פסיכולוגיה מדוברת/דיכאון לאחר לידה

דוגמה לסתירה קיצונית על מקרה של אישה שאחרי 12 שנים בטיפול פוריות זרקה את בנה (194). מצד אחד היתה מוכנה לספוג אכזבות למימוש החלום ואז התנערה מהולד באלימות קיצונית. יש בכך משהו מפחיד ומרתיע על נימים סמוים בנו בני האדם. אולי אצל כולנו מצוים שדים אלו? ככל הנראה הסיבה לתופעה זו היא דיכאון לאחר לידה. רב האנשים מתאר לידת ילד כדבר מרגש עם זאת הלידה היא שינוי דרמטי בחיי האשה ובן זוגה. ברגע אחד החיים מתחלפים ואין מקום לחרטה. נוסף עול של אחריות מחייב וטואלית, כבדה שכוללת אי ודאות. ההיערכות למצב החדש והתמודדות עם התפקיד הלא מוכר לא קל, מעורר חרדה ויוצר מועקה ותחושת קושי בצד השמחה. בנוסף לאחר הלידה יש ירידה ברמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון שמובילים לשינוים בתחושה המתבטאים בדכדוך קל הגורם לנשים לירידה במצב רוחן.
דיכאון אחר לידה היא תופעה שכיחה שמופיעה ברמות שונות: בכי, דיכאון שבא לידי ביטוי בהזנחה (עצמית, הבית והתינוק), התקפי זעם כלפי התינוק (כולל מחשבות בלתי נשלטות ודחפים רצחנים), התפרצות מחלה, אפיזודה פסיכוטית. חלק מתכחשות לדיכאון על ידי חזרה מזורזת לעבודה.
למרות שדיכאון לאחר לידה היא נפוצה היא נתפשת חריגה בגלל מיתוס האמהות שאמהות זה רגש נעלה, נטול כל אלמנט שלילי. החברה מקדשת את התפקיד שאינו מאפשר חריגות מהמודל המושלם (195).
ברגש האמהות מעורבים צרכים ראשונים של רצון האם להזדהות עם אמה. סביב ערגה זו נרשמות פנטזיות המהוות את גרעין הנישיות. לכן נשים מוכנות לעבור ייסורים כדי להביא ילד. לא כל הנשים עוברות תהליך התפתחותי שמכין אותן בצורה טובה לאמהות. מעטות מודעות ומודות בין היתר כי לא מקובל חברתית לומר שאינן רוצות בילד לאור מיתוס האמהות. רבות מהנשים הרות כשאינן בשלות לאמהות והן "תקועות" עד סוף חיים בעקבות הלידה. בחברה שלנו רבות מהנשים רואות בהיריון ובלידה מבחן לנישיותן ומדד לכמה הן שוות. הכישלון לחוות רגשות אמהיים כפי שמצופה מן המיתוס מעורר תחושות כבדות (אשמה, כעס, בושה) שהבסיס להן הוא דיכאון לאחר הלידה. יש קושי לדון על תחושות אלו. ההורות מפגישה אותנו עם קושי שמעוררים בנו רגשות אמביוולנטים על כך שאנשים שאנו אוהבים ביותר הם גם אנשים שאנו כועסים לעיתים עד שנאה. מחשבות של הורים שהם יוצאים מדעת בשל הילד, רוצים להיפטר ממנו הן שכיחות שאצל רוב האנשים נדחקות ומתחלפות באהבה ובדאגה. מה שמבדיל אותם מאמהות הסובלות לאחר לידה (196) היא הידיעה שהחופש לחשוב הוא לא מוגבל אך יש פער בין מחשבה למעשה.
ההורות תובעת תביעות קשות גם אם נחוות כרצויות ונעשות מאהבה. הראשונה שההורה מעתה ועד עולם אינו חופשי לשקול צרכיו בלבד ויש אדם נוסף שעליו הוא חושב. זה מעלה קונפליקט איך אפשר להיענות לצרכים של האחר מבלי להתיחס לעצמנו ומעורר רגשות אשם כשאנו לא נענים על הזמן לילדים. תחושות אלו מועצמות לאחר הלידה שתובענית במיוחד. הלידה היא שלב משברי המחיב התארגנות. לרב שלב זה מוביל לצמיחה ולהתפתחות.

