ערבית/ספרותית/ניקוד סופי
המילים במשפט הערבי מנוקדות גם בהתאם לתפקידן התחבירי. הניקוד התחבירי הזה משפיע רק על ההברה האחרונה במילה (להוציא הברת הכינוי החבור, אם יש), ומכאן התואר סופי בשמו. לתופעה הלשונית הזו קוראים יחסה. כלומר יחסה היא שינוי צורתן של מלים במשפט בהתאם לתפקידן התחבירי. בעברית לא קיימות יחסות; הערבית היא השפה השמית היחידה כיום עם יחסות. מבחינה זו דומה השפה הערבית לשפות הודו-אירופיות כגון גרמנית, לטינית ורוסית.
הניקוד הסופי בערבית
[עריכה]היחסות מופיעות רק בשמות (שמות עצם ושמות תואר); פעלים, תארי פועל, מיליות יחס וכו' אינם מציגים תופעה זו. מבחינים בין שלוש יחסות:
- יחסת הרפע (יחסה ראשונה) מתאפיינת בניקוד סופי דמה/דמה כפולה. זו יחסת נושא המשפט - אלא אם המשפט נפתח ע"י إنَّ או אחת מאחיותיה - וכן (במשפט שמני) יחסת הנשוא.
- יחסת הנצב (יחסה שניה) מתאפיינת בניקוד סופי פתחה/פתחה כפולה. זו יחסת המושא הישיר, יחסת תיאור הזמן שאינו פותח במילת יחס, יחסת הנושא במשפט הנפתח ע"י إنَّ או אחת מאחיותיה וכן יחסת הנשוא במשפט שפועלו كَانَ או אחת מאחיותיה.
- יחסת הג'ר (יחסה שלישית) מתאפיינת בניקוד סופי כסרה. זו יחסת השם הבא לאחר מילת יחס וכן יחסת הסומך[1] בצירוף הסמיכות. בצירוף סמיכות מרובת סומכים כל הסומכים ביחסת הג'ר.
הניקוד הסופי בערבית תלוי לא רק בתפקיד התחבירי של השם במשפט, אלא גם בתשובה לשאלה: האם הוא מיודע? שמות לא מיודעים מנוקדים בניקוד כפול (למעט השמות מחוסרי התנווין; ר' "חריגים" להלן) בניגוד לשמות מיודעים, המנוקדים בדמה, פתחה או כסרה פשוטות.
יחסת הלוואי כיחסת השם שאותו הוא מתאר; יידוע הלוואי כיידוע השם שאותו הוא מתאר.
חריגים
[עריכה]- ריבוי שלם זכר
- ריבוי שלם נקבה
- ריבוי שבור מחוסר תנווין
- נושא לא מיודע במשפט הנפתח ע"י إنَّ או אחת מאחיותיה
- המספר שמונה
הפניות
[עריכה]- ערבית למתחילים / דן בקר, הוצאת דיונון-אוניברסיטת תל-אביב, 2003, פרקים לח, לט, מ, מד, מו, נג, נה, סא, סו, סז, עט, פד, ק ו-קג.
הערות
[עריכה]- ^ הסומך הוא המילה השניה בצירוף הסמיכות.
| - | ניקוד סופי | - |