סיכומים למאמרים/Athenian demagogues

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השאלה במאמרו של פינלי היא האם העם באתונה צריך או לא צריך לבקר את הדמגוגים שייעצו להמון.

במהלך המלחמה הפולפונסית התקיימה אסיפה אם לצאת ולעזור לסיצליה שהם היו מאבקי כוחות בין דורים לאיולים. ניקאס התנגד ליציאה למלחמה כאשר המצב עם ספרטה אינו מוגדר ויש להמתין, להתכונן ולא להתרגש ליציאה לקרב. לעומת זאת אלקבידס שזכה לכבוד ותהילה ניצל את המועצה בכדי להחליש את ניקאס ולזכות לתהילה נוספת, הוא המלי לצאת למלחמה, מהלך שנכשל. לאחר הכישלון המוחץ, האתונאים פונים כנגד הדמגוגים בכעס. תוקידידס חשב שפעולה זו טיפשית שכן ההמון בסופו של דבר אחראי על החלטותיו. עם זאת, פינלי מציג את דעתו של גרגור גרוט שמאמין כי זכותו של אזרח לכעוס על אלו שמייעצים לו ומעבירים לו מידע.

בספרות של אותה (אפלטון האוליגרך הזקן, אריסטו) תקופה אנו רואים כי הדמגוג היה אדם שהוביל באופן מוטעה את ההמונים, בניגוד לכך פינלי טוען כי במציאות הסברה הזו הייתה רחוקה על פי ממצאים ועל פי המערכת הדמוקרטית. כמובן שבמדינה הייתה קיימת הגישה שיש לסלק את כל אותם גופים שהיו שפעלו מאינטרסים אישיים, אולם אין זה אומר שגופים אלו אכן ניצלו את מעמדם בכדי לנתב את הקהילה.

  1. הדמגוג לא מכיר את קהל היעד שלו (הפכפך) - בכד להבין זאת, יש ראשית להבין שבאתונה פעלה הדמוקרטיה באופן ישיר ולכן הקהל שהגיע לאסיפות היה אומנם אנשים מגיל 18 ומעלה, אתונאים (צאצאים לזוג הורים אזרחים) אך הוא היה מגוון, משתנה וגדול כיוון שבאותה תקופה ההחלטות שנדנו היו חשובות (ורק באסיפות של קופות שקטות האסיפה לא הייתה מגוונת). לכן, הדמגוג לא יכול היה לדעת כיצד דעתו תתקבל, היא יכלה להתקבל ביום אחד לא להתקבל ואילו ביום השני כן. דוגמא לניצול מצבים והכרת קהל היעד היה בזמן ההפיכה האוליגרכית (411 לפנה"ס), כשבמהלך האסיפה רוב הצי האתונאי היה בסמוס, החלה בהתנגדות מוחלטת להצעה (של פיסינדר) ובסוף היום יצאה מנצחת.
  2. עצמאות - העם היה חופשי להחליט את החלטותיו כיוון שלא היה חלק ממפלגה או ליגה ולכן לא היה גמול של עונש על בחירתו. כמו גם האסיפה הייתה גוף ריבוני שניסה באמצעות חוקים (כמו אוסטרקיזם) למנוע תרמון בציבור). מצד שני, האדם היה מושפע מדעת משפחתו, חבריו והקהילה שעקיפה אותו. מצד שלישי, להחלטתו הייתה השפעה ישירה על המצבו שלו (מיסים, יציאה למלחמה...).
  3. פוליטיקאי נרדפו – חיי הפוליטיקאים לא היו פשוטים. הם נרדפו (בידי העם ובידי פוליטיקאי אחר), הועמדו לדין והיו צריכים להוכיח את עצמם כל פעם מחדש.
  4. פעלו כדי לרכוש האהדה – יהיו אשר יהיו מניעי הפוליטיקאים, הם בסופו של דבר ניסו זכות באהדת הציבור בכדי שפעולתם תמשיך ובכדי שלא יעמדו לדין .

הדמגוגים היו חלק מהמסגרת אינטגראלית של החברה, שווים מבין כולם שתרמו לחברה בפעילויות שונות.