ההתפכחות שלאחר הלידה

לידה היא רגע שיא לאישה. פותח מעגל חיים עם תקוות. מיד לאחר הלידה האשה צוללת למציאות שלא דמינה שהיא נדרשת לשינוי טוטלי במערכות חייה המחייבת גמישות. האשה מוצאת עצמה לבד עם תינוק חסר ישע כשלעיתים בעצמה חסרת ישע. התינוק הופך לא פעם להיות זה שמכתיב את חייה והיא כבר איננה אדון לעצמה (197): מתי תישן, תתעור, תתפנה מעיסוקיה ועוד. בנוסף, היא נתבעת להשתתף באמהות בכל גופה דרך ההריון וההנקה. הגוף הופך להיות כבד, כואב מתפרים, הבטן גדלה, שדים שינו צורתם, לעיתים המיניות נפגעה. בשל הורמונים לאחר הלידה רבים מהנשים אינן חשות שינוי זה והן נסחפות באמהות ומתערבות בתינוק ללא הפרדה אך מהר מאוד מגלות שהענין מתיש. הן מוצאות עצמן במעגל (האכלה, החלפות ועוד) שמיצר מחנק ורצון לברוח מהתינוק. חלקן מתמלאות געגוע לחיים ללא תינוק, מקנאות בנשים אחרות ואף בבעל ששגרת חיו פחות משתנה והוא יכול להמשיך לעשות דברים שאוהב ולפתח קרירה.
הלידה מיצרת שינוי במערך היחסים בין בני הזוג שממלאים תפקידים חדשים. הלידה מפגישה את בני הזוג בשני קצוות של רצף ציפיות. בן הזוג שהיה אוביקט רגשי מרכזי בחי אשתו מוצא עצמו נדחק ומוצא כי אשתו אינה מתענינת בו. הוא מרגיש מקופח ולעיתים אף מקנא בבן הזוג. לכן גברים יכולים גם לסבול מדיכאון לאחר הלידה. לעומת זאת האישה כורעת תחת נטל הילד ומצפה מבן זוגה שיתמוך בה, יבין וישחרר אותה מעול ההתיחסות. האכזבה ההדדית על רקע הקושי להיענות על הציפיות יוצר מתח ריחוק ולעיתים התפרצויות (198)

