ערבית/ספרותית/גזרות

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בערבית, כמו גם בעברית, ישנם שורשים חריגים. בשל מאפיין כלשהו, הפעלים שנגזרים משורש זה שונים מעט מהתבניות המקובלות. תופעה זו מכונה גזרות, וקיימת גם בעברית.

שורשים יוצאי דופן בבניין שמיני[עריכה]

תופעות לשוניות מסוימות מתרחשות אצל מספר שורשים כשמציבים אותם בבניין שמיני, למרות שהם שורשים רגילים, ששייכים לגזרת השלמים. מדובר בשורשים שפ' הפועל שלהם היא עיצור נחצה (כלומר, ص, ض, ط ו-ظ) או שהיא ז' (ز). התופעות הלשוניות הללו מקבילות לתופעות שקיימות בבניין התפעל בעברית.

פה"פ היא אות נחצית[עריכה]

במקרה כזה, ה-ت הבניינית תתחלף ב-ط. אם פה"פ היא ط או ظ[1], בשל העיצורים הדומים תיטמע האות הבניינית באות השורשית, והדבר יסומן בדגש (שדה ّ). ניתן להשוות את הדבר לפעלים "הצטרף", "הצטלם" או "היטהר" בשפה העברית.

פה"פ היא ז'[עריכה]

במקרים כאלה, תהפוך ה-ت הבניינית ל-د. ניתן להשוות לפעלים "הזדקן" או "הזדמן" בעברית.

גזרת פ"ו[עריכה]

גזרה זו מקבילה לגזרת נפי"ו בעברית. מדובר בשורשים שפה"פ שלהם היא و

בניין ראשון[עריכה]

  • בנטיית העתיד, פה"פ נשמטת.
  • בנטיית הציווי, נשמטות הן פה"פ והן ה-أ
  • שאר הנטיות כרגיל.

בניין רביעי[עריכה]

  • בנטיית העתיד ובצורת הבינוני, הניקוד של פה"פ נשמט והיא הופכת לאם קריאה (מאריכה את התנועה של אות האית"ן).
  • בצורת המצדר (שם הפעולה) הופכת ה-و (פה"פ) ל-ي.

בניין שמיני[עריכה]

בכל הנטיות, נשמטת ה-و (פה"פ). היא נטמעת ב-ت השורשית, לה נוסף דגש (השדה).

בניין עשירי[עריכה]

  • בנטיית המצדר (שם הפעולה) הופכת פה"פ (ה-و) ל-ي.
  • שאר הנטיות נגזרות על דרך השלמים.

בניינים 2-3, 5-6, ו-9[עריכה]

כדרך השלמים.

גזרת פ"י[עריכה]

כמו גזרת פ"ו, גם גזרה זו מקבילה לגזרת נפי"ו. שייכים אליה שורשים שפה"פ שלהם היא ي. הגזרה נוטה על פי דרך השלמים, מלבד שני מקרים.

  • כאשר פה"פ מנוקדת בסוכון, ולפניה באה תנועת כסרה, ה-ي תהפוך לאם קריאה.
  • כאשר פה"פ מנוקדת בסוכון, ולפני באה תנועת צ'מה, ה-ي תומר ב-و המשמשת כאם קריאה.

גזרת נפ"א[עריכה]

גזרה זו היא יוצאת דופן, שכן היא לא בעלת כללית קבועים. למעשה, מדובר באוסף של שורשים שמתנהגים אחרת משורשים רגילים, והמשותף להם היא פה"ה ا.
השורשים اكل, اخذ ו-امر בבניין הראשון נוטים שונה בצורת הציווי. האליף השורשית נופלת בדומה למה שקורה בגזרות נפ"ו ונפ"י.
נוסף על כך, בבניין השמיני פה"פ של השורש اخذ נטמעת בתוך ה-ت הבניינית, דבר שמסומן בשדה.

גזרת הכפולים (ע"ע)[עריכה]

גזרה זו מקבילה לגזרת הכפולים שקיימת בשפה העברית, וכוללת שורשים שעה"פ שלהם זהה ללה"פ שלהם. בפעלים הנגזרים משורשים אלו, עה"פ תיטמע בלה"פ והדבר יסומן בשאדה. אם לפני עה"פ נמצאת אות המנוקדת בסוכון, זה יוחלף בתנועת עה"פ.
הגזרה נוהגת על דרך השלמים בשלושת המקרים הבאים:

  • כאשר יש שדה על עה"פ (מעשית- בבניינים 2 ו-5).
  • כאשר יש אם קריאה (אות נחה) שחוצצת בין עה"פ ללה"פ.
  • כאשר יש סוכון על לה"פ.

גזרות ע"ו-ע"י[עריכה]

לגזרה זו שייכים שורשים שעה"פ שלהם היא و או ي.

