ערבית/ספרותית/משפטים קיומיים

כמשפטים קיומיים נהוג לסווג סוג מסוים של מבנה תחבירי, שמאשר או שולל קיום של עצם מסוים. כך לדוגמא המשפטים העבריים "יש כלב בבית" ו"אין כאן אנשים". נושא המשפט הוא העצם עליו מדובר, והנשוא הוא ה"יש" או ה"אין", בהתאם לחיוב או לשלילה.
המבנה הערבי דומה למדי, אולם המילים הן כמובן שונות.

חיוב

נהוג להשתמש במילה هناك, שמשמעותה המילולית היא "שם", כדי לציין שעצם כלשהו ישנו. הדבר דומה במובן מסוים לשימוש בביטויים "there is" ו-"there are" בשפה האנגלית.

שלילה

הדרך הנפוצה לשלול קיום של נושא כלשהו היא השימוש במילה لَا בתחילת במשפט. למרות שהוא משמש כנושא המשפט, העצם המדובר יבוא דווקא ביחסה שנייה, כשהוא איננו מיודע אך חסר תנוין (לגבי הניקוד הסופי הוא מתנהג כמיודע). השם יבוא בצמידות למילת השלילה.