דיכאון לאחר לידה ודילמת ההורות

כל אישה רוצה להיות אם הכי טובה. בפועל האם מרגישה עיפות, פחד (מהידלדלות כוחות), חשש מאיבוד עצמיות, כעס על אובדן החופש ושגרת החיים. הכעס מופנה כלפי הילד. נשאלת השאלה איך להיות אם טובה מבלי לאבד את השפיות. הפתרון לקונפליקט נוגע לנוקשות שבתפיסת העצמית דהינו ביחסי האשה עם אמה שבבגרותיה הופכים להיות יחסה עם עצמה. חווית האשה מילדותה (מידת קרבה, הזיכרונות כילדה וכו) מעצבים את האמהות שלה, מידת השלמות שהיא רואה אמהות והיכולת לספוג סטיות מהמודל האידאלי. המידה בה גיבשה עצמיות נפרדת מהאם, חזקה ובוטחת היא שתאפשר לה להתמודד עם תנודות רגשיות הנוגעות לקשר עם הילד, ההתמזגות הנדרשת מבלי לאבד את עצמיותה והצורך לפנות לתינוק מקום ולאפשר לו לצמוח כיישות.
נשים החוות דיכאון לאחר הלידה הן כאלו שלא חוו מודל אמהי מספיק וחפצות להישען על אמא שתדריך ותתמוך בהן. היעדר אם כזו גורם תחושה שאין מאיפה לתת כלומר שהנתינה שלהן מסכנת את שלמות זהותן והוויתן העצמית והן מתגעגעולת לאמא אדמה ולחזרה אל תפקיד הילדה. חלקן לא יכולות לאור זאת להיקשר לתינוק. מאחר שיאנן חשות אהבה אליו הן מתייסרות ומתעוררת תחושה שמשהו פגום בהן. שום אשה לא מסוגלת להענות לצורכי התינוק באופן מושלם. לכן הורות זו התמודדות עם הסופר אגו. כל אדם מרגישה התרוקנות מצברים (199) והמתמודדות עם דיכאון לאחר לידה מרגישות שנמאס להן והן מתלקחות מהר בכעס כלפי התינוק. אם ממוצעת מקבלת בטבעיות את התופעות האלו ומפנה זמן לעצמה למילוי בטריות. נשים שתפישת העצמית נוקשה רואות בכך עדות לכישלון בתפקיד האמהות והיא נקרעת בין רצונותיה לצורכי התינוק (איך אפשר להיות אם טובה דיה מבלי לתת את כולך לילד? איך אפשר לא לאהוב את הילד ולשמור על תחושת אם טובה?). תחושת הקיפוח הפנימית גם יכולה להתעורר ולהרגיש איך יתכן שהילד מקבל מה שהיא לא קבלה ומעורר כעסים כלפי התינוק ורצון שהוא יעלם.
נשים שחוו חסך רגשי בילדותן נשבעות לעצמן שיהיו שונות מאמהות שלהן. הן מתמסרות כליל לצרכי התינוק ומזניחות עצמן. מהר הן מגלות כי לא דאגו לעצמן הן נשחקו ממאגריהן. הנוקשות בתפישתן העצמית והצורך בפרפקציוניזם מחריף את תחושת האשמה שמתעורר בעקבות השחיקה והופכת להתקפה על עצמי. בנוסף, אכזבתן שהן דומות לאמן. כל אשה מעצבת את האמהות על הדימיון ביחסה עם אמה והשונות ממנה. ישנן נשים שאמן נותרת זכרון מפלצתי שאפילו צל דימיון אליה מעורר תחושת זהות בלתי נפרדת ממנה שמאימת לבלוע את עצמיות האשה ויוצרת סדקים בזהותה.

הטיפול בדיכאון לאחר לידה

בחברות מסורתיות הלם הלידה היה נספג על ידי תמיכה של המשפחה המורחבת. בחברה המודרנית נשים חשופות יותר לדיכאון. כשהדיכאון קל ניתן להיעזר ע"י בני משפחה, חברים וקרובים (220). תמיכה רגשית, לא להותיר את האם לבד עם החרדה והמצוקה ולתת לגיטמציה לתחושותיה הן מילות המפתח. בדיכאון קשה יש להיעזר בטיפול פסיכולוגי שעיקרו תמיכה. במקרה חריף יש צורך באשפוז והתערבות פסיכיאטרית. כטיפול מונע מומלץ לשקול מטפלת לסיוע עם התינוק בתקופה הראשונה. יש להכיר בכך שאמהות זה נטל ונשים נושאות אותו לבד. לידה היא אירוע משמעותי שמחבר את האישה לסופי והאינסופי בה. הורות היא בהרבה מובנים הבגרות האמיתית שלנו. היא מעמידה את האדם ללא מסכות ובלי יכולת לברוח. זהו מראה המשקפת את היכולות והמוגבלות שלו. המבחן הוא ביכולת לגשר על הפער בין המציאות לחלום מבלי שההתפכחות מהאשליה תרסק את הסובבים. הורות כוללת רגשות רבי עוצמה (כעס, קנאה, חוסר אונים, ועוד). ככל שיקל עלינו להכיר בכך שאין זה מעיד על העדר אהבה והרגשות האלה הם חלק בלתי נפרד מהאהבה כך יקל עלינו להתמודד עם ההורות ולהפוך אותה למנוף התפתחותי ומספק.