סיכומים למאמרים/האם היו העבדים באתונה והגרים בה - מיעוטים?

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הטיעון: נשאלת השאלה, כיצד חברה כה נאורה הייתה כה אי שוויונית ואף התייחסה באופן מחפיר אל מיעוטיה.

המושג מיעוט הוא הגדרה מודרנית שמתייחסת אל קבוצה אתנית המהווה אחוז קטן מהמדינה.

על פי הרמן, אתונה נחשבה למדינת לאום, מודרנית לתקופתה (דמוקרטיה החל להתקיים רק לאחר המהפכה הצרפתית והמהפכה האמריקאית), מאופיינת בסובלנות, ותרנות ודמוקרטיה.

אזרח אתונאי[עריכה]

אתונה הייתה המדינה הראשונה שהעניקה שיווין זכויות לכל אזרח מדינה אשר היה בן 18, יליד של זוג הורים אתונאים (ללא עבר פלילי). יש לציין כי הדמוקרטיה באתונה לא התקבלה בכזו קלות, רבים בחברה בה חשבו שזו טעות לתת להמון לא משכיל לנהל את המדינה. למרות כל זאת אתונה שגשגה בתקופת הדמוקרטיה והפכה למרכז התרבות היוונית באותה תקופה. בין היתר התפתח בה חשיבות ה"לוגוס", אופן הדיבור. האתונאים הבינו כי השפעת נוסח הדיבור משפיע על החלטות חשובות עקב הפומביות הרבה שאפיינה את אתונה. הם הבינו כי הלוגוס יכול להשפיע על הבנת העולם ועיצובו.

שדרת הגרים (Metoikoi)[עריכה]

הגרים היו תושבים באתונה אולם הם לא נהנו מאותם זכויות שבהם נהנו אזרחי המדינה, כך למשל הם לא הורשו לרכוש אדמות (לכן היו סוחרים, בעלי מלאכה) או להשתתף בפוליטיקה, לשרת בצבא ונאלצו לשלם מס (metoikeion). הניסיון להתחמק ממס, היה יהירות ("חטא ההיבריס אם תרצו) ולכן עונש על כך היה מכירה לעבדות. למרות כל אלו הגרים באתונה השתלבו יפה בחברה ובתרומה התרבותית לה.

מעטים מהמגרים הפכו לתושבי אתונה בזכות של הצבעה באסיפה, גם ילדיהם לא זכו להיקרא תושבים (אף אם אחד מהורים תושב אתונה).

הגרים המפורסמים ביותר היו אריסטו וליסיאס.

שדרת העבדים (Douloi)[עריכה]

העבדים לעבדי חפף, "רכוש בעל נשמה" (אריסטו), הם נתלשו מביתם, בדרך כלל ממדיניות שסבבו את יוון ועוברו לאתונה. כיוון שהם היו תלושים משפתם ומחברה שלהם, לא יכלו העבדים להתגבש ולהתמרד (בניגוד להלוטים שהתמרדו תמידית בספרטים). בזמן המלחמה הפלופונסית היו ניסיונות רבים של תקיפה ובריחה מהאדון. מספרם עמד באתונה (בתקופה הנדונה) בכ-60 אלף, מספר עצום.

העבדים הועסקו במגוון של עבודות, במכרות שירות בבית האזרח, בפעילויות מלאכה וככוח ציבורי (כוח שיטור, לבלרים). הם נוצלו מינית (וצאצאיהם הפכו בעצמם לעבדים) והאדון שלט על הנישואים של עבדו (יוכל לבטל את הנישואים). מותר היה להכות עבד (ולמעשה עדות של עבד הייתה תקפה רק לאחר שהוא הוכה), עם כל זאת היה אסור להרוג עבד ועונש על הריגה היה זהה לעונש של הריגת בן חורין.

מדוע היו שדרות באתונה?[עריכה]

על פי הרמן התפיסה אל גרים ועבדים הייתה תפיסה ביולוגית, תפיסה שדומה לגזענות של המאה ה-19 והלאה. האתונאים הדגישו את ההבדל בינם לבין הברברים שלא היו מסוגלים להקים חברה ושלטון. מתפיסת מבטם הייתה שהעבודה אינה תוצאה של תהליך חברי אלא תהליך ביולוגי. אחד הנודעים בתפיסה זו היה אפלטון ואריסטו. הרמן טוען שהאתונאים ככל הנראה תחילה אנסו את דעתם על המציאות, בדיוק כפי שעשה החוקר המפורסם פול בורקה כשניסה להוכיח שאינטליגנציה נקבעת על פי גודל הגולגולת, ובהמשך ההפרדה בין אזרח, גר ועבד הפך לאקסיומה ולכן אריטסו לא בחן את ההיגיון מאחורי המחשבה הזו.