  • הגזרה נוטה כדרך השלמים בבניינים 2, 3, 5, 6 ו-9. על הבניינים הללו לא חלים כללי הגזירה.
  • עה"פ מאבדת את התנועה שלה והופכת לאם קריאה, בהתאם לתנועה שבאה לפניה. אם האות שנמצאת אחרי עה"פ מנוקדת בסוכון, עה"פ נשמטת.
  • כאשר עה"פ מנוקדת בתנועה, והאות לפניה מנוקדת בסוכון, תנועת עה"פ תעבור לאות שלפניה.

גזרת ל"י[עריכה]

לגזרה זו שייכים שורשים שלה"פ שלהם היא ي. השוני בפועל יתבטא על פי המקרה המסוים בו נמצאת האות השורשית.

ي מנוקדת בסוכון[עריכה]

  • אם האות מגיעה בסוף המילה, היא נשמטת.
  • אם האות מגיעה אחרי תנועת פתחה, היא נשארת ללא שינוי.
  • אם האות מגיעה אחרי כסרה, היא מאבדת את תנועתה והופכת לאם קריאה.
  • מכיוון שתנועת ע' הפועל בבניין הראשון של שורשים מגזרה זו היא תמיד פתחה או כסרה, לא ייתכן מצב שבו האות תגיע אחרי צ'מה שלא בסוף מילה.

ي בעלת תנועה קצרה[עריכה]

במקרה זה, ה-ي מנוקדת אך בתנועה רגילה, ללא אם קריאה.
האות השורשית תאבד את תנועתה ותהפוך לאם קריאה‏[2] של התנועה שלפניה.‏[3] זאת למעט מקרה בו היא באה לאחר כסרה - במקרה כזה היא תישאר ללא שינוי.

ي בעלת תנועה ארוכה[עריכה]

במקרה זה, ה-ي מנוקדת ואחריה באה אם קריאה שמאריכה את תנועתה.
אם אם הקריאה המדוברת היא ي או و (כלומר, אם תנועת האות היא כסרה או צ'מה) תישמט האות השורשית בליווי תנועתה. אם הקריאה נשארת ללא שינוי, והתנועה שבאה לפני האות השורשית תשתנה בהתאם. כל זאת למעט מקרים בהם התנועה הקודמת ל-ي השורשית היא פתחה. אם זה המצב, אם הקריאה תהפוך לעיצור המנוקד בסוכון.
אם אם הקריאה היא ا, כלומר אם תנועת ה-ي השורשית היא פתחה, לא ייעשה שום שינוי.

גזרת ל"ו[עריכה]

לגזרה זו שייכים שורשים שלה"פ שלהם היא و. גזרה זו דומה מאד לגזרת ל"י, ומרבית הנטיות שלהן זהות. בכל הבניינים, למעט הבניין הראשון (ואפילו בבניין הראשון, בכל הנוגע לצורות הבינוני), פעלים מגזרת ל"ו מוטים בדיוק כמו אלה מגזרת ל"י. הכללים שלמטה אמורים לגבי הבניין הראשון. גם הם דומים כמעט לגמרי לכללי גזרת ל"י, אבל מדי פעם ישנם הבדלים.

و מנוקדת בסוכון[עריכה]

  • אם האות מגיעה בסוף המילה, היא נשמטת.
  • אם האות מגיעה אחרי תנועת פתחה, היא נשארת ללא שינוי.
  • אם האות מגיעה אחרי כסרה, היא הופכת לאם קריאה ى.
  • אם האות מגיעה לאחר תנועת צ'מה, היא מאבדת את תנועתה והופכת לאם קריאה.

ي בעלת תנועה קצרה[עריכה]

במקרה זה, ה-و מנוקדת אך בתנועה רגילה, ללא אם קריאה.
האות השורשית תאבד את תנועתה ותהפוך לאם קריאה של התנועה שלפניה. זאת למעט מקרים בהם האות מנוקדת בפתחה, ולפניה יש תנועת צ'מה.

ي בעלת תנועה ארוכה[עריכה]

במקרה זה, ה-ي מנוקדת ואחריה באה אם קריאה שמאריכה את תנועתה.
אם אם הקריאה המדוברת היא ي או و (כלומר, אם תנועת האות היא כסרה או צ'מה) תישמט האות השורשית בליווי תנועתה. אם הקריאה נשארת ללא שינוי, והתנועה שבאה לפני האות השורשית תשתנה בהתאם. כל זאת למעט מקרים בהם התנועה הקודמת ל-و השורשית היא פתחה. אם זה המצב, אם הקריאה תהפוך לעיצור המנוקד בסוכון.
אם אם הקריאה היא ا, כלומר אם תנועת ה-ي השורשית היא פתחה, לא ייעשה שום שינוי.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ המקרה האחרון נדיר מאד, אך בכל זאת קיים, כמו בפועל اظَّلَمَ, שמשמעותו היא לסבול מאי צדק
  2. ^ במקרה של פתחה הדבר אמור לא רק לגבי האות ا אלא גם לגבי צורות נוספות שלה, כגון ى, מה שקורה בסוף מילה.
  3. ^ יש לזכור שאם קריאה לא יכולה לבוא לפני סוכון - אם נוצר רצף כזה, תישמט אם הקריאה