעלי חיים, מפלצות, מכשפות ומחבלים שלטענת המחברת נובעת מחשש בשל תוקפנות האב. פרויד מכנה פחדים אלו פחדי סירוס.
התמודדות עם פחדי הילד:

1. להירגע ולא להשאיר את הילד לבד.
   • אם מתעורר בלילה חשוב להישאר לידו עד שירדם חזרה כאילו אבא ואמא הם השומרים שלו.
   • ליווי ממצב ערנות למעבר אל מצב שינה על ידי הקראת סיפור או שיחה לפני השינה מסב תחושה כללית לילד שהוא לא לבד ותורם לביטחון שלו.
   • אם מגלים כי הפחדים הוא לאור כעס נוקב או דרישות נוקשות של ההורים הרי שחופ מצד אלו ישכנעו את הילד כי למרות המחשבות הרעות אוהבים אותו ולא יאונה לו כל רע. כשהילד משתכנע כי עקרון העין תחת עין אינו תקף בקשרים של ההורים ויש מי שמגן עליו מתוקפנות הוא נרגע והפחדים נעלמים מעצמם.

הדרמה האדיפלית נפתרת כשהילד לומד כי חלומו להתחתן עם אמו לא ממשי (129) בקונפליקט שנאה-אהבה בינו לבין אביו הוא בוחר בדרך של if you can't win them join them. אם יהיה דומה לאביו הוא יכול להשיג את האם וכך להשיג אשה כמו אמא שלו. במילים אחרות, סיום הקונפליקט הוא בתהליך הזדהות מאסיבי שמגבש את הזהות המינית של הילד ואת מצפונו. בתומה הילד יוצא מהתמודד עם משאלות מיניות רומנטיות כלפי אמו ותוקפניות-רצחניות כלפי אביו. הוא מקבע שני סוגי טאבי: איסור על רצח ואיסור על גילוי עריות. הילד לומד לתעל לדרכים מקובלות ומתוקנות חברתית דחף להשיג משהו בכח ובכפיה.
בשלב זה מתגבש סופית המצפון-סופר אגו. בנוסף הילד דבק בעקרון המציאות ויוצר חיץ בנו לבין עולם הכמיהות, הפנטזיות שישאר בלתי מסופק.
ההבנה כי לא יכול להגשים בכוח את הרצונות מובילה את הילד להזדהות עם אביו. ההזדהות הופכת להיות מרכיב חזק של התקשרות בכל תהליכי הלמידה שלנו ובדפוסי התקשרותנו לדמויות סמכות. הצורך בהזדהות זו הסיבה בגינה אנו מחפשים דמות לחיקוי ודוגמה אישית.
פתרון הבעיה האדיפלית חשוב ביצירת קשר זוגי. ילדים שמתקשים לוותר על המשאלה כלפי הוריהם יתקשו בבוא היום להעביר את זיקתם לבן זוג מחו. למשפחה הגרעינית. בעיות רווקות אינן קשורות בהכרח לשלב זה. התמודדות מוצלחת עם הדרמה הזו מאפשרת ליצור בסיס זוגי עם בני זוג (130).
כשאם מרגישה כי לבן יש נגיעה עם אופי מיני היא עלולה להרחיק אותו מעליה ולהסתיג ממנו פיזית. זה לא רצוי שכן הוא עלול לטעות ולחוות חווית דחיה שתגביר את חיזוריו ותיצור אצלו תחושת יאוש. יש לאפשר לילד לחזר אחריה ולהגיב לחיזוריו כך שהוא יחוש כי תחושת האהבה מתקבלת אצלו. אם נבונה תחבק את הילד ותפיג את המיניות בפניתו. אין להפיג את החיזור הגברי של הבן או הגדרנות הנשית של הבת אלא הפוך לתפעל אותם. זה בסיס חשוב לזהותם המינית. גם ההורה מהמין השני צריך להגיב ללא קנאה או בהיעלבות. יש להעביר מסר כי הפניה אינה איסור והילד לא בוגד או נוטש את ההורה בן מינו כשהוא מפלרטט עם ההורה בן המין השני. אלו יאפשרו ביטחון בפניה אל בן מין שני. ===אוננות בשלב האדיפלי===בגיל חמש הילד מגלה הנאה מאוננות אך פעולה זו עלולה לעלות מבוכה בהורים מפני שהילד אינו ער שיש בהתנהגות זו מעשה מביך בפני זרים. התגובה הנפוצה של הורים לאוננות היא איסור (131) הילד עלול לחוות מסר כי מין אינו רצוי ויש להתבייש בו או להתאפק מלעשותו. ניתן במקום לבקש מהילד להתאפק ולעשות זאת בחדר, להסביר לו כי יש פעולות שמותר לעשות בצורה אינטימית ופרטית כמו שהולכים לשירותים בדלת סגורה. כשאוננות מופיעה באופן אינטנסיבי למשל לפני השינה יש להניח שמה שמפעיל את הילד הוא אינו גילוי הקשור לגיל אלא עניין של הרגעה עצמית. במילים אחרות הילד מתוח ומנסה לשכך את מצוקתו. ילדים שנזקקים לאמצעי זה הם ילדים בודדים שאין להם תמיכה רגשית מספקת מצד בני המשפחה והם נאלצים לפנות אל עצמם כמקור לניחומים. התפתחות זו אינה רצויה ועלולה לבטא יאוש שנוצר בילד מפניה לאחרים ולבקשת עזרה. התפתחות כזו עלולה לגרום לבידוד בעתיד ולהפיכת אדם שסומך רק על עצמו, סגור ומפוחד. במצבים כאלו רצוי לפנות לעזרה מקצועית כדי לעזור לילד לבנות מחדש אתא אמונו בעולם ואת בטחונו העצמי.